כוורת שהיא מוטלת.א״א אין הענין מתפרש אלא בכוורת של חרס שאינה מטמאה מגבה:
וכל שתחתיה כנגד הטומאה.א״א זה שיבוש שאף מה שאינו כנגד הטומאה טמא שהכלי טמא אינו חוצץ והצד העליון מביא את הטומאה לכל מה שתחתיו:
חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה.א״א גם זה שיבוש שהכלי שבתוכה טהור שאין כאן רצוצה:
או שהיתה הטומאה על גביהן מביאין.א״א אין כאן טעם שהרי בכוורת של חרס עסקינן שהוא חוצץ ולא נתחוור אצלי טעם המשנה טעם ברור:
אבל אם כו׳ מפני שהוא אהל של עץ.א״א אין טעם ולא ריח בזה הפירוש ויש כאן פתיות גדולה:
כנגדו עד התהום טמא.א״א כאן צריך טעם מפני מה אינה בוקעת למעלה כלמטה שהרי היא רצוצה ואני מפרש כל שאין לה טפח ממקום אחר שהיא אפוצה כגון שנשברו דפנות הכוורת עד שלא נשאר שום דופן [שלם] שאינו כלי שיהא ראוי להשתמש כוורת אלא שיש פותח טפח בין עובי השולים והדפנות כדי להביא את הטומאה והקושיא במקומה:
או בתוכה או על גבה.א״א דברים אלו כבדים הן ואין לנו על מה שנסמוך ואם נמצא חוט אחד שנוכל להתלות בו נתלה בו כי מעל גבה והטומאה מבחוץ איך תבא לתחתיה אע״פ שגבוהה מן הארץ טפח והיא כלי והלא היא של חרס. ומצאתי חוט של שתי להתלות שהרי אמרו המאהיל על הטומאה של שרצים טהור פירוש ספק נגע וספק לא נגע טהור דהוה ליה כנזרק והנזרקין ספיקן טהור שאין לך דבר שמטמא מלמעלה ומלמטה אלא כזית מת וכזית נצל ומלא תרווד רקב פירוש וכיון שאהלן מלמעלה ומלמטה טמא הילכך זריקת ספיקן טמא שהרי אהלן על הכלים מאויר הם מטמאין ראה זה מצאתי ואולי על זה הדרך הלכו ואמרו אם הטומאה על גבה והכוורת תחתיה וכלים תחת הכוורת ויש שם פותח טפח תחת הכוורת הכל תחת אויר הטומאה וכיון שהוא כלי אינו מפסיק האויר ומביא לצדדין אבל כשאינה כלי קרקע עולם הוא ומפסיק האויר ועם כל זה נשארו לנו קושיות בזה הפרק:
