אבל העושה עיסה לחלקה בצק פטורה.א״א נראה מן הגמרא שאף האשה שעשתה עיסתה לחלק חייבת בחלה שמא תמלך לעשותה עיסה מההיא איתתא דאתת ושאלת לרבי מונא בגין דאנא בעיא מעבד עיסתי אטרינא מהו דנסיבנא ותהא פטורה מן החלה א״ל ולמה לא אתא שאיל לאבוה אמר ליה אסור שמא תמלך לעשות עיסה וממתניתין גופא איכא למשמע נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בכל אחת כשיעור פטורה מן החלה דייקינן הא אשה אחת דומיא דחמש חייבת ואע״ג דרבי יוחנן הוא דאמר פטורה ר״ל פליג עליה דאמר דנחתום לאו דוקא וחמש נשים דוקא לענין חלוק הא אשה אחת חייבת בחלוק ומעשה דההיא אתתא מוכח דבכל אשה נמי חיישינן לאימלוכי:
אבל שני ישראלים וכו׳ עד מפני שעשו אותה לחלק.א״א אין דבר זה מחוור ואם עשו אותה לחלק והשלימו מאין לו שהוא פטור ומה בין זה לעושה עיסתו קבין והשיכן או שצרפן בסל שהן חייבין ואע״פ שראה כן בירושלמי אין השכל נותן לסמוך עליו ועוד דקי״ל אין דחוי אצל מצות ואחד זה ואחד זה כיון שהשלים עליו חייב:
היתה העיסה וכו׳ עד שהשלים כל אחד עיסתו לשיעור של ישראל חייבת וכו׳.א״א דומה דקשיא דידה אדידיה של ישראל אמאי חייבת ושל עכו״ם אמאי פטורה איפכא מיבעי ליה. ונ״ל דגמרא דירושלמי בתמיהא קאמר דהכי גרסינן ישראל ועכו״ם שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו ניחא חלקו של ישראל חייב חלקו של עכו״ם מהו כלום חלקו של ישראל חייב אלא מפני חלקו של עכו״ם חלקו של ישראל חייב וחלקו של עכו״ם פטור משמע דבתמיהא קאמר אלא זה וזה חייב:
עיסה הטבולה לחלה וכו׳ עד שלא מן המוקף.א״א הוא פסק כר״א וחכמים אוסרין לעשות כן מפני שהוא מטמא חלתה פחות מכביצה ובירושלמי לא הסכימו בסוף כר״א לעשות מעשה כמותו:
אימתי מפרישין חלה כשיתן את המים.א״א אין יפה לעשות כן אלא אם עשה כן הרי קיים ראשית עריסותיכם שהוא נחשבת עיסה ואם חיוב הוא לעשות כן איך יאכל ממנה עראי עד שתגלגל והוא טבל ולשון הירושלמי הטעהו:
