Daily Rambam: 12 Shevat, 5767

א. חֲצָיֵי הַשְּׁקָלִים הַכֹּל צְרִיכִין לָהֶן כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב. לְפִיכָךְ כְּשֶׁהָיָה אָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי וּמְצָרֵף שֶׁקֶל בִּשְׁנֵי חֲצָאִין יִתֵּן לוֹ תּוֹסֶפֶת עַל הַשֶּׁקֶל. וְאוֹתָהּ הַתּוֹסֶפֶת נִקְרֵאת קַלְבּוֹן. לְפִיכָךְ שְׁנַיִם שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל עַל שְׁנֵיהֶם חַיָּבִין בְּקַלְבּוֹן:

ב. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בִּשְׁקָלִים כְּגוֹן שְׁתֵּי נָשִׁים אוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל פְּטוּרִים מִן הַקַּלְבּוֹן. וְכֵן אִם הָיָה אֶחָד חַיָּב וְאֶחָד פָּטוּר וְנָתַן הַחַיָּב עַל יַד הַפְּטוּר כְּגוֹן אִישׁ שֶׁנָּתַן שֶׁקֶל עָלָיו וְעַל אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד פָּטוּר מִן הַקַּלְבּוֹן. וְכֵן הַכֹּהֲנִים פְּטוּרִין מִן הַקַּלְבּוֹן וְהַשּׁוֹקֵל עַל יַד הַכֹּהֵן פָּטוּר מִן הַקַּלְבּוֹן:

ג. הַנּוֹתֵן שֶׁקֶל עָלָיו וְעַל הֶעָנִי אוֹ עַל שְׁכֵנוֹ אוֹ עַל בֶּן עִירוֹ. אִם נְתָנוֹ לָהֶם מַתָּנָה פָּטוּר מִן הַקַּלְבּוֹן. שֶׁהֲרֵי נָתַן חֲצִי שֶׁקֶל מַתָּנָה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּשְׁקָלִים. וְאִם נָתַן לָהֶם הַחֲצִי שֶׁשָּׁקַל עַל יָדָם דֶּרֶךְ הַלְוָאָה עַד שֶׁיַּחֲזִירוּ לוֹ כְּשֶׁתִּמְצָא יָדָם חַיָּב הַקַּלְבּוֹן:

ד. הָאַחִין שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם. וְכֵן הַשֻּׁתָּפִים שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין מִן הַקַּלְבּוֹן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֻׁתָּפִין שֶׁנָּשְׂאוּ וְנָתְנוּ בִּמְעוֹת הַשֻּׁתָּפוּת וְנִשְׁתַּנָּה עֵין הַמָּעוֹת. אֲבָל אִם הֵבִיא זֶה מְעוֹתָיו וְזֶה מְעוֹתָיו וְעֵרְבוּם וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּנּוּ הַמָּעוֹת וְלֹא הוֹצִיאוּם הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין בְּקַלְבּוֹן. נָשְׂאוּ וְנָתְנוּ וְאַחַר זְמַן חָלְקוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ חַיָּבִין בְּקַלְבּוֹן עַד שֶׁיִּשְּׂאוּ וְיִתְּנוּ בְּשֻׁתָּפוּת זוֹ הָאַחֲרוֹנָה וְיִשְׁתַּנּוּ הַמָּעוֹת:

האחין שעדיין לא חלקו.

כתב הראב״ד ז״ל לא מצאתי לזה שרש בגמרא ולא בתוספתא ולא בירושלמי, ואני אומר שהטעהו מה שראה במקצת ספרים האחין והשותפין והוא טעות סופרים אלא האחין השותפין, עכ״ל:

ה. הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁהָיָה לָהֶן בְּהֵמָה וּכְסָפִים וְחָלְקוּ בַּכְּסָפִים חַיָּבִים בְּקַלְבּוֹן. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ הַבְּהֵמָה. וְאִם חָלְקוּ הַבְּהֵמָה וְלֹא חָלְקוּ הַכְּסָפִים פְּטוּרִין מִן הַקַּלְבּוֹן עַד שֶׁיַּחְלְקוּ הַכְּסָפִים וְאֵין אוֹמְרִין הֲרֵי הֵם עוֹמְדִין לַחֲלוּקָה:

האחין והשותפין וכו׳.

כתב הראב״ד ז״ל בירושל׳ אמר רבי מנא הדא דתימא בשלא היתה הבהמה רוב אבל היתה הבהמה רוב הן עיקר נכסין עכ״ל:

ו. הַנּוֹתֵן שֶׁקֶל לְהֶקְדֵּשׁ כְּדֵי שֶׁיְּחַשְּׁבוּ לוֹ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ וְיִטּל חֲצִי שֶׁקֶל מִמַּה שֶּׁנִּגְבָּה מִן הָאֲחֵרִים חַיָּב שְׁנֵי קַלְבּוֹנוֹת. שֶׁאִלּוּ הָיָה הַשֶּׁקֶל כֻּלּוֹ לִשְׁקָלִים הָיָה חַיָּב קַלְבּוֹן אֶחָד:

ז. כַּמָּה הוּא שִׁעוּר הַקַּלְבּוֹן. בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שְׁנֵי דִּינָרִין הָיָה הַקַּלְבּוֹן חֲצִי מָעָה שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁנֵים עָשָׂר בְּדִינָר. וּמֵעוֹלָם לֹא נִתַּן הַקַּלְבּוֹן פָּחוֹת מִזֶּה. וְהַקַּלְבּוֹנוֹת אֵינָן כִּשְׁקָלִים אֶלָּא מַנִּיחִין אוֹתָן הַשֻּׁלְחָנִים בִּפְנֵי עַצְמָן עַד שֶׁיִּסְתַּפֵּק מֵהֶן הַהֶקְדֵּשׁ:

והקלבונות אינם וכו׳.

כתב הראב״ד ז״ל הרבה מחלוקת יש בתוספתא ובירושלמי עכ״ל:

ח. מִי שֶׁאָבַד שִׁקְלוֹ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ עַד שֶׁיִּמְסְרֶנּוּ לַגִּזְבָּר. בְּנֵי הָעִיר שֶׁשָּׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶן בְּיַד שָׁלִיחַ וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ. אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע לָהֶם וְנִפְטָר כְּדִין כָּל שׁוֹמְרֵי חִנָּם וְהֵן חוֹזְרִין וְנוֹתְנִין שִׁקְלֵיהֶן פַּעַם שְׁנִיָּה. וְאִם אָמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר הוֹאִיל וְאָנוּ מְשַׁלְּמִין שְׁקָלֵינוּ אֵין רְצוֹנֵנוּ שֶׁיִּשָּׁבַע הַשָּׁלִיחַ שֶׁהוּא נֶאֱמָן לָנוּ אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. לְפִי שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא שְׁבוּעָה. נִמְצְאוּ הַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּע הַשָּׁלִיחַ אֵלּוּ וְאֵלּוּ שְׁקָלִים הֵם וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה אַחֶרֶת. וְהָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי הַשָּׁנָה וְהָאַחֲרוֹנִים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה:

ט. שָׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶם בְּיַד שׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה וְאָבְדוּ מִמֶּנּוּ בְּאֹנֶס. כְּגוֹן שֶׁלְּקָחוּם לִסְטִים מְזֻיָּנִים שֶׁהוּא פָּטוּר. רוֹאִין אִם אַחַר שֶׁנִּתְרְמָה הַתְּרוּמָה נֶאֱנַס נִשְׁבָּע הַשָּׁלִיחַ לַגִּזְבָּרִים וּבְנֵי הָעִיר פְּטוּרִין. שֶׁהַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַל הַגָּבוּי וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת וּבִרְשׁוּת הֶקְדֵּשׁ הֵן וּבְנֵי הָעִיר מֶה הָיָה לָהֶן לַעֲשׂוֹת הֲרֵי לֹא מָסְרוּ אֶלָּא לְשׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁהוּא חַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה. אֲבָל הָאֹנֶס אֵינוֹ מָצוּי. וְאִם אָבְדוּ קֹדֶם שֶׁנִּתְרְמָה הַתְּרוּמָה עֲדַיִן בִּרְשׁוּת בְּנֵי הָעִיר הֵם וְהַשָּׁלִיחַ נִשְׁבָּע לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעִיר וְהֵן מְשַׁלְּמִין. נִשְׁבַּע וְגָבוּ שְׁקָלִים שֵׁנִית וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירוּם הַלִּסְטִים אֵלּוּ וְאֵלּוּ שְׁקָלִים וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה אַחֶרֶת וְהַשְּׁנִיִּים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִּפְּלוּ לְשִׁקְלֵי הַשָּׁנָה הֵם הַשְּׁקָלִים שֶׁנִּגְּבּוּ בַּתְּחִלָּה וְאָבְדוּ אוֹ נֶאֶנְסוּ וְחָזְרוּ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים הֵן שֶׁהִגִּיעוּ לְיַד הַגִּזְבָּר תְּחִלָּה:

יש מי שאומר וכו׳.

כתב הראב״ד ז״ל בירושלמי מחלוקת אמוראים עכ״ל:

י. הַנּוֹתֵן חֲצִי שֶׁקֶל לַחֲבֵרוֹ לְהוֹלִיכוֹ לְשֻׁלְחָנִי לִשְׁקל אוֹתוֹ עַל יָדוֹ. הָלַךְ וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְמַשְׁכְּנוּ אוֹתוֹ. אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה מֵעַל הַשּׁוֹקֵל שֶׁזֶּה הַשֶּׁקֶל בִּרְשׁוּת הֶקְדֵּשׁ הוּא שֶׁכְּבָר תְּרָמוֹ עַל הֶעָתִיד לִגְבּוֹת וְנִמְצָא זֶה הִצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן הַהֶקְדֵּשׁ וְנֶהֱנָה בַּשֶּׁקֶל הַזֶּה. וְאִם לֹא נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה לֹא מָעַל וְהוּא חַיָּב לִתֵּן לַחֲבֵרוֹ חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁנָּתַן לוֹ. וְכֵן הַגּוֹזֵל אוֹ הַגּוֹנֵב חֲצִי שֶׁקֶל וּשְׁקָלוֹ יָצָא וְהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים שְׁנַיִם אוֹ לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ: