יראה לי שכל החייב בתרומה ובמעשרות וכו׳.א״א בעינן טעמן שוה כדאמרינן בעלמא ג׳ שמות והם מין אחד שלשה מינין והם שם אחד אסור ומצטרפין ובירושלמי ניחא ג׳ שמות והן מין אחד שלשה מינין והם שם אחד אמר חזקיה במיני מתיקה אלמא אפילו באיסור אחד דהיינו שם אחד בעינן טעם אחד והני שבעה מיני טבל לאו חד טעמא נינהו:
אלא חייב לאכול התערובת וכו׳.א״א ויש ביעור אחר בפירות שביעית שהוא לשריפה או לקבורה והוא שיכלה המין האחרון שבאותה הארץ משלש ארצות החלוקות לביעור ואותו זמן בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם:
אע״פ שכל אחד מהם וכו׳.א״א זה אינו כלום שהרי כל אלה שם אחד הוא שהרי חמירא דחיטי וחמירא דשערי וחלא דחמרא וחלא דשכרא חד שמא חשיב להו בע״ז ועוד השמות הללו איסורין הן:
שכיון שבטל האיסור שנפל תחלה נעשה הכל כחולין המותרין.א״א כמה אוהב זה המחבר חשבונות גדולות עד שהניח חשבון המשנה שלשה קבין ערלה שנפלו למאה סאה של חולין ואח״כ נפלו שם סאה ועוד של תרומה הרי הערלה מעלה את התרומה פי׳ שאותו ועוד אחד באותן שלשה קבין של ערלה שנפלו שם והם עצמם מבטלין אותן:
