Daily Rambam: 24 Adar II, 5784

א. אֵין אָדָם מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת אַחַת וְעוֹלָה לוֹ לְנִזְרוֹ וּלְצָרַעְתּוֹ. וְתִגְלַחַת הַצָּרַעַת בִּזְמַן שֶׁהוּא סְפֵק מְצֹרָע אֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַנְּזִירוּת. לְפִיכָךְ מִי שֶׁנָּזַר שָׁנָה אַחַת וְהָיָה בְּכָל הַשָּׁנָה הַזֹּאת סְפֵק מְצֹרָע וּסְפֵק טְמֵא מֵת אוֹ שֶׁהָיָה בָּהּ סְפֵק מְצֹרָע וּבְסוֹף הַשָּׁנָה נִטְמָא בְּסָפֵק הֲרֵי זֶה מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְאֵינוֹ מְגַלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁתּוֹת בְּיַיִן וּלְהִטַּמֵּא לְמֵת אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע שָׁנִים. וְאוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחִיּוֹת. תִּגְלַחַת טָהֳרָה וְתִגְלַחַת טֻמְאָה מִסָּפֵק וּשְׁתֵּי תִּגְלָחִיּוֹת שֶׁמְּגַלֵּחַ הַמְצֹרָע. שֶׁהֲרֵי הוּא סְפֵק מְצֹרָע:

ותגלחת ראשונה מגלח אותה אחר שנה וכו׳ כשאר מצורעים שמא אינו מצורע אלא טמא מת.

א״א כל זה אינו מספיק שאילו כן לבסוף שבעה לאחר שהזה ושנה היה מגלח ממה נפשך שאם לא היה מצורע היה מגלח תגלחת טומאה בסוף שבעה אילו נטמא בסוף שבעה ממש ודבריו אינן אלא כשנטמא בתחלת שבעה ימים האחרונים של שנה ראשונה שכבר ספר שבעה ימי טומאה ותגלחת הראשונה שבסוף שנה הראשונה אם לא היה מצורע עלתה לו תגלחת טומאה ומתחיל נזירות טהרה ואינו רשאי לגלח כל אותה שנה שנייה אבל אם היה בסוף שנה ממש לא הצריכו לו ארבע שנים ואפילו נאמר שמא מצורע טמא היה וכיון שהתחיל בנזירות קודם שנצטרע אע״פ שבסוף צרעתו נטמא סותר את הקודמים והנה הוא צריך שתי תגלחות אחת לספירו ואחת לטומאתו ואינה עולה תגלחת אחת לשתיהן אפילו כן אינו צריך שנה שנייה כולה לתגלחת שנייה כדי שיכלו שתי תגלחיות של מצורע אבל יספיק לו בשלש שנים ושבעה ימים תגלחת ראשונה בסוף שנה תגלחת שנייה בסוף שבעה ימים תגלחת שלישית בסוף שנה שנייה רביעית בסוף שנה שלישית:

ג. וְכֵן אִם נָדַר עֶשֶׂר שָׁנִים נְזִירוּת וְהָיָה בָּהֶן סְפֵק מְצֹרָע וְנוֹלַד לוֹ סְפֵק טֻמְאָה בְּסוֹפָן הֲרֵי זֶה אֵינוֹ שׁוֹתֶה בְּיַיִן עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה וּמְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחוֹת אַחַת בְּסוֹף כָּל עֶשֶׂר שָׁנִיִם. תִּגְלַחַת רִאשׁוֹנָה לִסְפֵק יְמֵי צָרַעְתּוֹ. שְׁנִיָּה לִסְפֵק יְמֵי סְפִירוֹ שֶׁל מְצֹרָע. שְׁלִישִׁית לִסְפֵק טֻמְאָתוֹ. רְבִיעִית תִּגְלַחַת טָהֳרָה:

ד. וְכֵיצַד מֵבִיא זֶה קָרְבְּנוֹתָיו. אִם הָיָה עָשִׁיר כּוֹתֵב נְכָסָיו לַאֲחֵרִים שֶׁמְּצֹרָע עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה בְּתִגְלַחַת רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. וְכָל חַטַּאת עוֹף מֵהֶן לֹא תֵּאָכֵל מִפְּנֵי שֶׁהִיא סָפֵק. וּמֵבִיא בְּתִגְלַחַת רְבִיעִית קָרְבַּן נָזִיר טָהוֹר שֶׁהוּא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ה. שָׁלֹשׁ חַטְּאוֹת הָעוֹף שֶׁמֵּבִיא בִּשְׁלֹשׁ הַתִּגְלָחוֹת. חַטָּאת רִאשׁוֹנָה לִסְפֵק טֻמְאָתוֹ. שְׁנִיָּה לִסְפֵק צָרַעְתּוֹ שֶׁאֵין הַמְצֹרָע מֵבִיא קָרְבָּנוֹ אֶלָּא לְאַחַר תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה. וְכֵן חַטָּאת שְׁלִישִׁית לִסְפֵק טֻמְאָתוֹ שֶׁאֵין תִּגְלַחַת אַחַת עוֹלָה לְנִזְרוֹ וּלְצָרַעְתּוֹ וְשֶׁמָּא מְצֹרָע וַדַּאי וּטְמֵא מֵת וַדַּאי הָיָה שֶׁהַתִּגְלַחַת הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה לְצָרַעְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְתִגְלַחַת שְׁלִישִׁית תִּגְלַחַת טֻמְאָה וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהָבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה בַּשְּׁלִישִׁית:

ו. שָׁלֹשׁ עוֹלוֹת בְּהֵמָה שֶׁמֵּבִיא עִמָּהֶן עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא מַתְנֶה וְאוֹמֵר אִם טָהוֹר אֲנִי זוֹ מֵחוֹבָתִי וְאִם טָמֵא אֲנִי הֲרֵי הִיא נָדְבָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּשְּׁנִיָּה וּבַשְּׁלִישִׁית:

שלש עולות בהמה שמביא עמהן וכו׳ ואם מוחלט הייתי עולה ראשונה חובת מצורע.

א״א זה אי אפשר שאין למצורע עולה בתגלחת ראשונה ולא שם קרבן אלא אם מוחלט הייתי עולה ראשונה נדבה ושניה ושלישית אחת לספק ספירו ואחת לספק טומאתו ואם טהור מטומאת מת הייתי ודאי מצורע עולה ראשונה נדבה והשניה והשלישית חובה לספירת מצורע ורביעית לטהרתו ואם טמא הייתי ומצורע עולה ראשונה נדבה והשניה ושלישית אחת לספירו ואחת לטומאתו וזו לטהרתו ואם טהור הייתי ולא מצורע הייתי הראשונה חובה וכולן נדבה:

ז. וּמֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה בְּתִגְלַחַת רְבִיעִית. וְאוֹמֵר וּמַתְנֶה אִם טָמֵא הָיִיתִי עוֹלָה רִאשׁוֹנָה נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה. וְאִם מֻחְלָט הָיִיתִי רִאשׁוֹנָה חוֹבַת מְצֹרָע וְזוֹ חוֹבַת נְזִירוּת וּשְׁתַּיִם הָאֶמְצָעִיּוֹת נְדָבָה. וְאִם טָהוֹר מִטֻּמְאַת מֵת הָיִיתִי וּמְצֹרָע עוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה וְכֵן הַשְּׁנִיָּה אַחַת לְחוֹבַת מְצֹרָע וְאַחַת לְחוֹבַת נְזִירוּת וּשְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית נְדָבָה וְהַשְּׁאָר קָרְבַּן טָהֳרָתִי. וְאִם טָמֵא הָיִיתִי וּמְצֹרָע עוֹלָה רִאשׁוֹנָה חוֹבַת צָרָעַת וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית נְדָבָה וְזֶה קָרְבַּן תִּגְלַחַת טָהֳרָה:

וזה קרבן תגלחת טהרה.

אבל האשם והעולה אין מעכבין. א״א זה אינו כן שהאשם לדברי הכל מעכב מלמנות נזירות של טהרה ובגמרא מקשה והא איכא אשם ר״ש היא דאמר מייתי ומתנה פירוש מייתי לשלמים דקא סבר מביאין קדשים לבית הפסול ומייתי שלמים לקדושת אשם ונפסלין מגבול אשם ואילך:

ח. אֲבָל הָאָשָׁם וְהָעוֹלָה אֵינָן מְעַכְּבִין לֹא בְּתִגְלַחַת טֻמְאָה וְלֹא בְּצָרַעַת. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר אִם הוּא מְצֹרָע וַדַּאי וְלֹא נִטְמָא בְּמֵת הֲרֵי טָהַר בְּצִפֳּרִין וְחַטַּאת הָעוֹף הִיא חַטָּאתוֹ וְלֹא תֵּאָכֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק וְעוֹלַת בְּהֵמָה שֶׁעִמָּהּ מִקָּרְבַּן תִּגְלַחַת טָהֳרָה כְּדֵי שֶׁיְּגַלֵּחַ עַל הַבְּהֵמָה. וְאִם טְמֵא מֵת הוּא הֲרֵי עוֹלַת בְּהֵמָה נְדָבָה. וְאִם אֵינוֹ מְצֹרָע וּטְמֵא מֵת הוּא חַטַּאת הָעוֹף קָרְבַּן נָזִיר שֶׁנִּטְמָא וְעוֹלַת בְּהֵמָה נְדָבָה וַהֲרֵי הֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה בָּאַחֲרוֹנָה. וְאִם אֵינוֹ טְמֵא מֵת וְלֹא מְצֹרָע עוֹלַת בְּהֵמָה שֶׁהֵבִיא בַּתִּגְלַחַת הָרִאשׁוֹנָה הִיא מֵחוֹבַת תִּגְלַחַת וְחַטַּאת הָעוֹף בָּאָה עַל סָפֵק וַהֲרֵי לֹא נֶאֱכֶלֶת:

ט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחוֹת כְּשֶׁהָיָה קָטָן אוֹ אִשָּׁה. אֲבָל הָאִישׁ אֵינוֹ מְגַלֵּחַ מִסָּפֵק לֹא תִּגְלַחַת טֻמְאָה וְלֹא תִּגְלַחַת צָרָעַת. שֶׁמָּא טָהוֹר הוּא וְנִמְצָא מַקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה. לְפִיכָךְ אֵינוֹ מְגַלֵּחַ אֶלָּא תִּגְלַחַת טָהֳרָה בִּלְבַד. שֶׁאֵין אַרְבַּע תִּגְלָחוֹת אֵלּוּ לְעַכֵּב אֶלָּא לְמִצְוָה:

י. נָזִיר שֶׁנִּצְטָרֵעַ וַדַּאי וְנִטְמָא בְּסָפֵק כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. אַחַר שֶׁיִּטְהַר מִצָּרַעְתּוֹ מַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וּמְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת טֻמְאָה וּמַתְחִיל לִמְנוֹת נְזִירוּתוֹ כֻּלָּהּ שֶׁהֲרֵי נָפְלוּ הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים בִּסְפֵק טֻמְאָה שֶׁנִּטְמָא וּמֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה וְשׁוֹתֶה בְּיַיִן. וּמֵאַחַר שֶׁיָּבִיא קָרְבַּן צָרָעַת אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים:

יא. נִטְמָא וַדַּאי וְהָיָה מְצֹרָע בְּסָפֵק וְטָהַר מִסְּפֵק צָרַעְתּוֹ מוֹנֶה יְמֵי נְזִירוּתוֹ שְׁלֵמָה וְאַחַר כָּךְ מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת הַנֶּגַע. שֶׁאֵין תִּגְלַחַת סְפֵק נִגְעוֹ דּוֹחָה נְזִירוּת. וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה שִׁבְעַת יָמִים שֶׁבֵּין תִּגְלַחַת מְצֹרָע הָרִאשׁוֹנָה לְתִגְלַחַת שְׁנִיָּה וּמְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו וְאוֹכֵל בְּקָדָשִׁים. וּמַזֶּה בִּשְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי. וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה שִׁבְעָה אֲחֵרִים לְטֻמְאַת מֵת וּמְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת טֻמְאָה וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה נְזִירוּתוֹ כֻּלָּהּ:

יב. וְכֵן אִם הָיָה טָמֵא וּמְצֹרָע בְּוַדַּאי. לְאַחַר שֶׁיִּטְהַר מִצָּרַעְתּוֹ מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת צָרָעַת הָרִאשׁוֹנָה וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וּמְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ בַּשְּׁבִיעִי וְהִיא תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה שֶׁל צָרָעַת וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי וְאוֹכֵל בְּקָדָשִׁים וְסוֹפֵר שִׁבְעָה וּמְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת טֻמְאָה וְאַחַר כָּךְ סוֹפֵר יְמֵי נְזִירוּת שְׁלֵמָה וּמֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה וְשׁוֹתֶה בְּיַיִן:

יג. לָמָּה סוֹפֵר שִׁבְעָה. שֶׁאֵין שִׁבְעַת יְמֵי הַטֻּמְאָה עוֹלִין בְּשִׁבְעַת יְמֵי סְפִירָה שֶׁבֵּין תִּגְלַחַת וְתִגְלַחַת שֶׁל מְצֹרָע:

יד. הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֶעֱשֶׂה כָּךְ וְכָךְ אוֹ אִם לֹא אֶעֱשֶׂה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הֲרֵי זֶה רָשָׁע וּנְזִירוּת כָּזוֹ מִנְּזִירוּת רְשָׁעִים הוּא. אֲבָל הַנּוֹדֵר לַה׳ דֶּרֶךְ קְדֻשָּׁה הֲרֵי זֶה נָאֶה וּמְשֻׁבָּח וְעַל זֶה נֶאֱמַר (במדבר ו ז) ״נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ״ (במדבר ו ח) ״קָדשׁ הוּא לַה׳״. וּשְׁקָלוֹ הַכָּתוּב כְּנָבִיא (שֶׁנֶּאֱמַר) (עמוס ב יא) ״וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים״:

סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת נְזִירוּת בְּסִיַעְתָּא דִּשְׁמַיָּא

Daily Rambam

כ״ד אדר ב׳ ה׳תשפ״ד

נזירות

י

ספר הפלאה

כ״ד אדר ב׳ ה׳תשפ״ד