והערק משיעשה בו צפירה.א״א פי׳ בערוך נפה והטעם מפני שאדם משתמש באלו במה שהן משא״כ בשאר כלים שהזכיר למעלה עכ״ל:
ואין גולמיהן מקבלין טומאה.א״א זאת הקורבה לא ידעתי מאין באה לו שהרי פירשו בו טעם מפני שמחוסרין שליקה וממרים את מה שבהם פירוש עושין מה שבהם מר ואין זה הענין בכלי עצם ואי ס״ל כר״נ דאמר במסכת חולין גולמי כלי עצם כגולמי כלי מתכות דמי לימא הכי ולמה ליה לדמויינהו לאשכרוע שהוא כלי עץ ומוציא מדין כלי עץ שאפילו שליקתו מעכבתו מפני שפוגם מה שנותנין בו:
ארובות של נחתומין וכו׳.א״א דבר זה בהיפך ארובות כמו ערוכות והוא הקטוף סרוד הוא שמוליך עליו המקרצות לתנור והטעם של נחתומין טמא מפני שהוא מייחד כלי לזה התשמיש אבל של בעל הבית אין תשמישו תדיר ואין מייחדו לכלי ואם ייחדו טמא והכי איתא בתוספתא:
והלוח שעורכין עליו וכו׳.א״א זה שיבוש:
כלי עץ כו׳.א״א בערוך פירש נפה של שיער וכן משמעותו בכ״מ אלא שזה הפרק כולו אינו מדבר באורג אבל נראה כי הוא של עור כמו אותן של רופאים ובו דברה המשנה תחלה וממה שאמר רבי יהודה בסמוך אף של גדלת טמא מושב שהבנות יושבות בתוכו וגודלות למדנו שלא דבר ע״כ בשל שיער אלא בשל עור כאשר כתבתיה:
