Daily Rambam: 17 Shevat, 5765

א. אֵין כֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים אֶלָּא מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכֹהֵן הֶדְיוֹט נִכְנָס לַקֹּדֶשׁ לַעֲבוֹדָה בְּכָל יוֹם:

ב. וְהֻזְהֲרוּ כָּל הַכֹּהֲנִים שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לַקֹּדֶשׁ אוֹ לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז ב) ״וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ״ זֶה קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים (ויקרא טז ב) ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״ לְהַזְהִיר עַל כָּל הַבַּיִת:

ג. כֹּהֵן שֶׁנִּכְנַס לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה בֵּין כֹּהֵן הֶדְיוֹט בֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנַס לוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז ב) ״וְלֹא יָמוּת״. וְכַמָּה פְּעָמִים הוּא נִכְנָס לְשָׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַרְבַּע כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. וְאִם נִכְנָס חֲמִישִׁית חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם:

ד. וְהַנִּכְנָס לַקֹּדֶשׁ חוּץ לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים שֶׁלֹּא לַעֲבוֹדָה אוֹ לְהִשְׁתַּחֲווֹת בֵּין הֶדְיוֹט בֵּין גָּדוֹל לוֹקֶה. וְאֵינוֹ חַיָּב מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז ב) ״אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת״ (ויקרא טז ב) ״וְלֹא יָמוּת״. עַל קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים בְּמִיתָה וְעַל שְׁאָר הַבַּיִת בְּלָאו וְלוֹקֶה:

ה. כֹּהֵן שֶׁיָּצָא מִן הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה בִּלְבַד חַיָּב מִיתָה בֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל בֵּין כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י ז) ״וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ״. כְּלוֹמַר לֹא תָּנִיחוּ עֲבוֹדָה וְתֵצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים מִפְּנֵי גְּזֵרָה זוֹ. וְכֵן זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּכֹהֵן גָּדוֹל (ויקרא כא יב) ״וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא״ אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה בִּלְבַד שֶׁלֹּא יָנִיחַ עֲבוֹדָתוֹ וְיֵצֵא:

בין כהן הדיוט.

א״א תימה גדול הוא זה שלא נאמר אותו פסוק אלא לאותה שעה בשביל שנמשחו בניו ומה שאמרו בתורת כהנים מנין לכהנים שבכל הדורות לכהנים הגדולים שבכל הדורות קאמר שהרי שמן משחת קדש הוא מרבה אותם:

ו. אִם כֵּן מִפְּנֵי מָה נִשְׁנֵית אַזְהָרָה זוֹ בְּכֹהֵן גָּדוֹל. שֶׁכֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ בַּעֲבוֹדָתוֹ וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ אֵינוֹ עוֹבֵד מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹנֵן וְאִם עָבַד וְהוּא אוֹנֵן שֶׁל תּוֹרָה חִלֵּל עֲבוֹדָתוֹ בֵּין בְּקָרְבַּן יָחִיד בֵּין בְּקָרְבַּן צִבּוּר. אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹבֵד כְּשֶׁהוּא אוֹנֵן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא יב) ״וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל״ כְּלוֹמַר יֵשֵׁב וְיַעֲבֹד עֲבוֹדָה שֶׁהָיָה עוֹסֵק בָּהּ וְאֵינָהּ מִתְחַלֶּלֶת:

אע״פ שאינו יוצא.

א״א וכיון שהוא חייב להתאבל עליו למה אינו יוצא ודאי יוצא ומטמא בעל כרחו:

ז. וּמִנַּיִן שֶׁעֲבוֹדַת הָאוֹנֵן פְּסוּלָה. מִקַּל וָחֹמֶר. אִם בַּעַל מוּם שֶׁאוֹכֵל בְּקָדָשִׁים אִם עָבַד חִלֵּל. אוֹנֵן שֶׁהוּא אָסוּר בְּקָדָשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו יד) ״לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ״ דִּין הוּא שֶׁיְּחַלֵּל:

ח. וְאַף עַל פִּי שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל עוֹבֵד אוֹנֵן אָסוּר לֶאֱכֹל בְּקָדָשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י יט) ״וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה׳״. וְכֵן אֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכֹל בָּעֶרֶב. אוֹנֵן שֶׁעָבַד אֵינוֹ לוֹקֶה. וּמֻתָּר לִגַּע בְּקָדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא טָבַל שֶׁלֹּא עָשׂוּ מַעֲלָה אֶלָּא בַּאֲכִילָה אֲבָל בִּנְגִיעָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ:

ט. אֵי זֶהוּ אוֹנֵן זֶה שֶׁמֵּת לוֹ מֵת מִן הַקְּרוֹבִים שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַמִּיתָה בִּלְבַד הוּא הַנִּקְרָא אוֹנֵן דִּין תּוֹרָה. וְלַיְלָה הוּא אוֹנֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

י. וּמֵת שֶׁשָּׁהָה יָמִים וְאַחַר כָּךְ נִקְבַּר כָּל אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁאַחַר יוֹם הַמִּיתָה הוּא אוֹנֵן מִדִּבְרֵיהֶם וְכֵן יוֹם הַקְּבוּרָה וְאֵינוֹ תּוֹפֵשׂ לֵילוֹ. לְפִיכָךְ מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת (וּקְבָרוֹ) לְאַחַר יוֹם הַמִּיתָה כָּל יוֹם הַקְּבוּרָה אֵינוֹ מַקְרִיב וְאֵינוֹ אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים מִדִּבְרֵיהֶם. וְטוֹבֵל וְאוֹכֵל לָעֶרֶב. וְיוֹם שְׁמוּעָה קְרוֹבָה וְיוֹם לִקּוּט עֲצָמוֹת הֲרֵי הוּא כְּיוֹם קְבוּרָה שֶׁאֵינוֹ תּוֹפֵשׂ לֵילוֹ וַאֲפִלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם. לְפִיכָךְ טוֹבֵל וְאוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לָעֶרֶב. אֲבָל יוֹם הַמִּיתָה כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל בּוֹ קָדָשִׁים מִן הַתּוֹרָה כָּךְ אָסוּר לֶאֱכֹל בְּלֵילוֹ מִדִּבְרֵיהֶם. חוּץ מִן הַפֶּסַח בִּלְבַד שֶׁהוּא אוֹכֵל לָעֶרֶב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ:

יא. הָאָבֵל אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ קָרְבְּנוֹתָיו כָּל שִׁבְעָה. אֲפִלּוּ יַיִן אוֹ עֵצִים אוֹ לְבוֹנָה. וְכֵן מְצֹרָע אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ קָרְבְּנוֹתָיו כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבִיאָה אֶל הַמַּחֲנֶה אֵינוֹ רָאוּי לְהַקְרָבָה. אֲבָל הַמְנֻדֶּה יֵשׁ בּוֹ סָפֵק אִם מְשַׁלֵּחַ אִם אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ לְפִיכָךְ אִם הִקְרִיבוּ עָלָיו נִרְצָה:

יב. טְמֵא שֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְהֶעָרֵל מְשַׁלְּחִין אֶת קָרְבְּנוֹתֵיהֶם וּמַקְרִיבִין עֲלֵיהֶן חוּץ מִפֶּסַח שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ עַל טְמֵא שֶׁרֶץ וְאֵין שׁוֹחֲטִין עַל הֶעָרֵל פֶּסַח כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֲבָל טְמֵא מֵת אֵין מַקְרִיבִין עָלָיו קָרְבָּן כְּלָל עַד שֶׁיִּטָּהֵר:

Daily Rambam

י״ז שבט ה׳תשס״ה

ביאת מקדש

ב

ספר עבודה

י״ז שבט ה׳תשס״ה