Daily Rambam


ב"ה
Previous Day

כ״ו אייר ה׳תשפ״ד

Next Day


ג׳ פרקים ליום
הל׳ מגילה וחנוכה פרק ג-ד. תורת חכם וגו׳. ספר נשים והוא ספר רביעי.. הל׳ אישות בפרקים אלו. פרק א
פרק אחד ליום
הל׳ מעשר שני ונטע רבעי פרק ד


מעשר שני ונטע רבעי
ד
ספר זרעים

Video
א. הָרוֹצֶה לִפְדּוֹת פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי פּוֹדֶה אוֹתָן בִּדְמֵיהֶן וְאוֹמֵר הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ תַּחַת הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ אוֹ הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלוֹת עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ. וְאִם לֹא פֵּרֵשׁ אֶלָּא הִפְרִישׁ מָעוֹת בִּלְבַד כְּנֶגֶד הַפֵּרוֹת דַּיּוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרֵשׁ וְיֵצְאוּ הַפֵּרוֹת לְחֻלִּין. וְיַעֲלוּ הַמָּעוֹת לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצִיאֵם שָׁם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד כד) ״וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ״:

ב. וְכֵן אִם רָצָה לְחַלֵּל פֵּרוֹת הַמַּעֲשֵׂר עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת. יַעֲלוּ הַפֵּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם. וְלֹא יְחַלֵּל מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ וְלֹא מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע וַאֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ הַמִּין. וְאִם חִלֵּל הֲרֵי הֵן מְחֻלָּלוֹת:
וכן אם רצה לחלל פירות המעשר על פירות אחרות וכו׳. א״א והראשונים לא יצאו לחולין ויעלו גם הם ולעולם פירות הראשונים של מעשר אינם מתחללין אלא על הכסף ואפילו דיעבד משמעתא דמסכת סוכה פרק לולב הגזול ופרי שני נמי דיעבד אין לכתחלה לא אלא בדמאי דמחלל לכתחלה:
ולא יחלל ממין על שאינו מינו ולא מן היפה וכו׳. א״א מה שהקפידו על מינו אינו אלא בדמאי וטעם ההקפדה הזאת לפי שהתורה אמרה על כסף והוא מחלל על פירות כשיחלל חטים על חטים לא יראה שיצא מעשר שני לחולין בפדיון אלא יאמרו הם הראשונים:

ג. הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם חִלְּלָן עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת אוֹ שֶׁחִלֵּל מָעוֹת עַל הַפֵּרוֹת מְבָרֵךְ עַל חִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְהַפּוֹדֶה אוֹ הַמְחַלֵּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי אֵינוֹ צָרִיךְ בְּרָכָה:
הפודה מעשר שני מברך וכו׳. א״א אני אומר שאם חילל פירות על פירות אינו מברך לפי שאינו רשאי לעשות כן ואם בירך ה״ז מנאץ:

ד. כְּשֶׁפּוֹדִין אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ לְשֵׁם מַעֲשֵׂר אֶלָּא לְשֵׁם חֻלִּין. וְאוֹמְרִין כַּמָּה שָׁוִין פֵּרוֹת חֻלִּין אֵלּוּ וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכּל יוֹדְעִין שֶׁהֵן מַעֲשֵׂר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה:
כשפודין את המעשר אין פודין אותו. א״א נראה לי שלא אמרו דבר זה אלא כשפודין אותו על פירות שלא לפרסם את הדבר אבל על הכסף התורה גלתו ואנו מכסים והלא מכיון שמברכים על פדיונו מצוה הוא ולמה טומנין את המצוה ולפי התוספתא לא נאמר אלא שלא לפגום את המעשר מפני שדמי המעשר פחותים מדמי חולין וזה הוא עיקר:

ה. אֵין מְחַלְּלִין מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל מָעוֹת אֲחֵרוֹת. בֵּין שֶׁהָיוּ אֵלּוּ וְאֵלּוּ כֶּסֶף אוֹ אֵלּוּ וְאֵלּוּ נְחשֶׁת. [אוֹ הָרִאשׁוֹנוֹת כֶּסֶף וְהַשְּׁנִיּוֹת נְחשֶׁת. אוֹ] הָרִאשׁוֹנוֹת נְחשֶׁת וְהַשְּׁנִיּוֹת כֶּסֶף. וְאִם עָבַר וְחִלֵּל הֲרֵי אֵלּוּ מְחֻלָּלִין:

ו. אֵין מְחַלְּלִין מָעוֹת מַעֲשֵׂר עַל הַפֵּרוֹת. וְאִם חִלֵּל יַעֲלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם. וְלֹא יְחַלְּלֵם עַל בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף חַיִּין. וְאִם חִלֵּל לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר שֶׁמָּא יְגַדֵּל מֵהֶם עֲדָרִים עֲדָרִים. אֲבָל אִם חִלֵּל עַל שְׁחוּטִים הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הַפֵּרוֹת וְיַעֲלוּ וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם וְיֵצְאוּ הַמָּעוֹת לְחֻלִּין:

ז. בִּשְׁעַת הַדְּחָק מֻתָּר לְחַלֵּל מָעוֹת הַכֶּסֶף עַל שֶׁל נְחשֶׁת. לֹא שֶׁיְּקַיֵּם כֵּן אֶלָּא עַד שֶׁיִּמְצָא רֶוַח. וְיַחֲזֹר וִיחַלֵּל מָעוֹת הַנְּחשֶׁת עַל מָעוֹת הַכֶּסֶף:

ח. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי מְחַלְּלִים אוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה כֶּסֶף עַל כֶּסֶף וְכֶסֶף עַל נְחשֶׁת וּנְחשֶׁת עַל נְחשֶׁת וּנְחשֶׁת עַל הַפֵּרוֹת וְיַעֲלוּ אוֹתָן הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם:

ט. אֵין פּוֹדִין פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר אֶלָּא בְּכֶסֶף שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד כה) ״וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף״. וְכֵן אִם פָּדָה לְעַצְמוֹ וְהוֹסִיף חֹמֶשׁ לֹא יִהְיֶה הַחֹמֶשׁ אֶלָּא כֶּסֶף כַּקֶּרֶן. וְאֵין פּוֹדִין בְּכֶסֶף שֶׁאֵינוֹ מַטְבֵּעַ אֶלָּא בְּכֶסֶף מְפֻתָּח שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרָה אוֹ כְּתָב [שֶׁנֶּאֱמַר וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף]. וְאִם פָּדָה בְּלָשׁוֹן שֶׁל כֶּסֶף וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְהוּא הַנִּקְרָא אֲסִימוֹן לֹא עָשָׂה כְּלוּם. וְאֵין פּוֹדִין בְּפָחוֹת מִפְּרוּטָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּפוֹדֶה בַּאֲסִימוֹן:

י. אֵין פּוֹדִין בְּמַטְבֵּעַ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא בְּאוֹתוֹ זְמַן וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד כו) ״וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ״ עַד שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְהוֹצָאָה. וּמַטְבֵּעַ מְלָכִים הָרִאשׁוֹנִים אִם יוֹצֵא מִשְּׁמָם פּוֹדִין בּוֹ:

יא. אֵינוֹ פּוֹדֶה בְּמָעוֹת שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד כה) ״וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ״. נָפַל כִּיסוֹ לְבוֹר וְהוּא יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ פּוֹדֶה בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתוֹ:

יב. הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וּמָעוֹת בְּיָדוֹ וְאַנָּס בָּא כְּנֶגְדּוֹ אִם יָכוֹל לְהַצִּיל עַל יְדֵי הַדְּחָק פּוֹדֶה בָּהֶן פֵּרוֹת שֶׁבְּבֵיתוֹ. וְאִם לָאו וְאָמַר פֵּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ בֵּיתִי מְחֻלָּלִין עַל הַמָּעוֹת הַלָּלוּ לֹא אָמַר כְּלוּם:

יג. הַמֵּנִיחַ מָעוֹת לִהְיוֹת מְחַלֵּל עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֲרֵי זֶה פּוֹדֶה בָּהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִים. מְצָאָן שֶׁאָבְדוּ חוֹשֵׁשׁ לְכָל מַה שֶּׁפָּדָה בָּהֶן לְמַפְרֵעַ:

יד. מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּטְבֶרְיָא וְיֵשׁ לוֹ מָעוֹת (בָּבֶל) בְּבָבֶל אֵינוֹ מְחַלֵּל עֲלֵיהֶם. הָיוּ לוֹ מָעוֹת מִמַּטְבֵּעַ טְבֶרְיָא בְּבָבֶל מְחַלֵּל עֲלֵיהֶם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
מי שהיה עומד בטבריא ויש לו מעות. א״א מן הגמרא שלנו הכל בהיפך ואין קפידא על עמידתו אי זה מקום שיעמוד בו אלא על מקום המעות אם יוצאים שם במקום חילולם אם לא ואם חילל על מעות של א״י והן בבבל או על מעות של בבל והן בארץ ישראל אינן מחוללין לפי שאינן יוצאים במקום חילולן ובעינן שיחלל על הכסף היוצא במקומו ושל בבל והם בבבל מחוללין אע״פ שאין מעות בבל יוצאין בירושלים ומלכיות מקפידות שלא להוציא מטבע ממקומו אפ״ה מחללין משום דאפשר דזבין בהו בהמה ומסיק להתם. ואע״פ שאין רשאי לעשות כן כיון דאי עבד חילל מעות היוצאות במקומו קרינא ביה:

טו. הָאוֹמֵר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מְחֻלָּל עַל סֶלַע שֶׁתַּעֲלֶה בְּיָדִי מִכִּיס זֶה עַל סֶלַע שֶׁאֶפְרֹט מִדִּינָר זָהָב זֶה עַל פּוּנְדְיוֹן שֶׁאֶפְרֹט מִסֶּלַע זֶה הֲרֵי זֶה חִלֵּל. וְסֶלַע שֶׁתַּעֲלֶה בְּיָדוֹ אוֹ שֶׁיִּפְרֹט תְּהִי מַעֲשֵׂר:

טז. אָמַר הֲרֵי מַעֲשֵׂר מְחֻלָּל עַל סֶלַע שֶׁהָיְתָה בְּיַד בְּנִי לֹא חִלֵּל. שֶׁמָּא לֹא הָיְתָה בְּיָדוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה:

יז. הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי קֹדֶם שֶׁיַּפְרִישֶׁנּוּ כְּגוֹן שֶׁאָמַר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל פֵּרוֹת אֵלּוּ פָּדוּי בְּמָעוֹת אֵלּוּ לֹא אָמַר כְּלוּם וְלֹא קָבַע מַעֲשֵׂר. אֲבָל אִם קָבַע וְאָמַר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן בַּצָּפוֹן אוֹ בַּדָּרוֹם מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת אֵלּוּ הֲרֵי זֶה פָּדוּי:

יח. כְּשֶׁפּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי פּוֹדִין אוֹתוֹ בְּשָׁוְיוֹ. וְיֵשׁ לוֹ לִפְדּוֹת בַּשַּׁעַר הַזּוֹל כְּמוֹת שֶׁהַחֶנְוָנִי לוֹקֵחַ וְלֹא כְּמוֹת שֶׁהוּא מוֹכֵר. וְנוֹתֵן הַמָּעוֹת כְּמוֹת שֶׁהַשֻּׁלְחָנִי פּוֹרֵט לֹא כְּמוֹת שֶׁהוּא מְצָרֵף. וְאִם עָבַר וּפָדָה שְׁוֵה מָנֶה בִּפְרוּטָה אוֹ חִלֵּל שְׁוֵה מָנֶה עַל שְׁוֵה פְּרוּטָה הֲרֵי זֶה מְחֻלָּל:

יט. הָיְתָה הַסֶּלַע חֲסֵרָה שְׁתוּת אוֹ פָּחוֹת מִשְּׁתוּת אִם הָיְתָה יוֹצֵאת עַל יְדֵי הַדְּחָק מְחַלֵּל עָלֶיהָ לְכַתְּחִלָּה בִּשְׁוֵה סֶלַע וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. פָּדָה בְּסֶלַע וְנִמְצֵאת רָעָה יַחֲלִיפֶנָּה:

כ. אֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַכְסָרָה אֶלָּא מְדַקְדֵּק בְּמִדָּתוֹ אוֹ בְּמִשְׁקָלוֹ וְנוֹתֵן דָּמָיו. אִם הָיוּ דָּמָיו יְדוּעִים יִפָּדֶה עַל פִּי אֶחָד. וְאִם דָּבָר שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִים כְּגוֹן יַיִן שֶׁהִתְחִיל לְהַחֲמִיץ וּפֵרוֹת שֶׁהִרְקִיבוּ אוֹ מָעוֹת שֶׁהֶחֱלִידוּ יִפָּדֶה עַל פִּי שְׁלֹשָׁה תַּגָּרִים וַאֲפִלּוּ הָיָה אֶחָד מֵהֶן עַכּוּ״ם אוֹ בַּעַל הַמַּעֲשֵׂר אֲפִלּוּ אִישׁ וּשְׁתֵּי נָשָׁיו פּוֹדִין עַל פִּיהֶם. וְכוֹפִין אֶת הַבְּעָלִים לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן. וְזֶה חֹמֶר בְּמַעֲשֵׂר מִן הַהֶקְדֵּשׁ:
וזה חומר במעשר מבהקדש. א״א יש כאן שבוש ובתוספתא אמרו כופין אותו לפתוח ראשון כו׳ ואם רצה לחזור בו חוזר וזה חומר בהקדש מבמעשר:

כא. אֵין מוֹלִיכִין פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לִפְדּוֹתָם שָׁם. וְהַמּוֹלִיךְ מִמְּקוֹם הַיֹּקֶר לַמָּקוֹם הַזּוֹל אוֹ מִמָּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיֹּקֶר פּוֹדֶה כְּשַׁעַר מְקוֹם הַפְּדִיָּה. וְאִם הָיוּ דְּמַאי פּוֹדִין אוֹתוֹ כַּשַּׁעַר הַזּוֹל הוֹאִיל וְנִרְאוּ לְהִמָּכֵר בְּזוֹל:

כב. הָיוּ לוֹ פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּגֹּרֶן וְהוֹצִיא עֲלֵיהֶם יְצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ עַד שֶׁהֱבִיאָן לָעִיר וְהִשְׁבִּיחוּ. פּוֹדֶה כְּשַׁעַר הָעִיר וְהִפְסִיד יְצִיאוֹתָיו:
Previous Day

כ״ו אייר ה׳תשפ״ד

Next Day