האומר לשותפו או לבן ביתו וכו׳ עד הואיל וביטל שליחותו מקודם אינה תרומה.א״א מה ראה זה המחבר שפסק כריש לקיש שלא העמידו בירושלמי את המשנה בשינה שליחותו אלא לדעת ר״ל דאמר לא אתי דיבור ומבטל דבור ולית הלכתא כוותיה:
הפועלים אין להם רשות לתרום וכו׳ עד ואם תרמו תרומתן תרומה.א״א לשון המשנה כך הוא חוץ מן הדרוכות שהן מטמאין את הגת מיד והפי׳ מפני שהוא משקה והטומאה מצויה בו מיד משהלכו בו שתי וערב לפיכך הזריז לתקנו קודם שיקבל טומאה ה״ז משובח ובודאי ניחא ליה לבעה״ב שיתרמו קודם שידרוכו:
פועל שאמר לו בעל הבית וכו׳.א״א לשון התוספתא כך הוא פועל שתרם אין תרומתו תרומה ואם אמר לו כנוס לי גרני תרומתו תרומה שאין הגורן נכנס אלא א״כ נתרם ואין כאן קפידא שיהא תורם ואח״כ כונס שאין לשון הכנסה אלא למה שנשאר לו:
בד״א בתרומה גדולה וכו׳ עד וא״צ לומר שנטמאת.א״א פירוש ואינו חושש שמא יאבדו אלא אם כן מצאן אובדים ה״פ אין חוששין שמא תשבר וכיון שעלתה בשלום מיד הותר הבור:
המפריש תרומה ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו וכו׳.א״א אין אלו אלא דברי תימה המשנה אמרה אין תורמין ממעשר ראשון שניטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו ואם תרם אין ת״ת והדעת נותנת כ״ש אם לא נפדו אבל זה המחבר סבר שהוא דרך אחת עם מעשר ראשון שנטלה תרומתו ואין השכל מורה כן שהמעשר השני כאן בשהקדימו בכרי ודוקא בשניטל ממנו תר״מ מפני שמקצתו מתוקן אבל אם לא נטל ממנו כלום יכול הוא לתרום מה שיש בו מתרומה גדולה על מקום אחר וזה דרך האמת:
