במה דברים אמורים בשהיה בין שפת העגול הזה וכו׳.א״א כל מ״ש בכאן אין לו שרש בגמרא ולא בתוספתא ולא השכל מורה וחוץ לעיגול שלשים ושתים אמה למה יאסור כלל וחיי ראשי לולא כי מלאכה גדולה עשה באסיפתו דברי הגמרא והירושלמי והתוספתא הייתי מאסף עליו אסיפת עם וזקניו וחכמיו כי שנה עלינו הלשונות והמליצות וסבב פני השמועות לפנים אחרים וענינים שונים. והנה הניח בכאן לשון המשנה וכל שפירשו עליה בגמרא. במשנה אמרו הנוטע ירק בכרם או המקיים הרי זה מקדש מ״ה גפנים במה דברים אמורים בנטועות על ה׳ ה׳ או על ד׳ ד׳ אבל הנטועות על ו׳ ו׳ ועל ז׳ ז׳ הרי זה מקדש ט״ז אמה לכל רוח עגולות ולא מרובעות. ומ״ה גפנים שאמרו נטועות על ד׳ ד׳ או על ה׳ ה׳ אמות ריחוק בין השורות הוא על דרך ט״ז אמות עגולות. כיצד תראה בכרם שהוא שורות הרבה זרע סביב גפן אחת טפח ירק הרי זו אוסר שבע שורות של ז׳ ז׳ גפנים שלש שורות מכל צדדיו והאמצעית הרי ז׳ שורות נאסרו והם מ״ט גפנים כשהם מרובעות אבל טול מהם ארבע גפנים מכל קרן כדי שיהיו עגולות נשארו מ״ה גפנים. וכשיש בין כל שורה ושורה חמש אמות הרי שלשה אוירים ט״ו אמות חוץ ממקום של גפנים נמצאת השורה החיצונה מכל צד הם בתוך ט״ז אמות. אבל כשהן מרוחקות שש על שש או ז׳ על ז׳ אין השורות החיצונות בתוך ט״ז אמות וחוץ לט״ז אמות אינו אוסר כלום. זהו עיקר השמועה וכל מ״ש זה המחבר אין לו שרש אלא שקשה לו איך ישארו מ״ה גפנים בתוך העיגול והלא מרובע יתר על העיגול רביע ועל כן הוצרך המאסף הזה להוסיף על שפת העיגול ולחוץ ארבע אמות מצומצמות לאסור וכל זה מדעתו שלא מהגמ׳ כלל וכלל. ואולי תירוץ הקושיא זהו שאמרו בגמרא ר׳ אבין בשם שמואל והוא שתהא האמצעית עגולה ירק כלומר הרבה ירק סביבותיה. ואפשר שיהא העיגול רוחב שתים אמות מרווחות מכל צדדיה שיגיעו ט״ז אמות לסוף שתי השורות שבצד האמצעות ולא יגיעו לקרנות. אבל חוץ לט״ז אמות לא תאסר כלום:
המבריך שלש גפנים וכו׳.א״א לא פירש לו רבו כהוגן כי מצטרפות שאמרו חכמים אפילו אין שם יותר הן מצטרפות להיות כרם שהן נידונות כשש גפנים שהעיקר כגפן אחת וראש הבריכה היוצא ממנה גפן אחרת:
