נטען בי״ו באב וכו׳ עד מראש השנה של שנת י״ד עד סופה.א״א דבר זה הוציא מן הירושלמי של מסכת ר״ה כשאמרה הברייתא פירות נטיעה זו אסורה עד ט״ו בשבט א״ר בא בר ממל קומי רבי זעירא נראים דברים בשנטע שלשים יום לפני ר״ה אבל אם נטע פחות מל׳ יום לפני ר״ה שנה שלימה מונין לו ותימר הכי אלמא כל היכא שיש לו ג׳ שנים שלימות אין מוסיפין לו. והאי סברא מסתייעא מדקתני ופירות נטיעה זו מכלל דאיכא נטיעה דלא אמרינן הכי ועוד מדאמרינן פעמים שברביעית ועדיין אסורה משום ערלה פעמים הוא דאמרינן הכי ולא כל שעה ומאי דאקשו עלה אי הכי אפילו נטעו שלשים יום לפני ר״ה יהא אסור עד שלשים יום לפני ר״ה כלומר כיון דקפדינן על ג׳ שנים שלימות ולמה אין מוסיפין לה אלא עד שבט תהא אסורה עד שלשים יום לפני ר״ה של שנה רביעית שלא יהו שנים מקוטעות מאי כדון א״ר מונא מתוך שעומד בתוך שנתו של אילן משלים שנתו פירוש שנתו של אילן והוא שבט כלומר די לנו בכך עתה לזה הטעם דוקא בשנטעה ל׳ יום לפני ר״ה מוסיפין לו עד שבט אבל פחות מל׳ יום הואיל ויש לה ג׳ שנים שלימות חוץ מקליטתה אין מוסיפין לה כלום אלא מראש תשרי לראש תשרי:
מונה שלש שנים מיום ליום.א״א מיום ליום שאמר מט״ו שבט עד ט״ו לשבט דוקא ולא מראש תשרי לראש תשרי לפי שאין שלימות שהרי חסרו הקליטה ומה שיצא אחר תשרי קודם נטיעה:
