צמר וסמנין וכו׳.כתב הראב״ד על בבא ראשונה דמשלם לו דמי מה שהפסיד בצמר, ר״ל וזה הצבע והשבח אין הכל שוה אלא דמי הצמר עכ״ל. ועל בבא שניה דאינו מחשב לו שבח סמנין שע״ג הצמר כתב נ״ל שיש כאן שבוש והכי איבעי ליה למימר אינו משלם לו מה שהפסיד בסמנין ומחשב לו שבח סמנין שעל גב צמר ואם תפס הניזק וכו׳ עכ״ל:
הגביה את הכיס וכו׳.א״א לא מיחוור גבן הא מילתא דאם לא חשב ליטול ממנה אלא רביעית שיהא חייב בכולה אפילו נטל אלא מפני שהגביהה לגזול את כולה ולא נטל עכשיו אלא רביעית שהוא חייב בכולה ואמר שמואל לא נטל נטל ממש אלא אפילו לא נטל ואפילו למ״ד שליחות יד צריכה חסרון ונטל רביעית דקתני רבותא קאמר דסד״א כיון דלא נטל אלא רביעית בטלה ליה מחשבתו קמייתא ולא מיחייבא אלא ברביעית קמ״ל ובעיא דרב אשי בארנקי נמי בשהגביהו ליטול את כולו ואליבא דמ״ד צריכה חסרון ואנן קי״ל דאין צריכה חסרון וחייב בכל הכיס. וכל מה שבפנים שבוש הוא עכ״ל:
החוטף משכון וכו׳.א״א לא מיחוורא הא מילתא אף על פי שאמרה המשנה הנגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו למשכנו שלא ברשות וכו׳ התם הוא דאשתכח דלא הוי חייב כלום. ועוד הרי פירש הרב ז״ל לפי שאין מקבלים שבועה להכחיש את העדים אבל משום פסול גזלנות לא מהפכינן ליה וגבי נסכא נמי אמרינן לישתבע הא קא מודה עכ״ל:
