הביאו להם מים לנטילה כו׳ עד בסוף זה אחר זה.כתב הראב״ד ז״ל איני יודע מהו זה שהרי הגדול נותן רשות לקטן ממנו לברך והטעם כדי שיעיין בברכת המזון בעוד שהאחרים נוטלין ידיהם וכשהם מאה די לו בחמשה לעיין ולא יותר כדי שיהא סמוך לנטילת ידים ברכה ונטילת ידים שבינתים אינה הפסק בין תבין עכ״ל:
גמרו ליטול ידיהן כו׳ עד וכולן עונין אמן.כתב הראב״ד ז״ל אע״פ שלא בירך ברכת המזון אם לאחר סעודה בא הגדול מברך ואע״פ שנתן הגדול רשות לאחר לברך ברכת המזון כבר עברה רשותו וחזרה הברכה לגדול שלא אמרו דהוא אומר על המוגמר אע״ג דאיכא דעדיף מיניה אלא על המוגמר הבא בתוך הסעודה כדאיתא בירושלמי עכ״ל:
אם היה שם יין מביאין כוס מחזיק רביעית וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל אני תמיה אם על כוס של ברכה הוא אומר בגמרא למה יאחוז הבושם בשמאלו ומה צורך שיהיה טרוד לשמור בידו הבושם עד שיגמור הברכה, ואנו אין מפרשים אלא על היין של רשות כמו שהבושם של רשות מ״מ מקדים את החביב לו או את החשוב לו ואמרו שהיין הוא החשוב עכ״ל:
שכח והכניס אוכלין כו׳ עד ומברך עליהן.כתב הראב״ד ז״ל והוא שבדעתו לאכול יותר דאם לא כן הוה ליה גמר עוד נראה לי שאם יש לפניו משקין יותר שאינו בולע מה שבפיו אלא פולט ומה חסרון יש במלא פיו משקין אם יאבדו ולא יהנה מהם בלא ברכה אבל כשאין לו יותר והוא דחוק לאותם שבפיו התירו לבלען ולא יאבדו ותאבד גם כן הברכה שהרי גמר שאם יפלוט אותם ג״כ תאבד שאין לו יותר עכ״ל:
