Daily Rambam: 19 Shevat, 5784

א. אֵין הָעַכּוּ״ם נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם. וְכֵן אֵין יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְעַכּוּ״ם לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח כח) ״כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם״ מָה אַתֶּם בְּנֵי בְּרִית אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְּרִית. וְהוּא הַדִּין לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וּמַה מְשַׁלַּחֲכֶם בֶּן בְּרִית אַף בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הַמְשַׁלֵּחַ בֶּן בְּרִית:

ב. עוֹשֶׂה אָדָם שָׁלִיחַ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וַאֲפִלּוּ אֵשֶׁת אִישׁ וַאֲפִלּוּ עֶבֶד וְשִׁפְחָה הוֹאִיל וְהֵן בְּנֵי דַּעַת וְיֶשְׁנָן בְּמִקְצָת מִצְוֹת נַעֲשִׂין שְׁלוּחִין לְמַשָּׂא וּמַתָּן. אֲבָל מִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי דַּעַת וְהֵן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אֵינָן נַעֲשִׂין שְׁלוּחִין וְלֹא עוֹשִׂין שָׁלִיחַ. אֶחָד הַקָּטָן וְאֶחָד הַקְּטַנָּה. לְפִיכָךְ הַשּׁוֹלֵחַ בְּנוֹ קָטָן אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וּמָדַד לוֹ בְּאִיסָר שֶׁמֶן וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִיסָר וְאִבֵּד אֶת הַשֶּׁמֶן וְאֶת הָאִיסָר הַחֶנְוָנִי חַיָּב לְשַׁלֵּם שֶׁלֹּא שְׁלָחוֹ אֶלָּא לְהוֹדִיעוֹ וְלֹא הָיָה לוֹ לְשַׁלֵּחַ אֶלָּא עִם בֶּן דַּעַת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם פֵּרֵשׁ וְאָמַר שְׁלַח לִי עִם הַקָּטָן הֲרֵי זֶה פָּטוּר:

ג. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מָנֶה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ בֵּין מִלְוֶה בֵּין פִּקָּדוֹן שְׁלָחֵהוּ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי אֲפִלּוּ הָיָה קָטָן אִם רָצָה לְשַׁלְּחוֹ בְּיָדוֹ נִפְטָר וְאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁהִתְנוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ מְשַׁלֵּחַ בְּיַד מִי שֶׁיִּרְצֶה הַמְשַׁלֵּחַ הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּחַ בְּיַד מִי שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ שֶׁהוּא רָאוּי לְהוֹלִיךְ דָּבָר זֶה. וְאִם נִגְנַב אוֹ אָבַד בַּדֶּרֶךְ אוֹ שֶׁכָּפַר בּוֹ הַשָּׁלִיחַ הֲרֵי הַמְשַׁלֵּחַ פָּטוּר. שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבַּמָּמוֹן קַיָּם:

וכן שנים שהתנו ביניהן שכל מי וכו׳ הרי המשלח פטור.

א״א ובשבועת היסת עכ״ל:

ד. הַשָּׁלִיחַ שֶׁקָּנָה אוֹ שֶׁמָּכַר וְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא שָׁלִיחַ בְּדָבָר זֶה לִפְלוֹנִי אַף עַל פִּי שֶׁמָּשַׁךְ אוֹ שֶׁהִמְשִׁיךְ וְנִמְצָא שֶׁעָבַר עַל דַּעַת הַמְשַׁלֵּחַ בָּטֵל הַמִּקָּח וּמַחֲזִיר. וְאִם לֹא הוֹדִיעַ שֶׁהוּא שָׁלִיחַ נִקְנָה הַמִּקָּח וְיִהְיֶה הַדִּין בֵּינוֹ וּבֵין זֶה שֶׁשְּׁלָחוֹ:

ה. רְאוּבֵן שֶׁקָּנָה שָׂדֶה מִשִּׁמְעוֹן וְאָמַר לוֹ לְלֵוִי קָנִיתִי אוֹתָהּ וְכָתַב שְׁטַר מֶכֶר בְּשֵׁם לֵוִי וְחָזַר רְאוּבֵן וְאָמַר לְשִׁמְעוֹן לְעַצְמִי קְנִיתִיהָ חֲזֹר וּכְתֹב שְׁטַר מֶכֶר בִּשְׁמִי. אֵין כּוֹפִין אֶת הַמּוֹכֵר לִכְתֹּב לוֹ שְׁטָר אַחֵר בְּשֵׁם רְאוּבֵן. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ בַּתְּחִלָּה וְאָמַר לוֹ לְעַצְמִי אֶקְנֶה וְזֶה שֶׁאֶכְתֹּב שְׁטָר בְּשֵׁם לֵוִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵדְעוּ בִּי שֶׁאֲנִי הוּא הַקּוֹנֶה הֲרֵי זֶה כּוֹפֵהוּ לַחְזֹר וְלִכְתֹּב שְׁטָר אַחֵר בִּשְׁמוֹ:

ו. הַסַּרְסוּר שָׁלִיחַ הוּא אֶלָּא שֶׁהוּא נוֹטֵל שְׂכַר שְׁלִיחוּתוֹ לְפִיכָךְ אִם שִׁנָּה דַּעַת הַבְּעָלִים מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִפְסִיד. כֵּיצַד. רְאוּבֵן שֶׁנָּתַן חֵפֶץ לְשִׁמְעוֹן הַסַּרְסוּר וְאָמַר לוֹ מְכֹר לִי זֶה וְאַל תִּמְכֹּר בְּפָחוֹת מִמֵּאָה וְהָלַךְ וּמְכָרוֹ הַכּל לִרְאוּבֵן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. רְאוּבֵן אוֹמֵר בְּמֵאָה אָמַרְתִּי לְךָ וְהַסַּרְסוּר אוֹמֵר בַּחֲמִשִּׁים אָמַרְתָּ לִי וְכֵן בַּחֲמִשִּׁים מָכַרְתִּי נִשְׁבָּע הַסַּרְסוּר שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה שֶׁהֲרֵי הוֹדָה בְּמִקְצָת. וְאִם כְּבָר נָתַן לוֹ הַחֲמִשִּׁים נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ וְזוֹכֶה הַלּוֹקֵחַ. וְאִם יָדַע הַלּוֹקֵחַ שֶׁחֵפֶץ זֶה שֶׁל רְאוּבֵן הוּא וְזֶה הַמּוֹכֵר לוֹ סַרְסוּר הוּא יַחְזִיר הַחֵפֶץ לַבְּעָלִים וְיַחֲרִים עַל מִי שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת לִמְכֹּר בַּחֲמִשִּׁים אוֹ שֶׁרָצָה בַּחֲמִשִּׁים וְחָזַר בּוֹ אַחַר שֶׁקָּנִיתִי:

ראובן אומר במאה וכו׳ עד הרי הודה במקצת.

א״א אין כאן שבועת התורה לפי שראובן אינו תובע אלא בגדו ואינו יודע שנמכר אלא מפי שמעון ואינו טוען לא במנה ולא בשום דבר מסויים אלא בגדו ומאן דלא סבר כן לא סבר כלום הילכך ישבע הסרסור שבועת היסת ויפטר:

ואם ידע הלוקח שחפץ זה של ראובן הוא וכו׳.

א״א וגם זה אינו כלום שלא יחזור ולא עוד אלא שאפילו הסרסור מודה יאמר הלוקח קנוניא אתם עושים עלי עכ״ל:

ז. כָּל סַרְסוּר שֶׁהוֹדִיעַ לַלּוֹקֵחַ שֶׁחֵפֶץ זֶה אוֹ קַרְקַע זֶה שֶׁל רְאוּבֵן וְאַחַר שֶׁקָּנָה הַלּוֹקֵחַ אָמַר רְאוּבֵן אֵינִי רוֹצֶה לִמְכֹּר בְּדָמִים אֵלּוּ מַחְזִיר הַלּוֹקֵחַ שֶׁהֲרֵי לֹא פָּסַק לוֹ דָּמִים וְאָמַר לוֹ מָכוּר לְךָ בְּכָךְ וְכָךְ. [כָּל] סַרְסוּר שֶׁאָבַד הַחֵפֶץ מִיָּדוֹ אוֹ נִגְנַב אוֹ נִשְׁבַּר חַיָּב לְשַׁלֵּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹשֵׂא שָׂכָר:

כל סרסור שהודיע ללוקח וכו׳ עד שהרי לא פסק לו דמים וכו׳.

א״א כשהפקידו לו לא אמר לו כלום ואם אמר לו מכור לי חפץ זה בכמה שתמצא והרי מצא איך יחזור ויאמר איני רוצה דמים הללו עכ״ל:

ח. הַלּוֹקֵחַ כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן לְשַׁגְּרָן לְבֵית חָמִיו וְאָמַר לוֹ אִם מְקַבְּלִין אוֹתָן מִמֶּנִּי אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת דְּמֵיהֶם וְאִם לָאו אֶתֵּן שָׂכָר מוּעָט וְנֶאֶנְסוּ בַּהֲלִיכָה הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְאִם נֶאֶנְסוּ בַּחֲזָרָה פָּטוּר. נְטָלָן עַל מְנָת לְמָכְרָן לַאֲחֵרִים וְאָמַר לוֹ אִם יִמָּכְרוּ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אוֹ עַד זְמַן פְּלוֹנִי אֶתֵּן לְךָ דָּמִים כָּךְ וְכָךְ וְאִם לֹא יִמָּכְרוּ אַחְזִירֵם לְךָ וְנֶאֶנְסוּ בֵּין בַּהֲלִיכָה בֵּין בַּחֲזָרָה חַיָּב לְשַׁלֵּם:

ט. כָּל שָׁלִיחַ שֶׁטָּעַן שֶׁאֵרְעוֹ אֹנֶס פְּלוֹנִי וְהִפְסִיד כָּךְ וְכָךְ הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין עַל טַעֲנָתוֹ וְיִפָּטֵר. וְאִם הָיָה הָאֹנֶס בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לְהָבִיא עָלָיו עֵדִים אוֹ דָּבָר שֶׁהוּא גָּלוּי וְיָדוּעַ שֶׁהֲרֵי יִמְצָא עֵדִים הֲרֵי זֶה צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל טַעֲנָתוֹ וְאִם לֹא הֵבִיא עֵדִים אֵינוֹ נֶאֱמָן וּמְשַׁלֵּם. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ קְנֵה לִי אַרְבַּע מֵאוֹת גַרְבֵּי יַיִן מִמָּעוֹת שֶׁהָיוּ לִי בְּיָדוֹ וְקָנָה לוֹ וְנִמְצְאוּ חֹמֶץ אָמְרוּ חֲכָמִים מִנְיָן גָּדוֹל כָּזֶה שֶׁהֶחְמִיץ קוֹל יֵשׁ לוֹ הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר לְהָבִיא רְאָיָה יָבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא הָיָה הַיַּיִן חֹמֶץ בְּשָׁעָה שֶׁלָּקַח וְיִפָּטֵר וְאִם לֹא יָבִיא רְאָיָה יְשַׁלֵּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִדְּבָרִים שֶׁהָרְאָיָה מְצוּיָה בָּהֶן אֲבָל דָּבָר הַנֶּעֱלָם שֶׁאֵין רְאָיָתוֹ מְצוּיָה יִשָּׁבַע עָלָיו. וְכֵן הַדִּין בְּכָל טַעֲנָה שֶׁיִּטְעֹן הַשֻּׁתָּף וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וְכֵן הַדִּין בְּטַעֲנַת הַשּׁוֹמְרִין אִם הָרְאָיָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת אוֹ יָבִיא רְאָיָה עַל טַעֲנָתוֹ אוֹ יְשַׁלֵּם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

Daily Rambam

י״ט שבט ה׳תשפ״ד

י״ט שבט ה׳תשפ״ד