Daily Rambam

א. אֶחָד הַבְּהֵמָה וְאֶחָד הָעוֹף שֶׁנִּרְבְּעָה אוֹ שֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם אוֹ הֻקְצָה אוֹ נֶעֱבַד הַכּל פָּסוּל לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ:

ב. הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם אִם הָיוּ שָׁם שְׁנֵי עֵדִים הֲרֵי הַבְּהֵמָה אוֹ הָעוֹף נִסְקָלִין וּבְשָׂרָן אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּאֵלּוּ שֶׁהֵן אֲסוּרִין לְגָבוֹהַּ. וּבַמֶּה אָמְרוּ שֶׁהֵן אֲסוּרִין לַמִּזְבֵּחַ כְּשֶׁהָיוּ מֻתָּרִין לְהֶדְיוֹט. כְּגוֹן שֶׁהָיָה שָׁם עֵד אֶחָד בִּלְבַד וְהַבְּעָלִים שׁוֹתְקִין אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עֵד כְּלָל. הָיָה שָׁם עֵד אֶחָד וְהַבְּעָלִים מַכְחִישִׁין אוֹתוֹ הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין אַף לַמִּזְבֵּחַ:

ג. בְּהֵמָה שֶׁשָּׂחֲקוּ בָּהּ וְהִגִּיחוּהָ עַד שֶׁהֵמִיתָה אֶת הָאָדָם הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה לַמִּזְבֵּחַ מִפְּנֵי שֶׁהִיא כַּאֲנוּסָה. אֵין הַבְּהֵמָה נִפְסֶלֶת מִשּׁוּם רוֹבֵעַ אוֹ נִרְבָּע עַד שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם שֶׁרְבָעָהּ בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. בֵּין יִשְׂרָאֵל בֵּין עַכּוּ״ם [בֵּין] עֶבֶד הוֹאִיל וּרְבָעָהּ אָדָם נִפְסְלָה. וְאִם הָאָדָם הוּא שֶׁנִּרְבַּע מִן הַבְּהֵמָה אֵינָהּ נִפְסֶלֶת עַד שֶׁתִּהְיֶה הָאִשָּׁה הַנִּרְבַּעַת בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד אוֹ יְהֵא הָאִישׁ הַנִּרְבָּע בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד:

או יהיה האיש הנרבע בן ט׳ שנים ויום אחד. א״א זה המחבר דימה איסור מזבח לאיסור סקילה ואולי אין מדמין כן שהרי נרבע על פי הבעלים או על פי עד אחד שאינו במיתה ופסול למזבח הואיל ונעבדה בו עבירה מפני שהוא מאוס ואם הבהמה נרבעה ודאי בעינן שיהא הרובע בן ט׳ שנים ויום אחד לפי שאין לה הנאה ממנו והיא אנוסה ומתני׳ היא במסכת נדה. אבל כשהבהמה רובעת שנהנית מן העבירה נפסלת מכ״מ:

ד. מֵאֵימָתַי תִּפָּסֵל הַבְּהֵמָה אוֹ הָעוֹף מִשּׁוּם מֻקְצֶה מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ בָּהֶן הַכְּמָרִים מַעֲשֶׂה. כְּגוֹן שֶׁיִּגְזְזוּ אוֹתָהּ אוֹ יַעַבְדוּ בָּהּ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל בִּדְבָרִים אֵינוֹ נַעֲשֶׂה מֻקְצֶה שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ לַעֲבוֹדָה זָרָה:

משום מוקצה. א״א יש בספרים שלנו נוסחא אחרינא אין מוקצה אסור אלא עד שעה שיגוזו או שיעבדו בו כלום דמשעה שיגוזו אותו כבר בטלה הקצאתו וחללוהו ולעולם בהקצאתו לא בעינן מעשה הואיל והקצה את גופו להיות ע״ז:

ה. הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע בֵּין שֶׁהָיְתָה הַבְּהֵמָה שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל חֲבֵרוֹ בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה בֵּין לִפְנֵי הֶקְדֵּשָׁהּ בֵּין לְאַחַר הֶקְדֵּשָׁהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לַמִּזְבֵּחַ. אֲבָל הַמֻּקְצֶה אִם הִיא שֶׁלּוֹ וְהֻקְצָה קֹדֶם שֶׁיַּקְדִּישׁ נִפְסַל. הִקְצָה שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁהִקְצָה שֶׁלּוֹ אַחַר שֶׁהִקְדִּישׁוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר. שֶׁאֵין אָדָם מַקְצֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ:

ו. הַנֶּעֱבָד בֵּין שֶׁעָבַד שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁל חֲבֵרוֹ בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה בֵּין לִפְנֵי הֶקְדֵּשׁ בֵּין לְאַחַר הֶקְדֵּשׁ הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְיִרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם קָבוּעַ וְיִפָּדֶה בּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְהַנֶּעֱבָד הוּא וְכָל מַה שֶּׁעָלָיו אֲסוּרִין לַמִּזְבֵּחַ. שֶׁכָּל צִפּוּי נֶעֱבָד אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה. אֲבָל הַמֻּקְצֶה הוּא אָסוּר וּמַה שֶּׁעָלָיו מֻתָּר לַמִּזְבֵּחַ:

בין שעבד שלו בין שעבד של חבירו. א״א במס׳ ע״ז אוקמוה של חבירו בשעשה בה מעשה:

ז. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְהָר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר בַּהֲנָאָה הֲרֵי אֲבָנָיו אֲסוּרִין לַמִּזְבֵּחַ. וְכֵן הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְמַעְיָן הַנּוֹבֵעַ בְּאַרְצוֹ הֲרֵי מֵימָיו פְּסוּלִין לְנַסֵּךְ. אֲשֵׁרָה שֶׁבָּטְלָה אֵין מְבִיאִין מִמֶּנָּה גְּזָרִים לַמַּעֲרָכָה. וְכֵן הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לִבְהֵמָה כְּשֵׁם שֶׁנִּפְסְלָה לַמִּזְבֵּחַ כָּךְ צֶמֶר שֶׁלָּהּ פָּסוּל לְבִגְדֵי כְּהֻנָּה. וְקַרְנֶיהָ פְּסוּלִין לַחֲצוֹצְרוֹת וְשׁוֹקֶיהָ לַחֲלִילִין וּבְנֵי מֵעֶיהָ לְנִימִין הַכּל פָּסוּל:

ח. כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֵׁם לַעֲבוֹדָה זָרָה לֹא יֵעָשֶׂה לִמְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר בַּהֲנָאָה. אֵי זֶהוּ (דברים כג-יט) ״אֶתְנָן״ הָאוֹמֵר לְזוֹנָה הֵא לִיךְ דָּבָר זֶה בִּשְׂכָרֵךְ. אֶחָד זוֹנָה כּוּתִית אוֹ שִׁפְחָה אוֹ יִשְׂרְאֵלִית שֶׁהִיא עֶרְוָה עָלָיו אוֹ מֵחַיָּבֵי לָאוִין. אֲבָל הַפְּנוּיָה אֲפִלּוּ הָיָה כֹּהֵן אֶתְנָנָהּ מֻתָּר. וְכֵן אִשְׁתּוֹ נִדָּה אֶתְנָנָהּ מֻתָּר אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֶרְוָה:

ט. נָשָׂא אַחַת מֵחַיָּבֵי לָאוִין כָּל שֶׁיִּתֵּן לָהּ מֵחֲמַת בְּעִילָה הֲרֵי זֶה אֶתְנָן וְאָסוּר. וְהַזָּכוּר אֶתְנָנוֹ אָסוּר. נָתְנָה הָאִשָּׁה אֶתְנָן לַבּוֹעֵל הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִשּׁוּם אֶתְנָן:

י. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הֵא לְךָ דָּבָר זֶה וְתָלִין שִׁפְחָתְךָ אֵצֶל עַבְדִּי הָעִבְרִי הֲרֵי זֶה אֶתְנָן. וְהוּא שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים. אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְהוּא הַדִּין בְּאוֹמֵר לְזוֹנָה הֵא לִיךְ דָּבָר זֶה וְהִבָּעֲלִי לִפְלוֹנִי הַיִּשְׂרְאֵלִי הֲרֵי זֶה אֶתְנָן:

יא. פָּסַק עִם הַזּוֹנָה לִתֵּן לָהּ טָלֶה אֶחָד וְנָתַן לָהּ הַרְבֵּה אֲפִלּוּ נָתַן אֶלֶף כֻּלָּן אֶתְנָן וַאֲסוּרִין לַמִּזְבֵּחַ. נָתַן לָהּ אֶתְנָנָהּ וְלֹא בָּא עָלֶיהָ אֶלָּא אָמַר לָהּ יְהִי אֶצְלֵךְ עַד שֶׁאָבוֹא עָלַיִךְ כְּשֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ יֵאָסֵר. קָדְמָה וְהִקְרִיבַתּוּ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ כָּשֵׁר [וְאִם הָיְתָה חַיֶּבֶת קָרְבָּן יָצְאָה יְדֵי חוֹבָתָהּ]. וְהוּא שֶׁיֹּאמַר לָהּ בְּעֵת שֶׁנָּתַן אֵימָתַי שֶׁתֵּרָצִי לִי קְנִי אוֹתוֹ מֵעַכְשָׁו. אֲבָל אִם לֹא אָמַר לָהּ כֵּן אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַקְרִיב דָּבָר שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ:

יב. קָדְמָה וְהִקְדִּישַׁתּוּ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוּא אֶתְנָן הוֹאִיל וּבָא עָלֶיהָ קֹדֶם שֶׁתַּקְרִיבֶנּוּ. אוֹ אֵינוֹ אֶתְנָן שֶׁהֲרֵי הִקְדִּישַׁתּוּ קֹדֶם בִּיאָה. לְפִיכָךְ לֹא יִקָּרֵב וְאִם קָרַב נִרְצָה:

יג. בָּא עָלֶיהָ וְלֹא נָתַן לָהּ וּלְאַחַר זְמַן נָתַן לָהּ אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים הֲרֵי זֶה אֶתְנָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכוּתִית שֶׁאָמַר לָהּ הִבָּעֲלִי לִי בְּטָלֶה זֶה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מְשִׁיכָה. אוֹ בְּיִשְׂרְאֵלִית שֶׁהָיָה הַטָּלֶה בַּחֲצֵרָהּ וְאָמַר לָהּ אִם לֹא אֶתֵּן לָךְ מָעוֹת בְּיוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי הוּא שֶׁלָּךְ. אֲבָל אִם אָמַר לָהּ הִבָּעֲלִי לִי בְּטָלֶה סְתָם וּבָא עָלֶיהָ וּלְאַחַר זְמַן שָׁלַח לָהּ טָלֶה הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִשּׁוּם אֶתְנָן:

יד. אֵין אָסוּר מִשּׁוּם אֶתְנָן וּמְחִיר אֶלָּא גּוּפָן. לְפִיכָךְ אֵינוֹ חָל אֶלָּא עַל דָּבָר הָרָאוּי לִקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. כְּגוֹן בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְתוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה וְיַיִן וְשֶׁמֶן וְסלֶת. נָתַן לָהּ מָעוֹת וְלָקְחָה בָּהֶן קָרְבָּן הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר:

טו. נָתַן לָהּ חִטִּים וַעֲשָׂאָתָן סלֶת. זֵיתִים וַעֲשָׂאָתָן שֶׁמֶן. עֲנָבִים וַעֲשָׂאָתָן יַיִן. הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים שֶׁכְּבָר נִשְׁתַּנּוּ. נָתַן לָהּ בֶּהֱמַת קָדָשִׁים בְּאֶתְנָנָהּ לֹא נֶאֶסְרָה לַמִּזְבֵּחַ. וַאֲפִלּוּ מָנָה אוֹתָהּ עַל פִּסְחוֹ וְעַל חֲגִיגָתוֹ בְּאֶתְנָנָהּ לֹא נִפְסְלוּ הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁכְּבָר זָכָה בָּהֶן גָּבוֹהַּ מִשָּׁעָה שֶׁהִקְדִּישָׁן. וְכֵן אִם נָתַן לָהּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ לֹא פְּסָלוֹ שֶׁאֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. אֲבָל אִם נָתַן לָהּ עוֹפוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻקְדָּשִׁין אֶתְנָן חָל עֲלֵיהֶם וַאֲסוּרִים וּמִדִּבְרֵי קַבָּלָה הוּא דָּבָר זֶה:

אע״פ שהן מוקדשים. א״א לא כן אנו מקובלין שהעופות אם מוקדשין הן הרי אמרו פרט לנדור אלא בעופות של חולין היא שנויה והא קמ״ל אע״פ שאין המום פוסל כאן אתנן ומחיר חל עליהן כדאיתא במתני׳ דתמורה:

טז. אֵי זֶה הוּא (דברים כג-יט) ״מְחִיר כֶּלֶב״. זֶה הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הֵא לְךָ טָלֶה זֶה תַּחַת כֶּלֶב זֶה. וְכֵן אִם הֶחְלִיף כֶּלֶב בְּכַמָּה בְּהֵמוֹת אוֹ עוֹפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כֻּלָּן אֲסוּרוֹת לַמִּזְבֵּחַ:

יז. שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁחָלְקוּ. זֶה לָקַח עֲשָׂרָה טְלָאִים וְזֶה לָקַח תִּשְׁעָה וְכֶלֶב אֶחָד. שֶׁעִם הַכֶּלֶב מֻתָּרִין. אֲבָל הָעֲשָׂרָה שֶׁכְּנֶגְדוֹ אִם יֵשׁ אֶחָד מֵהֶם דָּמָיו כִּדְמֵי הַכֶּלֶב אוֹ יָתֵר עַל דְּמֵי הַכֶּלֶב מוֹצִיאוֹ מִן הָעֲשָׂרָה כְּנֶגֶד הַכֶּלֶב וְיִהְיֶה מְחִירוֹ וּשְׁאֵרָן מֻתָּרִים. וְאִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן דָּמָיו פְּחוּתִין מִדְּמֵי הַכֶּלֶב הֲרֵי הָעֲשָׂרָה כֻּלָּן אֲסוּרִים:

יח. נִשְׁתַּנָּה הַמְּחִיר כְּגוֹן שֶׁהֶחְלִיף כֶּלֶב בְּחִטִּים וְנַעֲשׂוּ סלֶת הֲרֵי זֶה מֻתָּר. אֶתְנַן כֶּלֶב וּמְחִיר זוֹנָה מֻתָּרִין. (דברים כג-יט) ״אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב״ מֻתָּרִין לְבֶדֶק הַבַּיִת שֶׁהֲרֵי הֵן מִשְׁתַּנִּין. אֲבָל גּוּפָן שֶׁל אֶתְנָן לֹא יֵעָשֶׂה רִקּוּעִין לַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג-יט) ״לְכָל נֶדֶר״ לְהָבִיא אֶת הָרִקּוּעִים: