אחד ממזר שנשא ישראלית וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל על הבבא ראשונה אין זה מחוור וקשיא ליה ממזרת דאלו נערות וכו׳ דפריך התם אי רבי יצחק קשיא ממזרת והמבין יבין עכ״ל:
אלא כהן גדול באלמנה וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל לא נתבאר ולא יתבאר והאומרה לא יתפאר כי טעות גדול היא השתא איסור כהונה דכתיב ביה לא יקח אמרי׳ בעל ולא קידש לוקה הנך פסולין דלא כתיב בהו אלא ביאה לחודה לא כל שכן והדין נותן שהביאה תאסר כדי שלא ירבה ממזרות בישראל ופצוע דכא כדי שלא תזנה אשתו תחתיו והממזרות רבה עכ״ל:
יראה לי וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל מצאנו במס׳ סנהדרין שהולכין בדיני נפשות אחר הרוב ובמס׳ מכשירין ר׳ יהודה היא שאמר כן שאם היתה שם שפחה או עכו״ם היא חשודה להשליך עכ״ל:
בממזרת ודאית וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל וברייתא זו הביאהו לומר כך פצוע דכא מותר בנתינה ולא אמר בממזרת אלמא אסור בממזרת והאי סברא לא נהירא חדא דמתני׳ קתני ואינן אסורים אלא מלבא בקהל וממזרת לאו קהל הוא ועוד פצוע דכא כהן שמותר בגיורת דרב ששת הכי פשט להו והלא גיורת לכהן אסורה מדאורייתא היא ושריא ליה דלאו בקדושתיה קאי וה״ה לישראל פסול בממזרת ואי אמרת אמאי קאמר בנתינה ליתני בממזרת אימא לך רבותא קמ״ל דאפילו לרבי יהודה דאמר קהל גרים אקרי קהל גר כשר אבל הני דפסולים לא וכ״ש ממזרת דלאו קהל הוא כלל עכ״ל:
ובעל לוקה וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל אין השכל מודה בזה שהרי למדו כהן הדיוט מכהן גדול לחלול הזרע בג״ש זונה זונה הלכך כי הדדי נינהו באסורייהו וטעות הוא בידו והטעהו מה שראה בגמרא כהן גדול באלמנה לוקה שתים אחד משום לא יקח ואחד משום לא יחלל והוא סבר דוקא כהן גדול ולא היא אלא משום דלא מיתני ליה בכהן הדיוט חלול דאשה בשלא גמר ביאתו קמיירי דליכא חילול זרע עכ״ל:
ואינו נושא ב׳ נשים וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל לא מתחורא זאת הסברא שלא אמרו במס׳ יומא אלא ביתו אמר רחמנא ולא ב׳ בתים ואפשר שלא נאסר בב׳ נשים אלא ביו״כ שמא ימשוך לבו אחריהן ויבא לידי טומאה. אבל הדעת נותנת כן כדי שלא יצטרך לגרש ערב י״כ אלא שאני מוצא וישא לו יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות עכ״ל:כבר תמהו גדולים שכוונת הכ׳ הוא שיהוידע השיא ליואש ב׳ נשים.
יצא שמה בעיר שנתקדשה וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל איני יודע מהו אבל אין הפרש בקולות בין גרושה לחלוצה ולא בין שאר הקולות חוץ משם מזנה דתלינן בפריצותא ואינשי קרו לה מזנה משום פריצותא ושאר הקולות אם הוחזקו בבית דין שאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני עד שהגיעו קרוב לדברים ברורים חוששין להם עכ״ל:
כמו שביארנו וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל והוא בהלכות גירושין לא כתב אלא כמו שהוא בגמרא שאם יצא קול שנתקדשה ונתגרשה מותרת לכל אדם קול ושוברו עמו ולא דברו שם על כהונה. מ״מ אמת הוא שאם הוחזק קול בבית דין אסורה לכהן וכן כל קול שהוחזק בבית דין שלא יהא קול הברה חוששין לה ובלבד שלא תהא בתר אירוסין עכ״ל:
