Daily Rambam

א. הַנּוֹדֵר בְּנָזִיר בְּשׁוֹגֵג אוֹ בְּאֹנֶס אוֹ שֶׁנָּדַר לְזָרֵז חֲבֵרוֹ אוֹ דֶּרֶךְ הֲבַאי הֲרֵי זֶה פָּטוּר כִּשְׁאָר נְדָרִים. וּמִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר וְנִחָם עַל נִדְרוֹ הֲרֵי זֶה נִשְׁאָל לְחָכָם וּמַתִּיר לוֹ נְזִירוּתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּתִּירִין שְׁאָר הַנְּדָרִים:

ב. מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר וְהָלַךְ לְהָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו שֶׁנָּזַר עַל דַּעַת שֶׁיְּבִיאֵם בִּמְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ. מְצָאָן שֶׁנִּגְנְבוּ אוֹ נִגְנְבָה בְּהֵמָה מֵהֶן. אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְנְבָה הַבְּהֵמָה נָזַר הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְאִם אַחַר שֶׁנִּגְנְבָה אוֹ שֶׁאָבְדָה אוֹ שֶׁמֵּתָה נָזַר אֵינוֹ נָזִיר שֶׁזֶּה נָזַר בְּטָעוּת:

ג. הַמַּתְפִּיס בִּנְזִירוּת הֲרֵי זֶה נָזִיר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּדִין כָּל הַמַּתְפִּיס בְּנֵדֶר:

ד. הָיָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו וְאָמַר הֲרֵינִי כָּזֶה הֲרֵי זֶה נָזִיר. נָדַר חֲבֵרוֹ בְּנָזִיר וְאָמַר הוּא פִּי כְּפִיו מִיַּיִן אוֹ שֶׁאָמַר שְׂעָרִי כִּשְׂעָרוֹ מִלְּהִגָּזֵז הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְכֵן אִם שָׁמַע וְאָמַר וַאֲנִי בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר [וְשָׁמַע שְׁלִישִׁי בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר] שֶׁל שֵׁנִי וְאָמַר וַאֲנִי וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה כֻּלָּן נְזִירִין:

ה. הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן וַחֲבֵרוֹ אָמַר וַאֲנִי הֲרֵי חֲבֵרוֹ נָזִיר מִיָּד:

האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן ושמע חבירו ואמר ואני הרי חבירו נזיר מיד. א״א תמה אני מאין הוציא זה כי מלשון הגמ׳ או כשיהיה לו בן למתפיס או כשיהיה לו בן לנודר הראשון אבל נזירות מיד ליכא למתפיס. תו אמרינן בגמרא את״ל אגופיה משמע כלומר גם אני כשיהיה לו בן אהיה נזיר קאמר אבל לא על הבן הנודר הראשון אמר לחבירו הריני נזיר כשיהיה לך בן ואמר לו חבירו ואני מהו אנפשיה קאמר כלומר גם אני כשיהיה לי בן אהיה נזיר או דילמא על הבן של אותו חבר קאמר שיהא גם הוא נזיר דאמר רחימנא ליך כותך. ואת״ל כל באפי דההוא חבירו כסיפא ליה מילתא ואההוא חבר קאמר לומר דרחים ליה כוותיה. ועל הבן של אותו חבר יהיה נזיר. אלא אם אמר שלא בפני חבירו הריני נזיר שיהיה לפלוני בן ואמר זה ואני מי אמרינן הואיל ושלא בפניו אנפשיה קאמר כלומר כשיהיה לי בן או דילמא שלא בפניו נמי רחימנא ליה כותך קאמר ועל בנו של אותו פלוני קאמר וסליקו ליה כולהו בתיקו. וכיון דלא פליט מחד נזירות לית ליה תקנתא עד דמני שתי נזירות חד לבן חבירו וחד לבן עצמו כן השכל מורה:

ו. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לְךָ בֵּן וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי אֵין זֶה נָזִיר. שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה הָאַחֲרוֹן אֶלָּא לוֹמַר שֶׁאֲנִי אוֹהֵב שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בֵּן כְּמוֹ זֶה שֶׁהֲרֵי הוּא בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ:

ז. הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִפְלוֹנִי בֵּן וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי. הֲרֵי זֶה סָפֵק שֶׁמָּא לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לִהְיוֹת נָזִיר כְּמוֹתוֹ אוֹ לוֹמַר שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ כְּמוֹתְךָ. וּסְפֵק נְזִירוּת לְהָקֵל:

ח. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ וְרָאוּ אֶחָד בָּא כְּנֶגְדָּן וְאָמַר אֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם זֶה הַהוֹלֵךְ כְּנֶגְדֵּנוּ שִׁמְעוֹן הוּא. וְאָמַר חֲבֵרוֹ רְאוּבֵן הוּא. וְאָמַר זֶה הֲרֵינִי נָזִיר אִם יִהְיֶה רְאוּבֵן. וְאָמַר הָאַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר אִם יִהְיֶה שִׁמְעוֹן. הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם וַהֲרֵי הוּא רְאוּבֵן הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְאִם הָיָה שִׁמְעוֹן הֲרֵי חֲבֵרוֹ נָזִיר כְּמוֹ שֶׁנָּדְרוּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לֹא הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם אֶלָּא חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְנֶעְלַם מֵעֵינֵיהֶם וְלֹא יָדְעוּ מִי הוּא אֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר:

ט. וְכֵן הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר אִם יִהְיֶה בִּכְרִי זֶה מֵאָה כּוֹר וְהָלַךְ לְמוֹדְדוֹ וּמְצָאוֹ שֶׁנִּגְנַב אוֹ שֶׁאָבַד אֵינוֹ נָזִיר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. שֶׁסָּפֵק נְזִירוּת לְהָקֵל:

י. הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְרָאוּ אֶת הַכְּוִי מֵרָחוֹק וְאָמַר אֶחָד מֵהֶם הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה בְּהֵמָה. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה חַיָּה. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה בְּהֵמָה. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה לֹא חַיָּה וְלֹא בְּהֵמָה. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה בְּהֵמָה וְחַיָּה הֲרֵי כֻּלָּם נְזִירִים. מִפְּנֵי שֶׁהַכְּוִי יֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה בָּהֶן לְחַיָּה וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה בָּהֶן לִבְהֵמָה וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לְחַיָּה וְלִבְהֵמָה וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לִבְהֵמָה וְלֹא לְחַיָּה. וְהוּא הַדִּין אִם רָאוּ אַנְדְּרוֹגִינוּס וְנֶחְלְקוּ בּוֹ אִם הוּא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וְנָדְרוּ עַל דֶּרֶךְ שֶׁנָּדְרוּ אֵלּוּ בִּכְוִי הֲרֵי כֻּלָּם נְזִירִים. שֶׁהָאַנְדְּרוֹגִינוּס יֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה בָּהֶן לְאִישׁ. וּדְרָכִים שָׁוֶה בָּהֶן לְאִשָּׁה. וּדְרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בָּהֶן לֹא לְאִישׁ וְלֹא לְאִשָּׁה. וּדְרָכִים שֶׁהֵן שָׁוִין לְאִישׁ וּלְאִשָּׁה:

יא. וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בְּעִנְיְנֵי הַמִּצְוֹת וְלֹא בְּטִבְעוֹ וְתוֹלַדְתּוֹ. וְכֵן דַּרְכֵי הַכְּוִי בְּעִנְיְנֵי הַמִּצְוֹת לֹא בְּטִבְעוֹ וְתוֹלַדְתּוֹ. כֵּיצַד. דָּמוֹ טָעוּן כִּסּוּי כְּחַיָּה וְחֶלְבּוֹ אָסוּר כִּבְהֵמָה. וַהֲרֵי הוּא כִּלְאַיִם עִם הַבְּהֵמָה וְכֵן עִם הַחַיָּה כְּאִלּוּ אֵינָהּ חַיָּה וְלֹא בְּהֵמָה. וְטָעוּן שְׁחִיטָה כִּבְהֵמָה וְחַיָּה. וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים אֲחֵרִים וְכָל אֶחָד מֵהֶן יִתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. וְכֵן אַנְדְּרוֹגִינוּס מִטַּמֵּא בְּלֹבֶן כַּאֲנָשִׁים. וּמִטַּמֵּא בְּאֹדֶם כְּנָשִׁים. וְאֵינוֹ נִמְכָּר בְּעֶבֶד עִבְרִי לֹא כַּאֲנָשִׁים וְלֹא כְּנָשִׁים. וְהַהוֹרְגוֹ נֶהֱרָג עָלָיו כַּאֲנָשִׁים וּכְנָשִׁים. וְיֵשׁ בּוֹ דִּינִים אֲחֵרִים וְכָל אֶחָד יִכָּתֵב בִּמְקוֹמוֹ:

יב. וְכֵן אִם רָאוּ אֲנָשִׁים בָּאִים כְּנֶגְדָּם מֵהֶם פִּקְחִים וּמֵהֶם סוּמִים וְאָמַר אֶחָד הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵלּוּ פִּקְחִין. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין אֵלּוּ פִּקְחִין. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵי אֲנִי נָזִיר שֶׁאֵלּוּ סוּמִין. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין אֵלּוּ סוּמִין. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵלּוּ פִּקְחִין וְסוּמִין. וְאָמַר אַחֵר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין אֵלּוּ לֹא פִּקְחִין וְלֹא סוּמִין. הֲרֵי כֻּלָּם נְזִירִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

יג. קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת נְדָרִים וְנָדַר בְּנָזִיר הֲרֵי זֶה נָזִיר וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת כִּשְׁאָר הַנְּדָרִים. וְהָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ קָטָן בְּנָזִיר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹנַת נְדָרִים. וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה הוּא וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּשְׁאָר נְדָרִים:

קטן שהגיע לעונת נדרים ונדר בנזיר ה״ז נזיר ומביא קרבנותיו. א״א דבר זה אינו מחוור למ״ד מופלא סמוך לאיש דרבנן היכי מייתי חטאת שהיא חולין לעזרה ואפשר דהלכתא כמ״ד דאורייתא דרב כהנא ורבי יוחנן ורשב״ל פליגי ורבי יוחנן ורשב״ל סבירא להו דאורייתא פרק יוצא דופן:

יד. כֵּיצַד. הָאָב שֶׁאָמַר לִבְנוֹ הַקָּטָן הֲרֵי אַתָּה נָזִיר. אוֹ שֶׁאָמַר בְּנִי פְּלוֹנִי נָזִיר אוֹ הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְשָׁתַק הַבֵּן. הֲרֵי זֶה נָזִיר וְחַיָּב הָאָב לִנְהֹג בּוֹ כָּל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת וְאִם נִטְמָא מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה. וּכְשֶׁיַּשְׁלִים נְזִירוּתוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה כִּשְׁאָר הַנְּזִירִים הַגְּדוֹלִים:

טו. לֹא רָצָה הַבֵּן וּמִחָה בְּדָבָר זֶה אוֹ שֶׁמִּחוּ קְרוֹבָיו אוֹ שֶׁגִּלֵּחַ שְׂעָרוֹ אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ קְרוֹבָיו שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה שֶׁגִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא רָצָה הוּא אוֹ קְרוֹבָיו בִּנְזִירוּת זוֹ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נָזִיר. וְעַד מָתַי יֵשׁ לוֹ לְהַדִּירוֹ עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיֵעָשֶׂה אִישׁ:

טז. הָעַכּוּ״ם אֵין לָהֶן נְזִירוּת. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ב) ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״:

יז. נָשִׁים וַעֲבָדִים יֵשׁ לָהֶן נְזִירוּת. וְהָאָב אוֹ הַבַּעַל מֵפֵר נְזִירוּת הָאִשָּׁה אִם רָצָה כִּשְׁאָר הַנְּדָרִים. אֲבָל הָעֶבֶד יֵשׁ לְרַבּוֹ לָכֹף אוֹתוֹ לִשְׁתּוֹת וּלְהִטָּמֵא לַמֵּתִים וְאִם לֹא כָּפָה אוֹתוֹ נוֹהֵג נְזִירוּת:

יח. נָדַר הָעֶבֶד שְׁאָר נְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִנּוּי נֶפֶשׁ אוֹ שֶׁמְּעַכְּבִין אֶת הַמְּלָאכָה אוֹ שֶׁהֶעֱרִיךְ. אֵין רַבּוֹ צָרִיךְ לְכֻפּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין נַפְשׁוֹ קְנוּיָה לוֹ וְלֹא יָחוּל עָלָיו נֶדֶר. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאוֹסֵר פֵּרוֹת אֲחֵרִים עֲלֵיהֶם. אֲבָל אִם אֵין שָׁם עִנּוּי וְלֹא דָּבָר שֶׁמְּעַכֵּב מְלָאכָה אֵינוֹ יָכוֹל לְכֻפּוֹ. נָדַר עַבְדּוֹ בִּנְזִירוּת וְאָמַר לוֹ מוּפָר לְךָ יָצָא לְחֵרוּת וְחַיָּב לְהַשְׁלִים נְזִירוּתוֹ. שֶׁהָעֶבֶד כּוֹפִין אוֹתוֹ וְאֵין מְפֵרִין לוֹ. וְאִם הֵפֵר יָצָא לְחֵרוּת:

נדר עבדו בנזירות ואמר לו מופר לך יצא לחירות וכו׳. א״א כל זו הפסקא אינה כלום וטעות הוא שטעה בלשון המשנה וכך הוא לשון המשנה העיקרי הפר לאשתו הפר עולמית הפר לעבדו ויצא לחירות משלים נזירותו. עבר מנגד פניו ר״מ אומר לא ישתה ר׳ יוסי אומר ישתה. והפר לעבדו לאו דוקא לשון הפרה אלא אפי׳ כפאו ואמר לו שתה אם לא שתה ויצא לחירות משלים. וי״ל דוקא כשהפר ולא כפה מפני שאין הפרה לגבי עבד כלום אבל אם כפאו אע״פ שלא שתה כשיצא לחירות אינו משלים שכבר בטלו. ולא נהירא אלא אפי׳ בשכפאו משלים לפי שהוא כמי שאמר הריני נזיר לכשאצא לחירות שחלה עליו נזירות כשיצא:

יט. עֶבֶד שֶׁנָּדַר בִּנְזִירוּת וּבָרַח אוֹ שֶׁהָלַךְ מֵרַבּוֹ הֲרֵי זֶה אָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן כְּדֵי שֶׁיִּצְטַעֵר וְיַחְזֹר לִרְשׁוּת רַבּוֹ. נָזַר וְהִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ וְגִלֵּחַ וְלֹא יְדָעוֹ רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ יָצָא לְחֵרוּת הֲרֵי זֶה יָצָא יְדֵי נִדְרוֹ. אֲבָל אִם נָדַר וְלֹא גִּלֵּחַ וְיָצָא לְחֵרוּת לֹא יָצָא יְדֵי נִדְרוֹ. נִטְמָא וְאַחַר כָּךְ יָצָא לְחֵרוּת מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנִּטְמָא:

עבד שנדר בנזירות וברח או שהלך מנגד רבו הרי זה אסור לשתות יין. א״א דלא כהלכתא שהרי ר״מ אומר לא ישתה ורבי יוסי אומר ישתה:

אבל אם נדר ולא גלח ויצא לחירות לא יצא. א״א אין לזה שרש אלא בשכפאו רבו עד שלא גלח, לומר שמביא קרבנותיו ומגלח. ובנטמא ויצא לחירות מפרש בירושלמי אפילו בשכפאו רבו. ונראה לי בשכפאו כשנטמא אבל בשכפאו עד שלא נטמא הרי רבו כופהו שיטמא ולמה סותר והכי איתא בירושלמי:

כ. נְזִירוּת נוֹהֶגֶת בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. לְפִיכָךְ מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר בַּזְּמַן הַזֶּה הֲרֵי זֶה נָזִיר לְעוֹלָם. שֶׁאֵין לָנוּ בַּיִת כְּדֵי שֶׁיָּבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בִּמְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ:

כא. אֵין הַנְּזִירוּת נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמִי שֶׁנָּזַר בְּחוּצָה לָאָרֶץ קוֹנְסִין אוֹתוֹ וּמְחַיְּבִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִהְיוֹת נָזִיר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמִנְיַן הַיָּמִים שֶׁנָּזַר. לְפִיכָךְ מִי שֶׁנָּדַר בַּזְּמַן הַזֶּה בְּחוּצָה לָאָרֶץ כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִהְיוֹת נוֹהֵג שָׁם נְזִירוּת עַד שֶׁיָּמוּת אוֹ עַד שֶׁיִּבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ וְיָבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בִּמְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ:

לפיכך מי שנדר בזה״ז בח״ל כופין אותו לעלות לא״י. א״א למה כופין אותו לעלות ולמנות וכי יש שם טהרה והלא כלנו טמאין טומאת מת ואין כאן הפרש בין א״י לח״ל ואסור להזיר בכל מקום:

כב. וְכָל זְמַן שֶׁהוּא בְּחוּצָה לָאָרֶץ הֲרֵי זֶה אָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטָּמֵא לַמֵּתִים וּלְגַלֵּחַ וְכָל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין יָמִים אֵלּוּ עוֹלִין לוֹ. וְאִם עָבַר וְשָׁתָה אוֹ גִּלֵּחַ אוֹ נָגַע בְּמֵת וְכַיּוֹצֵא בִּנְגִיעָה לוֹקֶה: