Daily Rambam

א. זֶה שֶׁחָלַק עַל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. בֵּין שֶׁהָיוּ הֵן אוֹסְרִים וְהוּא מַתִּיר בֵּין שֶׁהָיוּ הֵן מַתִּירִין וְהוּא אוֹסֵר הֲרֵי זֶה חַיָּב מִיתָה. אֲפִלּוּ הוּא הָיָה אוֹמֵר מִפִּי הַקַּבָּלָה וְאָמַר כָּךְ קִבַּלְתִּי מֵרַבּוֹתַי וְהֵן אוֹמְרִים כָּךְ נִרְאֶה בְּעֵינֵינוּ שֶׁהַדִּין נוֹתֵן. הוֹאִיל וְנָשָׂא וְנָתַן עֲלֵיהֶן בַּדָּבָר וְעָשָׂה אוֹ שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הֵם מוֹרִים מִפִּי הַקַּבָּלָה. וְכֵן אִם חָלַק עֲלֵיהֶם בִּגְזֵרָה מִן הַגְּזֵרוֹת שֶׁגָּזְרוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בְּשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וּזְדוֹנוֹ כָּרֵת. כְּגוֹן שֶׁהִתִּיר הֶחָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן בְּשָׁעָה שִׁשִּׁית. אוֹ אֲסָרוֹ בַּהֲנָאָה בְּשָׁעָה חֲמִישִׁית. הֲרֵי זֶה חַיָּב מִיתָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ב. אֶחָד שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. אוֹ שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּדָבָר הַמֵּבִיא לִידֵי דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. כֵּיצַד. נֶחְלְקוּ בְּאִשָּׁה זוֹ אִם הִיא עֶרְוָה אִם לָאו. אִם מַרְאֵה דָּם זֶה מְטַמֵּא בְּאִשָּׁה אוֹ לֹא. אִם זוֹ טְמֵאָה לֵידָה אוֹ לֹא. אִם זוֹ זָבָה אוֹ לֹא. אִם חֵלֶב זֶה אָסוּר אוֹ מֻתָּר. וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. הֲרֵי זֶה חוֹלֵק בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְכֵיצַד דָּבָר הַמֵּבִיא לִידֵי דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת כְּגוֹן שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּעִבּוּר שָׁנָה אִם מְעַבְּרִים עַד הַפּוּרִים אוֹ בְּכָל אֲדָר הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁזֶּה מֵבִיא לִידֵי חָמֵץ בְּפֶסַח. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּדִין מִדִּינֵי מָמוֹנוֹת אוֹ בְּמִנְיַן הַדַּיָּנִין שֶׁדָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת הֲרֵי זֶה חַיָּב. שֶׁהֲרֵי לִדְבָרָיו שֶׁל זֶה שֶׁאוֹמֵר שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה כָּל שֶׁנָּטַל מִמֶּנּוּ כְּדִין נָטַל וְעַל פִּי בֵּית דִּין נָטַל. וְלִדְבָרָיו שֶׁל זֶה שֶׁאוֹמֵר פָּטוּר אוֹ שֶׁאָמַר שֶׁאֵין אֵלּוּ רְאוּיִין לָדוּן כָּל שֶׁנָּטַל גֵּזֶל הוּא בְּיָדוֹ וְאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שֶׁלֹּא נָטַל הַבָּא עָלֶיהָ בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת בְּשׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת וְנִמְצָא הַדָּבָר מֵבִיא לִידֵי דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּדִינֵי מַכּוֹת אִם זֶה חַיָּב מַלְקוֹת אוֹ אֵינוֹ אוֹ שֶׁחָלַק בְּמִנְיַן הַדַּיָּנִים שֶׁלּוֹקִין בִּפְנֵיהֶם הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵינוֹ לוֹקֶה חוֹבְלִין הֵם בּוֹ וְחַיָּבִין לְשַׁלֵּם וְכָל שֶׁיִּטּל מֵהֶן כְּדִין נוֹטֵל. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר בֶּן מַלְקוֹת הוּא כָּל שֶׁיִּטּל מֵהֶן גֵּזֶל הוּא בְּיָדוֹ וְאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בַּעֲרָכִין אוֹ בַּחֲרָמִין אִם זֶה חַיָּב לִתֵּן אוֹ אֵינוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב. שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן אִם לָקְחוּ מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה גֵּזֶל וְהַמְקַדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם חָלַק עֲלֵיהֶן בְּפִדְיוֹן קָדָשִׁים אִם נִפְדּוּ אוֹ לֹא נִפְדּוּ הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין זֶה פִּדְיוֹן אִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בַּעֲרִיפַת הָעֶגְלָה אִם אֵלּוּ חַיָּבִין לְהָבִיא אוֹ לֹא הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר חַיָּבִים לְהָבִיא הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה וְהַמְקַדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּעָרְלָה. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה אִם זֶה לַעֲנִיִּים אוֹ לְבַעַל הַבַּיִת הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת הֲרֵי זֶה גֵּזֶל בְּיַד הֶעָנִי וְאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם חָלַק עֲלֵיהֶן בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאָה כְּגוֹן נִגְעֵי בָּשָׂר אוֹ נִגְעֵי בָּתִּים אוֹ נִגְעֵי בְּגָדִים הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר טָהוֹר מֻתָּר לְהִכָּנֵס בַּמִּקְדָּשׁ לֶאֱכל קָדָשִׁים וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר טָמֵא אִם נִכְנַס אוֹ אָכַל בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת וּבְשׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּטָהֳרַת מְצֹרָע אִם יֵשׁ לָזֶה טָהֳרָה אוֹ אֵין לוֹ. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּהַשְׁקָאַת סוֹטָה אִם זוֹ צְרִיכָה לִשְׁתּוֹת אוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר צְרִיכָה אִם מֵת הַבַּעַל קֹדֶם שֶׁתִּשְׁתֶּה הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לִיבָמָהּ וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵינָהּ צְרִיכָה מִתְיַבֶּמֶת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה צְרִיכִין לִבְדֹּק וְלַחְקֹר אִם הָיְתָה מַחְלֹקֶת זוֹ מְבִיאָה לִידֵי דָּבָר זֶה וְדָבָר זֶה מֵבִיא לִידֵי דָּבָר שֵׁנִי אֲפִלּוּ אַחַר מֵאָה דְּבָרִים אִם יָבוֹא בַּסּוֹף לְדָבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. בֵּין שֶׁהָיָה הַזָּקֵן מֵקֵל וְהֵן מַחֲמִירִין בֵּין שֶׁהָיָה הוּא מַחְמִיר וְהֵן מְקִילִין חַיָּב:

ג. וְאִם לֹא תָּבִיא הַמַּחֲלֹקֶת לִידֵי כָּךְ הֲרֵי זֶה פָּטוּר. חוּץ מִמִּצְוַת תְּפִלִּין בִּלְבַד. כֵּיצַד. הוֹרָה לְהוֹסִיף טוֹטֶפֶת חֲמִישִׁית בַּתְּפִלִּין וְיַעֲשֶׂנָּה חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה בַּתְּחִלָּה אַרְבָּעָה בָּתִּים כְּהִלְכָתָן וְיָבִיא חֲמִישִׁית וִידַבֵּק בַּחִיצוֹן. שֶׁהַבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הָאֲוִיר תָּמִיד פָּסוּל. וְחִיּוּב זָקֵן מַמְרֵא עַל דָּבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה. אֲבָל אִם נֶחְלְקוּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת כְּגוֹן שֶׁחָלַק בְּדָבָר מִדִּבְרֵי לוּלָב אוֹ צִיצִית אוֹ שׁוֹפָר זֶה אוֹמֵר פָּסוּל וְזֶה אוֹמֵר כָּשֵׁר. זֶה אוֹמֵר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְזֶה אוֹמֵר לֹא יָצָא. זֶה אוֹמֵר טָהוֹר וְזֶה אוֹמֵר שֵׁנִי לְטֻמְאָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַמִּיתָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

חוץ ממצות תפילין בלבד וכו׳. א״א זה שבוש לדעת ר׳ מאיר הוא דבעינן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ובתפילין פטור ולדעת רבי יהודה הוא שחייב בתפילין והוא הדין לולב וציצית שהתוספת פוסל את העיקר שאם הוסיף ולא פסל אע״פ שהעביר אותם בבל תוסיף כיון שהעשה מתקיים אינו חייב. ומה שאמרו בגמ׳ בלולב וציצית גרוע ועומד הוא לא אמרו כדי לפוטרו עליהם אלא שאינן דומות לתפילין למוסיף גורע שהרי אפילו קודם התוספת לא היה בהם תועלת שהרי צריכין קשר ואגד ורבי אושעיא שאמר השמועה ורבי אלעזר תלמידו הוא שאומר אין לנו אלא תפילין כלומר שזה הלשון לא נמצא אלא בתפילין ואם תאמר בלולב וציצית נמי משכחת לה שאגד ארבעה מינין והוסיף החמישי וקשר ח׳ חוטין והוסיף התשיעי זה אינו כלום וכיון דצריכין אגד וקשר אם הוסיף אחר האגד לדברי הכל האגד אין בהם ממש שהרי יש בהן משום תעשה ולא מן העשוי שהאגד משלים המצוה וצריך להתירו ולחזור ולקשור ויש שאומרים דוקא בתפילין משום דכתיב ע״פ התורה וכתיב לא תסור מן הדבר צריך שיהא שם הדבר ולא יסור ממנו שלא יפסול אותו בתוספתו ואם היה גרוע הרי אין שם דבר ולא ימצא זה אלא בתפילין ולדעת רבי יהודה דמחייב על הוראת מצות עשה ואומר אני דמודה רבי יהודה בחייבי כריתות אע״פ שאין בהם זה הדקדוק שאין ראוי לדקדק אלא במצות עשה דשייך ביה לא תסור מן הדבר אבל תעשה אותו וזו היא מצות עשה עכ״ל: