פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן (משלי לא ט)
ספר שופטים והוא ספר ארבעה עשר
הלכותיו חמש, וזהו סידורן:
הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם. הלכות עדות. הלכות ממרים. הלכות אבל. הלכות מלכים ומלחמותיהם.
הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם
יש בכללן שלשים מצות: עשר מצות עשה, ועשרים מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:
- למנות שופטים.
- שלא למנות דיין שאינו יודע דרך המשפט.
- לנטות אחרי רבים אם נחלקו השופטים.
- שלא להרוג אם רבו המחייבין באיש אחד, עד שיהיו יתר שנים.
- שלא ילמד חובה, מי שלמד זכות בדיני נפשות.
- להרוג בסקילה.
- להרוג בשריפה.
- להרוג בסייף.
- להרוג בחנק.
- לתלות.
- לקבור הנהרג ביום הריגתו.
- שלא תלין נבלתו.
- שלא להחיות מכשף.
- להלקות לרשע.
- שלא יוסיף בהכאת הלוקה.
- שלא לענוש אנוּס.
- שלא להרוג דם נקי באוּמד הדעת.
- שלא לחוס על הורג חבֵירו או חובל בו.
- שלא לרחם את הדל בדין.
- שלא להדר גדול בדין.
- שלא להטות הדין על בעלי עבירות, אף על פי שהוא חוטא.
- שלא לעוות משפט.
- שלא להטות משפט גר ויתום.
- לשפוט בצדק.
- שלא ליראה בדין מאיש זרוע.
- שלא ליקח שוחד.
- שלא לקלל הדיינים.
- שלא לישא שמע שוא.
- שלא לקלל הנשיא.
- שלא לקלל אדם משאר בני ישראל הכשרים.
וּבֵאוּר מִצְוֹת אֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ: