Daily Rambam: 14 Nisan, 5784

יש בכללן שלש עשרה מצות: שבע מצות עשה, ושש מצות לא תעשה. וזהו פרטן:

להניח פאה.
שלא יכלה אותה.
להניח לקט.
שלא ילקט הלקט.
לעזוב עוללות בכרם.
שלא יעולל הכרם.
לעזוב פרט הכרם.
שלא ילקט פרט הכרם.
להניח השכחה.
שלא ישוב לקחת השכחה.
להפריש מעשר לעניים.
ליתן צדקה כמסת יד.
שלא יאמץ לבבו על העניים.

א. הַקּוֹצֵר אֶת שָׂדֵהוּ לֹא יִקְצֹר אֶת כָּל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ אֶלָּא יַנִּיחַ מְעַט קָמָה לָעֲנִיִּים בְּסוֹף הַשָּׂדֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג כב) ״לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ״ אֶחָד הַקּוֹצֵר וְאֶחָד הַתּוֹלֵשׁ. וְזֶה שֶׁמַּנִּיחַ הוּא הַנִּקְרָא פֵּאָה:

ב. וּכְשֵׁם שֶׁמַּנִּיחַ בַּשָּׂדֶה כָּךְ בָּאִילָנוֹת כְּשֶׁאוֹסֵף אֶת פֵּרוֹתֵיהֶן מַנִּיחַ מְעַט לָעֲנִיִּים. עָבַר וְקָצַר אֶת כָּל הַשָּׂדֶה אוֹ אָסַף כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן לוֹקֵחַ מְעַט מִמַּה שֶּׁקָּצַר אוֹ מִמַּה שֶּׁאָסַף וְנוֹתְנוֹ לָעֲנִיִּים שֶׁנְּתִינָתוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג כב) ״לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם״. וַאֲפִלּוּ טָחַן הַקָּמָה וְלָשׁוֹ וַאֲפָאוֹ פַּת הֲרֵי זֶה נוֹתֵן מִמֶּנּוּ פֵּאָה לָעֲנִיִּים:

ג. אָבַד כָּל הַקָּצִיר שֶׁקָּצַר אוֹ נִשְׂרַף קֹדֶם שֶׁנָּתַן הַפֵּאָה הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. שֶׁהֲרֵי עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְקַיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ שֶׁנִּתָּק לוֹ:

ד. וְכֵן בְּלֶקֶט כְּשֶׁקּוֹצֵר וּמְאַלֵּם לֹא יְלַקֵּט הַשִּׁבֳּלִים הַנּוֹפְלוֹת בִּשְׁעַת הַקָּצִיר אֶלָּא יַנִּיחֵם לָעֲנִיִּים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט ט) (ויקרא כג כב) ״וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט״. עָבַר וּלְקָטָן אֲפִלּוּ טָחַן וְאָפָה נוֹתֵן לָעֲנִיִּים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג כב) ״לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם״. אָבְדוּ אוֹ נִשְׂרְפוּ אַחַר שֶׁלְּקָטָן קֹדֶם שֶׁנָּתַן לָעֲנִיִּים לוֹקֶה:

ה. וְכֵן בְּפֶרֶט שֶׁנִּפְרַט מִן הָעֲנָבִים בִּשְׁעַת הַבְּצִירָה וְכֵן בְּעוֹלֵלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט י) ״וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם״. וְכֵן הַמְעַמֵּר וְשָׁכַח אֲלֻמָּה אַחַת בַּשָּׂדֶה הֲרֵי זֶה לֹא יִקָּחֶנָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד יט) ״וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ״. עָבַר וּלְקָטוֹ אֲפִלּוּ טְחָנוֹ וַאֲפָאוֹ הֲרֵי זֶה נוֹתְנוֹ לָעֲנִיִּים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד יט) ״לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה״ זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה הָא לָמַדְתָּ שֶׁכֻּלָּן מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה הֵן וְאִם לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהֶן לוֹקֶה:

ו. כְּשֵׁם שֶׁהַשִּׁכְחָה בָּעֳמָרִים כָּךְ הִיא בַּקָּמָה. אִם שָׁכַח מִקְצָת הַקָּמָה וְלֹא קְצָרָהּ הֲרֵי זוֹ לָעֲנִיִּים. וּכְשֵׁם שֶׁהַשִּׁכְחָה בַּתְּבוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ כָּךְ יֵשׁ שִׁכְחָה לָאִילָנוֹת כֻּלָּן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד כ) ״כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ״ וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הָאִילָנוֹת:

ז. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאַרְבַּע מַתָּנוֹת לָעֲנִיִּים בַּכֶּרֶם. הַפֶּרֶט וְהָעוֹלֵלוֹת וְהַפֵּאָה וְהַשִּׁכְחָה. וְשָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת בַּתְּבוּאָה הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה. וּשְׁתַּיִם בָּאִילָנוֹת הַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה:

ח. כָּל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים אֵלּוּ אֵין בָּהֶן טוֹבַת הֲנָיָה לַבְּעָלִים. אֶלָּא הָעֲנִיִּים בָּאִין וְנוֹטְלִין אוֹתָן עַל כָּרְחָן שֶׁל בְּעָלִים וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדוֹ:

ט. כָּל גֵּר הָאָמוּר בְּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים אֵינוֹ אֶלָּא גֵּר צֶדֶק. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי (דברים יד כט) ״וּבָא הַלֵּוִי וְהַגֵּר״ מָה הַלֵּוִי בֶּן בְּרִית אַף הַגֵּר בֶּן בְּרִית. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין מוֹנְעִין עֲנִיֵּי עַכּוּ״ם מִמַּתָּנוֹת אֵלּוּ. אֶלָּא בָּאִין בִּכְלַל עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וְנוֹטְלִין אוֹתָן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:

י. נֶאֱמַר בְּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים (ויקרא יט י) (ויקרא כג כב) ״לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם״, כָּל זְמַן שֶׁהָעֲנִיִּים תּוֹבְעִין אוֹתָן. פָּסְקוּ הָעֲנִיִּים לְבַקֵּשׁ וּלְחַזֵּר עֲלֵיהֶם הֲרֵי הַנִּשְׁאָר מֵהֶן מֻתָּר לְכָל אָדָם. שֶׁאֵין גּוּפוֹ קָדוֹשׁ כִּתְרוּמוֹת. וְאֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן לָהֶן דְּמֵיהֶן שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶן וְנָתַן לָעֲנִיִּים אֶלָּא תַּעֲזֹב אֹתָם. וְאֵינוֹ מְצֻוֶּה לַעֲזֹב אוֹתָן לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת אֶלָּא לָעֲנִיִּים וַהֲרֵי אֵין עֲנִיִּים:

יא. מֵאֵימָתַי מֻתָּרִין כָּל אָדָם בְּלֶקֶט. מִשֶּׁיִּכָּנְסוּ הַמְלַקְּטִים שְׁנִיִּים וְיִלְקְטוּ אַחַר מְלַקְּטִים הָרִאשׁוֹנִים וְיֵצְאוּ. מֵאֵימָתַי מֻתָּרִין כָּל אָדָם בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת מִשֶּׁהָלְכוּ הָעֲנִיִּים בַּכֶּרֶם וְיָבוֹאוּ. הַנִּשְׁאָר אַחֲרֵי כֵן מֻתָּר לְכָל אָדָם. מֵאֵימָתַי מֻתָּרִין כָּל אָדָם בְּשִׁכְחָה שֶׁל זֵיתִים. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִם שָׁכַח אוֹתָהּ בְּרֹאשׁ הַזַּיִת הֲרֵי זֶה מֻתָּר בָּהּ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו שֶׁהוּא זְמַן רְבִיעָה שְׁנִיָּה בְּשָׁנָה אֲפֵלָה. אֲבָל צִבּוּרֵי זֵיתִים שֶׁשְּׁכָחָן תַּחַת הָאִילָן הֲרֵי זֶה מֻתָּר בָּהֶן מִשֶּׁיִּפְסְקוּ הָעֲנִיִּים מִלְּחַזֵּר אַחֲרֶיהָ:

יב. כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לֶעָנִי לִטּל שִׁכְחַת הַזֵּיתִים הַמֻּנָּחוֹת בָּאָרֶץ תַּחַת הָאִילָנוֹת נוֹטֵל. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הֻתַּר כָּל אָדָם בַּשִּׁכְחָה שֶׁבְּרֹאשׁ הָאִילָן. וְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִטּל שִׁכְחָה שֶׁבְּרֹאשׁ הָאִילָן נוֹטֵל. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵין לוֹ שִׁכְחָה תַּחְתָּיו:

כל זמן שיש לעני ליטול שכחת הזיתים וכו׳ עד אין לו שכחה תחתיו.

א״א בחיי ראשי המשנה אינה נראית לא כדברי הרב המחבר ולא כדברי הרב היוני ז״ל. תורף המשנה כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו ר״מ אומר משתלך המחבא אמרו בירושלמי כל זמן שיש תחתיו יש לו בראשו קודם לכן אע״פ שאין תחתיו יש לו בראשו. ולפי זו הסוגיא נראה לי פירושה אמר למעלה מזה זית שיש לו סאתים ושכחו אינה שכחה בד״א בשלא התחיל בו אבל התחיל בו אפילו בזית הנטופה בשעתו יש לו שכחה ועל זה הדרך אמר כל זמן שיש לו שכחה תחתיו פירוש בענפים התחתונים כלומר שהתחיל בהם ושכחם יש לו שכחה ממה שבראשו שכיון שהיה בדעתו לשוב אליהם ושכח אותם ולא שב יש לו שכחה אפילו ממה שבראשה אבל אם ליקט כל מה שתחתיו אע״פ ששכח כל מה שבראשו אינו שכחה לפי שמן העצלות שכח מה שבראשו ומפני שטרחו מרובה הואיל ועיקר שבו ליקט אבל קודם לכן פירוש קודם שהתחיל בו כלל אע״פ שאין תחתיו כלום ואין שם מה שישכח אע״פ כן אם שכחו יש לו שכחה למה שבראשו אם אין בו סאתים לפי שאין מניח זוית אחת ללקוט אע״פ שטרחתו מרובה וכיון שדרכו לשוב עליו ולא שב מן השכחה הרי הוא בכלל לא תשוב לקחתו ר״מ אומר משתהלך המחבא פירוש הענפים העבים בעלין שזיתים מתחבאים בהם או משיתלקטו גם הם ושכח מה שבראשו נחשב כמי שאין תחתיו ואין לו בראשו אבל אם לא נלקט המחבא עדיין יש לו לשוב עליהן ואם שכחו ולא שב אפילו שבראשו הוי שכחה. זה הפירוש נראה לי ומסביר פנים יותר מכלם ופירשו בגמרא אמר רבי אבהו בשם ר״ל בדברא אמר רבי אבון שמשיר כל המחבואים בא רבי אבהו לפרש שלא תאמר משיתלקטו ביד אבל בנדנוד שנדנד אותם שישירו זיתיהם והחביאם הרי הוא כמי שליקט הכל ביד הרי שאין לו תחתיו ואין לו בראשו ודייק להא מלתא מדאמר ר״מ משתהלך המחבא במסכת גיטין ירושלמי עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום הדא דתימא (בהן ברברתי) [בדארעא] אבל ליקט ביד זכתה לו ידו:

יג. מַתְּנוֹת עֲנִיִּים שֶׁבַּשָּׂדֶה שֶׁאֵין הָעֲנִיִּים מַקְפִּידִים עֲלֵיהֶן הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא פָּסְקוּ הָעֲנִיִּים מִלַּחֲזֹר עַל מַתְּנוֹתֵיהֶם:

יד. כָּל מַתְּנוֹת הָעֲנִיִּים הָאֵלּוּ אֵינָן נוֹהֲגוֹת מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּתְרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. הֲרֵי הַכָּתוּב אוֹמֵר (ויקרא יט ט) (ויקרא כג כב) ״וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם״ (דברים כד יט) ״כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ״. וּכְבָר נִתְפָּרֵשׁ בַּגְּמָרָא שֶׁהַפֵּאָה נוֹהֶגֶת בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִדִּבְרֵיהֶם. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מַתְּנוֹת עֲנִיִּים אֵלּוּ שֶׁכֻּלָּן נוֹהֲגוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִדִּבְרֵיהֶם:

טו. כַּמָּה הוּא שִׁעוּר הַפֵּאָה. מִן הַתּוֹרָה אֵין לָהּ שִׁעוּר אֲפִלּוּ הִנִּיחַ שִׁבּלֶת אַחַת יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֲבָל מִדִּבְרֵיהֶם אֵין פָּחוֹת מֵאֶחָד מִשִּׁשִּׁים בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וּמוֹסִיף עַל הָאֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְפִי גֹּדֶל הַשָּׂדֶה וּלְפִי רֹב הָעֲנִיִּים וּלְפִי בִּרְכַּת הַזֶּרַע. כֵּיצַד. שָׂדֶה שֶׁהִיא קְטַנָּה בְּיוֹתֵר שֶׁאִם הִנִּיחַ מִמֶּנָּה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים אֵינוֹ מוֹעִיל לֶעָנִי הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עַל הַשִּׁעוּר. וְכֵן אִם הָיוּ הָעֲנִיִּים מְרֻבִּין מוֹסִיף. וְאִם זָרַע מְעַט וְאָסַף הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי נִתְבָּרֵךְ מוֹסִיף לְפִי הַבְּרָכָה. וְכָל הַמּוֹסִיף עַל הַפֵּאָה מוֹסִיפִין לוֹ שָׂכָר. וְאֵין לְתוֹסֶפֶת זֹאת שִׁעוּר:

Daily Rambam

י״ד ניסן ה׳תשפ״ד

מתנות עניים

א

ספר זרעים

י״ד ניסן ה׳תשפ״ד