אבל אחר שלשה ימים אינן תלושין.א״א וכיון שנחשבו לתלוש בתחילתן איך יצאו מידי מחשבה לעולם אלא נראה שעל הטופח שעל הקילון אמרו עד שלשה ימים מכשיר שהוא חשוב משקה שיש בו להטפיח לאחר שלשה ימים אינו מכשיר סוף המשנה רע״א נגבו מיד טהורין לא נגבו אפילו עד שלשים יום טמאים תוספתא רע״א שנגבו וכו׳ וסתמן שלשה ימים ואין דעתי נוחה בכל זה:
וכן המים שעל הקסיה של שולחנות ועל השפה.א״א פירש בעל הערוך קערות מענין הגונב את הקסיה ואין דעתי נוחה הימנו ובמסכת כלים פי״ז קסיה של זורי גרנות ושל הולכי דרכים ושל עושי פשתן טמאה אבל של צבעים ושל נפחים טהורה רבי יוסי אומר אף של גרוסות זה הכלל העשוי לקבלה טמא מפני הזיעה טהור וכל אלה אין מראה פנים להיות קערה אבל נראה שהוא עור שהזורה הגורן חוגר על כל בגדיו שלא יתחברו בהם הקיסים והקסמים והמוץ שבגורן והולכי דרכים מפני האבק ועושי פשתן בשביל הקסמים והרקתא וכל אלו עושין לקבלה שהם מקבלים הפסולת ומבלים הבגדים אבל של צבעים ושל נפחים שהם מזיעים תמיד והם מקנחים בהם הזיעה טהורה וכן קסייה של שולחנות והשפה של לבנים עור הוא שפורסין על שולחנות של בעלי מטבעות ועל הלבנים שלא יתלכלכו המים היורדין עליהן אינן לרצון ואם ניער ולא הקפיד על מה שיפלו ונפלו על פירות הרי הם בכי יותן וזה טעם הניער שהוא בכי יותן:
אינן תלושין ברצון.א״א היה לו לומר שאין מקבלין הכשר במחובר מיהו אם הוכשרו במחובר לרצון ונתלשו ועדיין משקה טופח עליהם לרצון הרי הם מוכשרין. ובמרעיד את האילן ונפל על חבירו וסוכה נפלה על חבירתה ותחתיהן זרעים וירקות מחוברין פליגי ב״ש וב״ה ב״ש סברי כיון שמתכוין להפיל את האילן או את הסוכה ואין להם עוד צורך שישארו עליהם המשקין אי נמי מחשבת נפילת האילן והמשקין שעליו מחשבה אחת היא והרי הוא כמו שהרעיד להכשיר מהם המשקין על הזרעים שתחתיהן והרי הן בכי יותן וב״ה סברי אעפ״כ אינו כמרעיד להכשיר ממנו אוכלין שהרי אינו מתכוין אלא להפיל הסוכה עצמה והא דנקט זרעים וירקות מחוברים תחתיהם רבותא הוא לב״ש אע״פ שמחוברים בשעת הכשר אם נתלשו ומשקה טופח עליהם הרי הן בכי יותן א״נ אם נתלשו עם נפילת הסוכה והמשקין עליהן סברי ב״ש התלישה וההכשר באין כאחת והרי הן מוכשרין ואע״פ שנגבו מיד וב״ה סברי אינן מוכשרים והתוספתא שעל זו המשנה צריכה אומן:
ואם מחמת העריבה לא הוכשרו.א״א נראה לי אם נתנן בעריבה מחמת הלחות שבה הוכשרו ואם נתנן שם בשביל העריבה שאין לו מקום לכנסן אלא בעריבה אע״פ שיודע שיטלנו ממנה אינן בכי יותן:
שאין בהם ארבעים סאה אין מטמאין.א״א הדרך הזאת שכתב רחוקה מכליותי וזרה אצלי מאד ואינה מן הסוד המופלא הצפון לישרים כי לא מצאתי קבלת טומאה ונתינת טומאה תלויה ברצון אבל הרצון זה המחשבה חושבן שלא יבטלו ברוב ומה שאמרו אם לא הדיח טהור כבר פירשו בתוספתא מפני שאין המים שבגבא מקבלין טומאה עד שיתלשו וכששתה הטמא וחזרו המים שנגעו בפיו לגבא אע״פ שהן טמאין רבו הטהורים שלא נתלשו על הטמאים שחזרו שם ובטלו אלא א״כ חיישינן (נ״א חשבו) בתלוש לפיכך אם הדיח בהן את ידו או הככר שנפל הרי הם הוכשרו לטומאה כלומר נחשבו כתלוש ונטמאו משתיית הטמא וטמאו את הככר שהרי המחוברים עצמן חזרו להיות כתלושין לקבל טומאה שהרי נחשבו לתלוש ולפיכך נעורו הטמאין לטמא את הככר ואם לא הדיח טהור שהרי מבטלו ברוב לא נחשבו ומה שאמרו שאין מי הגבא מקבלין טומאה עד שיתלשו דוקא שיש בהן רביעית כדי להטביל מהן מחטין וצנורות ואע״פ שהם טהורין במחובר אבל אינן מטהרין מים טמאים בהשקה עד שיהיו שם ארבעים סאה מקוה שלם לפיכך הטמאים שנתערבו בהם שיתחשבו יחזרו לטומאתן זו היא הנכון אצלי:
או שנפלו לתוכן משקין וכו׳.א״א זהו תימה לדבריו כשהלך בהם הטמא אין רצון גדול מזה:
נטמא הככר במים שבידיו.א״א ולמים שבידו למה להו רצון והלא תלושין הן וכבר נטמאו ברצון:
ומקואות שאין בהן ארבעים סאה שנטמאו.א״א אין במשנה שנטמאו שאע״פ שנפל לתוכן מת או שהלך בהם הטמא לא נטמאו לפי שלא נתלשו ומה שהם צריכים לשעת גשמים או לרבוי הגשמים עליהם מפני שיש בהם לחוש למי שפיכות או לשתיית טמאים ובשעת גשמים אין חוששין או משירבו אע״פ שלא ישטפו דהוו להו כמי תמצית שלא פסקו שהטמאים בטלים בהם לגמרי ואין להם עוד חישוב לא בשתיית טהור ולא בהדחת ידים כמו שמפורש במקואות ובתוספתא מפרש אפי׳ נפלו בו מים טמאים הרבייה מטמאות אותה וברבייה של ארבעים סאה מים כשרים מפני שהיא בהשקה:
האשה שהיתה אוכלת.א״א זו הנוסחא לא מצאתיה לא במשנה ולא בתוספתא אבל ראה זה מצאתי במשנה כלים סוף פ״ח האשה שנטף חלב מדדיה ונפל לתוך אויר התנור טמא שהמשקה מטמא לרצון ושלא לרצון היתה גורפתו והכה הקוץ ויצא ממנו דם או שנכוית ונתנה אצבעה לתוך פיה נטמאת. ונראה לי שראוי להיות נטמא וכל הפיסקא מדבר באשה טמאה והמשקה הטמא מטמא לרצון ושלא לרצון וכן בדם שיצא מאצבעה או הרוק שיצא מפיה על אצבעה טמא ומטמא את התנור כשתכניסנו לתנור:
