והורו הגאונים וכו׳.וכן אם חילל מעשר וכו׳ עד בהלכות איסורי מאכלות. א״א תמה אני אם אמרו הגאונים שיפדה מעשר שני אפילו בזה״ז פירות על פירות אלא במעשר שני של ח״ל שעשאו כדמאי:
תלתן של מע״ש מותר לאכלה צמחונין.א״א כמדומה לי שהטעהו הירושלמי שאמר בגמרא כיני מתניתא מותר לאכול צמחונין ואני אומר שלא באו להוציא המשנה מפשוטה אבל אמרו שבאכילת צמחונין אין בו הפסד אוכלים אע״פ שיש בהם שבח אכילה טוב מזה לאכלן מלילות או ע״י תבשיל או ע״י עיסה אעפ״כ כיון שנאכלות כעין צמחין רכין יאכלו כן ולא בעינן שיטמאו וכן בכרשינין וזה חומר במע״ש מבתרומה ונ״ל הטעם שאלו רוב מאכלן לבהמה ואם יטמאו שמא יפדה אותן לבהמה ואין פודין מעשר שני לבהמה:
ואם עשה כו׳ ולהוציאה.א״א מפורש בירושלמי [שאינו] מותר להוציאם לאכלם לחוץ אלא מוציאם לעשות מהן עיסה ולחזור וקל הוא שהקילו בכרשינין:
אין מפקידין מעשר וכו׳ עד אצל עם הארץ.א״א לא מצאתי דבר זה בשום מקום ואין שום סמך לדבר ואם הוא כלום אין לו ריח וטעם אלא במעות של מעשר שני שלא יפקיד אותם פקדון ארוך שיטמין אותן שמא ימות ולא יצוה ובניו יעלו אותם בחזקת שלהם ואפילו הם חברים אח״כ מצאתי אותה בתוספתא במע״ש פ״ד מפקידין מעשר שני של דמאי אצל חבר ושל ודאי אצל ע״ה אבא חילפי בן קרויה אומר בראשונה היו עושין כן חזרו לומר אפילו חבר אין מפקידין אצלו שאין אתה יודע מי עומד אחריו מ״מ של דמאי אין מפקידין אותו אצל עם הארץ מפני שמיקל בו ועם כל זה אין דעתי נוחה הימנו אלא במעות שהוא פקדון ארוך ויש לחוש שמא ימות ואין ידוע מי יעמוד אחריו אבל בפירות שאינן לזמן ארוך כולי האי לא חיישינן:
ומותר לאבד מיעוט מעשר שני של דמאי וכו׳.א״א בגמרא א״ר יוחנן בשם ר״ש בן יהוצדק בין פרוס בין שלם כגרוגרת משמע יותר מכגרוגרת לא ור׳ ינאי אומר בפרוס פחות מאוכל מותר לאבד פי׳ פחות מכביצה בשלם כגרוגרת:
והמפריש מעשר שני.א״א אפי׳ כגרוגרת וכדברי ר׳ ינאי אפילו עד כביצה:
עיסה של מעשר וכו׳.א״א אין זה דרך הירושלמי ומשנה אמרה כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון וכל שאין שבחו ניכר השבח לשני ואיפליגו עלה ר״י ור״ל ר״י סבר מאי ניכר ניכר ביתרון המדה אבל יתרון שבח בלא יתרון מדה השבח לשני ור״ל אמר ניכר בטעם אע״פ שאין שם יתרון מדה השבח לפי חשבון אבל מדה בלא שבח טעם הירושלמי לא איירי ביה ואפשר שתחזור המדה למה שהיתה ולא דברו אלא בשבח שהותיר על המדה ועל דמי התערובות אם היה לבעל התערובות חלק בו:
כיצד השבח לפי וכו׳ עד וכן על דרך זה.א״א זו החלוקה איני יודע מה היא שהשבח הוא זוז ובאותו זוז יטול בעל המעשר ג׳ חלקים ובעל התבלין רביע נמצא לבעל המעשר ד׳ זוזים פחות רביע ובעל התבלין זוז ורביע וכן הדין:
האחין שחלקו מע״ש.א״א נראה לי שהוא מותר ובגמרא דאמר התם האחין שחלקו מהו לחלק זה כנגד זה פירוש מנה כנגד מנה ואמרינן במסקנא הוו בעי מימר אסור אשכח תני מותר:
וכן אם רצה לחלל פירות המעשר על פירות אחרות וכו׳.א״א והראשונים לא יצאו לחולין ויעלו גם הם ולעולם פירות הראשונים של מעשר אינם מתחללין אלא על הכסף ואפילו דיעבד משמעתא דמסכת סוכה פרק לולב הגזול ופרי שני נמי דיעבד אין לכתחלה לא אלא בדמאי דמחלל לכתחלה:
ולא יחלל ממין על שאינו מינו ולא מן היפה וכו׳.א״א מה שהקפידו על מינו אינו אלא בדמאי וטעם ההקפדה הזאת לפי שהתורה אמרה על כסף והוא מחלל על פירות כשיחלל חטים על חטים לא יראה שיצא מעשר שני לחולין בפדיון אלא יאמרו הם הראשונים:
כשפודין את המעשר אין פודין אותו.א״א נראה לי שלא אמרו דבר זה אלא כשפודין אותו על פירות שלא לפרסם את הדבר אבל על הכסף התורה גלתו ואנו מכסים והלא מכיון שמברכים על פדיונו מצוה הוא ולמה טומנין את המצוה ולפי התוספתא לא נאמר אלא שלא לפגום את המעשר מפני שדמי המעשר פחותים מדמי חולין וזה הוא עיקר:
מי שהיה עומד בטבריא ויש לו מעות.א״א מן הגמרא שלנו הכל בהיפך ואין קפידא על עמידתו אי זה מקום שיעמוד בו אלא על מקום המעות אם יוצאים שם במקום חילולם אם לא ואם חילל על מעות של א״י והן בבבל או על מעות של בבל והן בארץ ישראל אינן מחוללין לפי שאינן יוצאים במקום חילולן ובעינן שיחלל על הכסף היוצא במקומו ושל בבל והם בבבל מחוללין אע״פ שאין מעות בבל יוצאין בירושלים ומלכיות מקפידות שלא להוציא מטבע ממקומו אפ״ה מחללין משום דאפשר דזבין בהו בהמה ומסיק להתם. ואע״פ שאין רשאי לעשות כן כיון דאי עבד חילל מעות היוצאות במקומו קרינא ביה:
