Daily Rambam: 5 Iyyar, 5762

א. מִצְוַת עֲשֵׂה לְשַׁלֵּחַ כָּל הַטְּמֵאִים מִן הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה ב) ״וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכל טָמֵא לָנָפֶשׁ״:

ב. זֶה הַמַּחֲנֶה הָאָמוּר כָּאן הוּא מַחֲנֵה שְׁכִינָה שֶׁהוּא מִפֶּתַח עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְלִפְנִים. שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁהַמְצֹרָע וְהַזָּב וּטְמֵא מֵת שְׁלָשְׁתָּן בְּמָקוֹם אֶחָד. תַּלְמוּד לוֹמַר בִּמְצֹרָע (ויקרא יג מו) ״בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ״ זֶה מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מִפֶּתַח יְרוּשָׁלַיִם וּלְפָנִים. מָה מְצֹרָע שֶׁטֻּמְאָתוֹ חֲמוּרָה חָמוּר שִׁלּוּחוֹ מִשִּׁלּוּחַ חֲבֵרוֹ. אַף כָּל שֶׁטֻּמְאָתוֹ חֲמוּרָה חָמוּר שִׁלּוּחוֹ מִשִּׁלּוּחַ חֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ מְשַׁלְּחִין אֶת הַמְצֹרָע חוּץ לִשְׁלֹשָׁה מַחֲנוֹת שֶׁהוּא חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּבִיאָה. מַה שֶּׁאֵין הַזָּב מְטַמֵּא:

ג. וּמְשַׁלְּחִין זָבִין וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת חוּץ לִשְׁתֵּי מַחֲנוֹת שֶׁהוּא חוּץ לְהַר הַבַּיִת. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְטַמְּאִין הַמִּשְׁכָּב וְהַמּוֹשָׁב אֲפִלּוּ מִתַּחַת הָאֶבֶן מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא:

ד. טְמֵא מֵת אֲפִלּוּ הַמֵּת עַצְמוֹ מֻתָּר לְהִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג יט) ״וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ״ עִמּוֹ בְּמַחֲנֵה הַלְּוִיָּה:

ה. הַחֵיל מְשַׁלְּחִין מִמֶּנּוּ עַכּוּ״ם וּטְמֵאֵי מֵת וּבוֹעֲלֵי נִדּוֹת. אֲבָל טְבוּל יוֹם נִכְנַס לְשָׁם שֶׁכְּבָר טָבַל:

ו. עֶזְרַת הַנָּשִׁים מְשַׁלְּחִין מִמֶּנּוּ טְבוּל יוֹם אֲבָל לֹא מְחֻסַּר כִּפּוּרִים. שֶׁמְּחֻסַּר כִּפּוּרִים הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ. וְאָסוּר טְבוּל יוֹם בְּמַחֲנֵה לְוִיָּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

ז. מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וּלְפָנִים אֲפִלּוּ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים לֹא יִכָּנֵס לְשָׁם שֶׁעֲדַיִן לֹא טָהַר טָהֳרָה גְּמוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יב ח) ״וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה״ מִכְּלַל שֶׁעֲדַיִן לֹא גָּמְרָה טָהֳרָתָהּ:

ח. הַטָּמֵא הַמְשֻׁלָּח מֵהַר הַבַּיִת אִם נִכְנַס עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג יא) ״וְיָצָא מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״ זֶה מַחֲנֵה שְׁכִינָה (דברים כג יא) ״וְלֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה״ זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה. וְכֵן מְצֹרָע שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם לוֹקֶה. אֲבָל אִם נִכְנַס לִשְׁאָר הֶעָרִים הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג מו) ״בָּדָד יֵשֵׁב״ אֵינוֹ לוֹקֶה:

ט. נִכְנַס הַמְצֹרָע לְהַר הַבַּיִת לוֹקֶה שְׁמוֹנִים. אֲבָל טְמֵא מֵת אוֹ טְבוּל יוֹם שֶׁנִּכְנַס לְעֶזְרַת נָשִׁים אוֹ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים שֶׁנִּכְנַס לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

או מחוסר כפורים.

א״א זה שבוש דמחוסר כפורים שנכנס למחנה שכינה דהיינו משער נקנור ולפנים יש בו כרת ובתוס׳ דכלים תניא כל הטמאים שנכנסו לפנים משער ניקנור אפילו הם מחוסרי כפרה הרי אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת:

י. וּכְשֵׁם שֶׁשִּׁלּוּחַ טְמֵאִים מִן הַמִּקְדָּשׁ בַּעֲשֵׂה כָּךְ אִם נִכְנְסוּ עוֹבְרִים בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה ג) ״וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם״ זֶה מַחֲנֵה שְׁכִינָה:

יא. וּמִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס אֲבָל אִם נָגַע בַּעֲזָרָה מֵאֲחוֹרֶיהָ פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹלֶדֶת (ויקרא יב ד) ״וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא״:

יב. טָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז טז) ״וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״. בְּשׁוֹגֵג מֵבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה ב) ״אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא״. וְאֵין חַיָּבִין כָּרֵת אוֹ קָרְבָּן אֶלָּא מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וּלְפָנִים אוֹ עַל תּוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה קְדֻשָּׁה גְּמוּרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

יג. וְאֵי זֶהוּ הַטָּמֵא שֶׁחַיָּב כָּרֵת עַל הַמִּקְדָּשׁ כָּל שֶׁנִּטְמָא בְּטֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ שֶׁכְּבָר נִתְפָּרֵשׁ בִּנְזִירוּת. אוֹ שֶׁיִּגַּע בָּאָדָם אוֹ בְּכֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּאוֹתָן הַטֻּמְאוֹת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶם שֶׁהֲרֵי הוּא שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן שֶׁנָּגַע בְּמֵת. אוֹ שֶׁנִּטְמָא בִּשְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁיִּתְפָּרְשׁוּ בִּמְקוֹמָן:

או שיגע באדם.

א״א שבוש הוא זה שאין הנזיר מגלח על מגע כלים שנגעו במת ואפילו של חרב וכן אינו חייב על מגען על ביאת מקדש:

יד. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם מִן הַתּוֹרָה חַיָּב כָּרֵת עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ וַאֲפִלּוּ אַחַר שֶׁטָּבַל עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ. אֲבָל הַמִּתְטַמֵּא בְּטֻמְאוֹת מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ:

כל הטעון ביאת מים.

א״א דבריו סותרין זה את זה:

טו. וְכֵן הַנּוֹגֵעַ בְּכֵלִים שֶׁנָּגְעוּ בְּאָדָם שֶׁנָּגַע בְּמֵת אוֹ שֶׁנָּגַע בְּאָדָם שֶׁנָּגַע בְּכֵלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָמֵא רִאשׁוֹן לְעִנְיַן תְּרוּמָה וּלְטַמֵּא בְּשַׂר קָדָשִׁים הֲרֵי זֶה פָּטוּר עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּטוּר מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

טז. הַמַּכְנִיס שֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בַּמִּקְדָּשׁ אוֹ שֶׁהִכְנִיס אָדָם טָמֵא לַמִּקְדָּשׁ הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת שֶׁהֲרֵי טִמֵּא מִקְדַּשׁ ה׳. אֲבָל הַזּוֹרֵק כֵּלִים טְמֵאִים לַמִּקְדָּשׁ אֲפִלּוּ הָיוּ כֵּלִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת פָּטוּר מִן הַכָּרֵת. אֲבָל חַיָּב מַלְקוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יז טז) ״וְאִם לֹא יְכַבֵּס״ וְגוֹ׳ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ עַל רְחִיצַת גּוּפוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת וְעַל כִּבּוּס בְּגָדָיו לוֹקֶה אַרְבָּעִים:

ועל כיבוס בגדיו לוקה ארבעים.

א״א ומאחר שעל כבוס בגדים אין בו כרת המכניס כלי טמא למקדש למה ענוש כרת על כן אני אומר מה שאמר שמואל במסכת עירובין המכניס טמא שרץ למקדש חייב מלקות קאמר ומה שאמר בסוף יראה לי שאינו לוקה אלא על בגדים שהן אב הטומאה והלא טמא שרץ אינו אב הטומאה וחייב סוף דבר צריך לדקדק אחריו:

יז. יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא עַל בְּגָדִים שֶׁהֵן אַב טֻמְאָה. כְּגוֹן בְּגָדִים שֶׁנָּגַע בָּהֶן זֶה הַטָּמֵא לְמֵת שֶׁהֵן אַב הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֲבָל בֶּגֶד שֶׁהוּא רִאשׁוֹן אִם הִכְנִיסוֹ לַמִּקְדָּשׁ אֵינוֹ לוֹקֶה עָלָיו אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

יח. וְכֵן טָמֵא שֶׁהִכְנִיס יָדוֹ לַמִּקְדָּשׁ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְכֵן כָּל טָמֵא בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם אוֹ שֶׁאָכַל אֳכָלִין טְמֵאִים וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בְּמֵזִיד קֹדֶם שֶׁיִּטְבּל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

וכן טמא שהכניס וכו׳.

א״א שמעתין דזבחים קשיא עליה דעולא אמר ריש לקיש טמא שהכניס ידו למקדש לוקה ואמרי׳ התם עשה שיש בו כרת הוא ואי משום שמעתא דמסכת יומא אדרבה מהתם משמע דאפילו בטבילת מעלות אמרינן ביאה במקצת שמה ביאה דהא בעי טבילה לכהנות (ואפילו פטור מכרת מלקין אותו):

יט. טָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ דֶּרֶךְ גַּגּוֹת פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יב ד) ״וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא״ דֶּרֶךְ בִּיאָה חִיְּבָה תּוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּטוּר מִכָּרֵת מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת [וַאֲפִלּוּ נִכְנַס בְּמִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בַּאֲוִיר] בֵּין שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ [בְּמִגְדָּל] דֶּרֶךְ גַּגּוֹת. בֵּין שֶׁנִּכְנַס בּוֹ דֶּרֶךְ פְּתָחִים:

כ. כָּל מָקוֹם שֶׁחַיָּבִים עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ קָרְבָּן. אִם נִמְצֵאת שָׁם טֻמְאָה בְּשַׁבָּת מוֹצִיאִין אוֹתָהּ. וּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת כּוֹפִין עָלָיו כְּלִי עַד אַחַר שַׁבָּת. וּכְשֶׁהֵן מוֹצִיאִין אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁלֹּא לְרַבּוֹת אֶת הַטֻּמְאָה:

כא. אֶחָד טָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ טָהוֹר. אוֹ טָהוֹר שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֻמְאָה. כְּגוֹן שֶׁהָיָה מֵת תַּחַת אֹהֶל בַּמִּקְדָּשׁ וְנִכְנַס הוּא תַּחַת הָאֹהֶל. הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת שֶׁהֲרֵי בִּיאָתוֹ וְטֻמְאָה בָּאִין כְּאַחַת. נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְנִטְמָא שָׁם אַחַר שֶׁנִּכְנַס אֲפִלּוּ טִמֵּא עַצְמוֹ שָׁם בְּמֵזִיד יְמַהֵר וְיִבָּהֵל וְיֵצֵא בְּדֶרֶךְ קְצָרָה:

כב. וְאָסוּר לוֹ לִשְׁהוֹת אוֹ לְהִשְׁתַּחֲווֹת אוֹ לָצֵאת בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה. וְאִם שָׁהָה אוֹ שֶׁיָּצָא בַּאֲרֻכָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁהָה אוֹ שֶׁהֶחְזִיר פָּנָיו לַהֵיכָל וְהִשְׁתַּחֲוָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁהָה חַיָּב כָּרֵת. וְאִם הָיָה שׁוֹגֵג מֵבִיא קָרְבָּן:

כג. לֹא הֶחֱזִיר פָּנָיו אֶלָּא הִשְׁתַּחֲוָה דֶּרֶךְ יְצִיאָתוֹ כְּלַפֵּי חוּץ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן שָׁהָה כְּשִׁעוּר. וְכַמָּה שִׁעוּר שְׁהִיָּתוֹ כְּדֵי לִקְרוֹת (דברי הימים ב ז ג) ״וְיִכְרְעוּ אַפָּיִם אַרְצָה עַל הָרִצְפָּה וְיִשְׁתַּחֲווּ וְהוֹדוֹת לַה׳ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ״. וְזֶהוּ שִׁעוּר הִשְׁתַּחֲוָיָה:

כד. וְאֵי זוֹ הִיא דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה. כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מִן הַמִּקְדָּשׁ בְּדֶרֶךְ קְצָרָה מִמֶּנָּה. יָצָא בִּקְצָרָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָץ אֶלָּא הָלַךְ עָקֵב בְּצַד גּוּדָל אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם פָּטוּר. יָצָא בַּאֲרֻכָּה אַף עַל פִּי שֶׁרָץ וְדָחַק עַצְמוֹ בְּכָל כֹּחוֹ וְנִמְצָא שִׁעוּר זְמַן שֶׁהָלַךְ בּוֹ הָאֲרֻכָּה פָּחוֹת מִשִּׁעוּר הַזְּמַן שֶׁמְּהַלֵּךְ כָּל אָדָם בִּקְצָרָה הוֹאִיל וְיָצָא בַּאֲרֻכָּה חַיָּב. יָצָא בִּקְצָרָה וְהָלַךְ מְעַט וְעָמַד וְשָׁהָה מְעַט עַד שֶׁנִּצְטָרֵף מִכָּל הַשְּׁהִיּוֹת כְּדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה בְּמֵזִיד אֵינוֹ לוֹקֶה בְּשׁוֹגֵג אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן מִפְּנֵי שֶׁהַדָּבָר סָפֵק. אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

Daily Rambam

ה׳ אייר ה׳תשס״ב

ביאת מקדש

ג

ספר עבודה

ה׳ אייר ה׳תשס״ב