Daily Rambam: 19 Adar II, 5763

א. הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ בְּמִדָּה בְּמִשְׁקָל אוֹ בְּמִנְיָן וְטָעָה בְּכָל שֶׁהוּא חוֹזֵר לְעוֹלָם. שֶׁאֵין הוֹנָיָה אֶלָּא בְּדָמִים אֲבָל בְּחֶשְׁבּוֹן חוֹזֵר:

ב. כֵּיצַד. מָכַר לוֹ מֵאָה אֱגוֹזִים בְּדִינָר וְנִמְצְאוּ מֵאָה וְאֶחָד אוֹ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה. נִקְנָה הַמִּקָּח וּמַחֲזִיר אֶת הַטָּעוּת וַאֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. וְכֵן אִם נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת חָסֵר אוֹ יָתֵר מִן הַמִּנְיָן שֶׁפָּסְקוּ חוֹזֵר וַאֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לוֹ אֵצֶל חֲבֵרוֹ כְּלוּם חוֹזֵר שֶׁקִּנְיָן בְּטָעוּת הוּא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ואפילו לאחר כמה שנים וכו׳.

א״א אינו מחוור פעמים שאין המקח נקנה שאם רצה לחזור עד שלא השלים חוזר כגון שהיה תופס לפניו שק של אגוזים ואמר לו הילך שק זה שיש בו סאה של אגוזים בדינר ונטלו והלך לו ומדדו ולא מצא מדתו הרי זה חוזר ואע״פ שרצה זה להשלים אבל אם היה לפניו שק של אגוזים וזה יודע שאין בו אלא כדי שיעור מדה ואמר לו הנה שק של אגוזים לפניך ונטל השק ומדד ולא מצא בו מדתו ה״ז קנה וישלים שהרי היה מכיר שלא היה בו סאה ועל דעת השלמה נטל ושורש דבר זה בקדושין. עכ״ל:

המעות חסר וכו׳.

א״א אף בזה אי עייל ונפיק אזוזי כל כמה דמדחי ליה ולא יהיב ליה מצי האיך למהדר ביה מההוא זבינא עכ״ל:

ג. וְכֵן הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ קַרְקַע אוֹ עֶבֶד אוֹ בְּהֵמָה אוֹ שְׁאָר מִטַּלְטְלִין וְנִמְצָא בַּמִּקָּח מוּם שֶׁלֹּא יָדַע בּוֹ הַלּוֹקֵחַ. מַחְזִירוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים שֶׁזֶּה מִקָּח טָעוּת הוּא. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּקָּח אַחַר שֶׁיָּדַע בַּמּוּם. אֲבָל אִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אַחַר שֶׁרָאָה הַמּוּם הֲרֵי זֶה מָחַל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִיר:

ד. אֵין מְחַשְּׁבִין פְּחַת הַמּוּם. אֲפִלּוּ מָכַר לוֹ כְּלִי שָׁוֶה עֲשָׂרָה דִּינָרִין וְנִמְצָא בּוֹ מוּם הַמַּפְחִיתוֹ מִדָּמוֹ אִיסָר מַחְזִיר אֶת הַכְּלִי וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ הֵילָךְ אִיסָר פְּחַת הַמּוּם. שֶׁהַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר בְּחֵפֶץ שָׁלֵם אֲנִי רוֹצֶה. וְכֵן אִם רָצָה הַלּוֹקֵחַ לִקַּח פְּחַת הַמּוּם הָרְשׁוּת בְּיַד הַמּוֹכֵר. שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ אוֹ תִּקְנֶה אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹ טֹל דָּמִים שֶׁלְּךָ וְלֵךְ:

ה. כָּל שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁהוּא מוּם שֶׁמַּחְזִיר בּוֹ מִקָּח זֶה מַחֲזִירִין. וְכָל שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו שֶׁאֵינוֹ מוּם הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מַחְזִיר בּוֹ אֶלָּא אִם פֵּרֵשׁ. שֶׁכָּל הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן סְתָם עַל מִנְהַג הַמְּדִינָה הוּא סוֹמֵךְ:

ו. כָּל הַלּוֹקֵחַ סְתָם אֵינוֹ לוֹקֵחַ אֶלָּא הַדָּבָר הַשָּׁלֵם מִכָּל מוּם. וְאִם פֵּרֵשׁ הַמּוֹכֵר וְאָמַר עַל מְנָת שֶׁאֵין אַתָּה חוֹזֵר עָלַי בְּמוּם. הֲרֵי זֶה חוֹזֵר עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ הַמּוּם שֶׁיֵּשׁ בְּמִמְכָּרוֹ וְיִמְחֹל הַלּוֹקֵחַ. אוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ כָּל מוּם שֶׁיִּמָּצֵא בְּמִקָּח זֶה הַפּוֹחֵת דָּמָיו עַד כָּךְ וְכָךְ קִבַּלְתִּי אוֹתוֹ. שֶׁהַמּוֹחֵל צָרִיךְ לֵידַע הַדָּבָר שֶׁיִּמְחֹל לוֹ בּוֹ וִיפָרֵשׁ אוֹתוֹ כְּמוֹ הַמְפָרֵשׁ בְּהוֹנָיָה:

ז. הַמּוֹכֵר פָּרָה לַחֲבֵרוֹ וּמָנָה בָּהּ מוּמִין גְּלוּיִים וּמוּמִין שֶׁאֵין נִכָּרִין וְלֹא הָיָה בָּהּ מֵאוֹתָן הַמּוּמִין הַגְּלוּיִין שֶׁמָּנָה. וְנִמְצָא בָּהּ מוּם מֵאוֹתָן שֶׁאֵינָן נִכָּרִין הֲרֵי זֶה מִקַּח טָעוּת וְחוֹזֵר וְאַף עַל פִּי שֶׁפֵּרֵשׁ הַמּוּם שֶׁנִּמְצָא. שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁאֵין בָּהּ אֵלּוּ הַמּוּמִין שֶׁנִּרְאִין שֶׁמָּנָה אָמַרְתִּי כָּךְ אֵין בָּהּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן נִרְאִין שֶׁמָּנָה. וְאֵינוֹ מְפָרֵשׁ מוּמִין אֵלּוּ אֶלָּא כְּדֵי לְהַשְׁבִּיחַ דַּעְתִּי:

ח. כֵּיצַד. פָּרָה זוֹ עִוֶּרֶת הִיא חִגֶּרֶת הִיא נַשְׁכָנִית הִיא רַבְצָנִית הִיא. וְנִמְצֵאת רַבְצָנִית בִּלְבַד אוֹ נַשְׁכָנִית הֲרֵי זֶה מִקַּח טָעוּת. הָיוּ בָּהּ כָּל הַמּוּמִין שֶׁמָּנָה אֵין זֶה מִקַּח טָעוּת. וְכֵן אִם הָיְתָה חִגֶּרֶת וְנִמְצֵאת נַשְׁכָנִית אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עִוֶּרֶת אֵין זֶה מִקַּח טָעוּת:

ט. הֶרְאָה לוֹ הַמּוּם שֶׁיֵּשׁ בָּהּ וְאָמַר לוֹ מוּם זֶה יֵשׁ בָּהּ וּמוּם פְּלוֹנִי [וּמוּם פְּלוֹנִי] אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתָן הַמּוּמִין שֶׁמָּנָה נִרְאִין וְנִמְצְאוּ בָּהּ כֻּלָּן אוֹ מִקְצָתָן אֵין זֶה מִקַּח טָעוּת:

י. וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָה לַחֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ גִּדֶּמֶת הִיא חִגֶּרֶת הִיא סוּמָא הִיא שׁוֹטָה הִיא נִכְפֵּית הִיא וְלֹא הָיָה בָּהּ מוּם מֵאֵלּוּ הַמּוּמִין שֶׁמָּנָה וְנִמְצֵאת נִכְפֵּית הֲרֵי זֶה מִקַּח טָעוּת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

יא. מִכָּאן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַמּוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵרוֹ בְּמֵאָה דִּינָרִין וְאָמַר לוֹ חֵפֶץ זֶה אֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא זוּז אֶחָד עַל מְנָת שֶׁאֵין לְךָ עָלַי אוֹנָאָה. הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ עָלָיו אוֹנָאָה שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי שֶׁאָמַר שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא זוּז יָדַעְתִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַשְׁבִּיחַ דַּעְתִּי. עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ כְּדֵי הַהוֹנָיָה שֶׁיֵּשׁ בְּמִקָּחוֹ בְּוַדַּאי אוֹ קָרוֹב לָהּ בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה. שֶׁהֲרֵי יָדַע בְּוַדַּאי הַדָּבָר שֶׁמָּחַל בּוֹ. וְכָזֶה רָאוּי לָדוּן:

יב. הַמּוֹכֵר עֶבֶד אוֹ שִׁפְחָה. אֵין הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לְהַחְזִירוֹ מִפְּנֵי מוּמִין שֶׁאֵין מְבַטְּלִין אוֹתוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ וְהֵן הַנִּקְרָאִין סִמְפּוֹן. שֶׁאִם הָיָה זֶה סִמְפּוֹן גָּלוּי כְּבָר רָאָהוּ. וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה כְּגוֹן שׁוּמָא בַּבָּשָׂר אוֹ נְשִׁיכַת כֶּלֶב אוֹ רֵיחַ הַפֶּה אוֹ הַחֹטֶם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ אֵינוֹ מַחְזִיר. שֶׁאֵין הָעֲבָדִים לְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אֶלָּא לִמְלָאכָה:

יג. נִמְצָא בּוֹ שְׁחִין רַע. אוֹ חֹלִי הַמֵּתִישׁ אֶת כֹּחוֹ. אוֹ שֶׁהָיָה נִכְפֶּה אוֹ מְשֻׁעֲמָם. הֲרֵי זֶה מוּם מִפְּנֵי שֶׁמְּבַטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ. וְכֵן אִם נִמְצָא בּוֹ צָרַעַת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מִדְּבָרִים אֵלּוּ הַמְגֹאָלִים הֲרֵי זֶה מוּם. מִפְּנֵי שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם אוֹנֶנֶת מֵהֶם וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ מִתְעַסֵּק לוֹ בִּמְלֶאכֶת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְכֵן אִם נִמְצָא לִסְטִים מְזֻיָּן הֲרֵי זֶה מוּם הַמְאַבֵּד אֶת כֻּלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ תּוֹפֵס אוֹתוֹ וְהוֹרְגוֹ. וְכֵן אִם נִמְצָא מֻכְתָּב לַמַּלְכוּת הֲרֵי זֶה מוּם וּמַחֲזִירוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ תּוֹפְשׂוֹ לִמְלַאכְתּוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. אֲבָל אִם נִמְצָא גַּנָּב אוֹ חוֹטֵף אוֹ גּוֹנֵב נְפָשׁוֹת. אוֹ בּוֹרֵחַ תָּמִיד. אוֹ זוֹלֵל וְסוֹבֵא וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִיר. שֶׁכָּל הָעֲבָדִים בְּחֶזְקַת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כָּל הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת אֶלָּא אִם כֵּן פֵּרֵשׁ.

אלא א״כ פירש.

א״א והלא אמרו פ״ק דקדושין בגמ׳ הנהו קלא אית להו ומה שאמרה התוספתא פ׳ המוכר פירות נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו ליסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך לא שיאמר לוקח אל המוכר אלא המוכר אומר ללוקח כמו ברישא דאמר הגיעו המוכר ללוקח וה״ק הרי שלך לפניך שאתה היית יודע. אך יש לפרש הנהו קלא אית להו כלומר אין לחוש בעבד שלקחו כהן מישראל שמא ליסטים מזויין ומקח טעות שאם היה כן הקול יצא עליו וכיון שלא יצא הקול מסתמא אין לו לחוש לזה הטעות. מיהו אם יודע הדבר שהוא כן מקח טעות הוא וחוזר בו ואומר טול את שלך והחזר לי מעותי ועל דרך זה הלך המחבר. ועכשיו שיש בזה שני דרכים הללו הנה הדין הזה ספק אם נתן הדמים לא יטול ואם לא נתן לא יתן עכ״ל:

Daily Rambam

י״ט אדר ב׳ ה׳תשס״ג

מכירה

ט״ו

ספר קניין

י״ט אדר ב׳ ה׳תשס״ג