אם באותו היום שחפפה.א״א הא קי״ל כלישנא בתרא דאמר אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לא לחוף ולא לטבול ואם לאו צריכה לחוף ולטבול ומ״ש הוא אינו כלום דאפילו לא בעינן סמוך לכתחלה השתא דאשתכח ריעותא חיישינן אלא אם כן סמוך לחפיפה טבלה:
מפני שהדם נקפה כגלד שעל המכה.א״א זה שיבוש שהרי שנינו גלד שעל המכה אינו חוצץ ועוד ג׳ ימים למה הלא דבר הנראה לעינים הוא אם הגליד אם לא הגליד שלא אמרו במחט ג׳ ימים אלא לפי שאינו נראה לעינים ואין הדבר ברור אלא עד ג׳ ימים אבל כאן שנראה הולכין אחר הראייה ואולי למד שריטות מריבדא דכוסילתא דאמרי עד תלתא יומי לא חייצי וכו׳ ומאן לימא לן שהשריטות דומה לריבדא שמושך הדם וכל ג׳ ימים שופע דם אבל שריטה אחרת בתוך ג׳ ימים מגליד וחוצץ ודוקא חוץ למכה אבל ע״ג מכה אינו מקפיד:
נכנסים בכולו היה בו מקום.א״א זה עשה תחת שראה במשנה הטבילו כדרכו בלא זרבובית עד שיטהו על צדו לא ידע מהו זה ושם לו פתרון לפי שכלו ואנו כבר הסכמנו עליו והעמדנו על מה שראינו בויק״ר (פ״ה) השותים במזרקי יין זרבוביות והוא קנישקנין והכלי שאין לו אלא נקב אחד אין המים נכנסין בכולו מפני הרוח וכשיש בו קנה פתוח מן הצד נכנסין בו:
כלי שתוכו טהור.א״א נשתבש בשמעתא דזבחים פרק כל הזבחים דלא איתמרא הא מילתא אלא לרבי יהודה אבל רבנן אפילו טמא ממש סגי ליה לדבריהם ביין לבן וחלב וביין אדום בעינן שידהו מראיו לדברי הכל:
