היתה שדהו זרועה ירק וכו׳.א״א אין דברים הללו אמורים אלא לדעת ר׳ יהודה אבל לדעת חכמים לאסור בבית רובע וללקות בששה טפחים ולרבי יהודה לאסור בששה וללקות בטפח:
בד״א שצריך להרחקה וכו׳ תלם אחד ארכו ששה טפחים בלבד ורחבו כעמקו.א״א לא מצאתי שיעור עמקו בשום מקום אלא לשון המשנה ורוחב כמלואו ופירשו כמלוא העול שחורש בו התלם. ולשון התוספתא ענין אח׳ (כמלוא העול השרוני):
בד״א שצריך הרחקה כו׳.א״א לי נראה מן הגמ׳ ומן המשנה שאינו מותר לעשות כך לכתחלה אלא לדעת ר״ש דאמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו בכרם וכן אין אדם חורש דבר שאינו שלו בזרעים אבל לרבנן אינו רשאי לחרוש אבל מותר להמשיך בשדות זרועות כמו שמפורש בסוף וכן המשנה בשדות זרועות היא שנויה ובהמשכה כשבתחלה בהיתר נזרעו ולבסוף נראים כסוף שדה:
מיני ירקות שאין דרך בני אדם וכו׳ וירחיק בין כל מין ומין כמו טפח ומחצה כדי שלא יינקו זה מזה.א״א זה השיעור לא מצא כי אם לרב רבו בפירוש ערוגה במסכת שבת ולא ידעתי מאין היא לו:
הרוצה למלאות כל גנתו מיני ירק הרבה וכו׳.א״א איני יודע לאיזה חשבון יעלה המעשה שאם יהיה העיגול רוחב שני טפחים ומחצה נמצא שאין הפרש בין עוגל לעוגל אלא טפח ואין לאמצעי שם מקום אלא טפח ואם היו טפחים טפחים הרי ברוחות יכול לעשות ג׳ על ג׳ והם שלש שורות חוץ מן הקרנות וכ״ש אם הם טפח ומחצה טפח ומחצה שהם יותר ויותר אלא חמשה עיגולין שאמרו חמשה באורך הערוגה ברוחב כל טפח וטפח שהם כ״ה עיגולין וזהו שאמרו למלאות כל גנתו ומה שאמר אם ירצה שלא יפסיד כלום אם היו העיגולין זרועים שתי זורע מה שביניהם ערב לא יתכן לעיגולין שתי וערב ולא נאמר אותה המימרא על הבינים אבל היא מימרא בפני עצמה להתיר זרעים הרבה בערוגה וכך פירש רבו בהלכות ערוגה במסכת שבת:
גפן שיבשו העלין שלה וכו׳.א״א המשנה אמרה גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת גמרא ניחא בסיתוא אם נשרו עליה בסיתוא אפילו הכי אסורה אפשר שעדיין לא יבשה לגמרי ומפני הקור נשרו עליה קודם לשאר גפנים שיש גפן מרגשת מחברותיה אבל אם נשרו עליה בקיץ הא ודאי לגמרי יבשה ולמה אסור לזרוע בצדה עץ בעלמא הוא ושני ליה יש מקומות בקרקע שמשיר עליה אפילו בקיץ ואפשר שלא יבשה לגמרי. מכל זה שמעינן שאם יבשה לגמרי אינו אסור כלל:
הארוס והקיסוס ושושנת המלך ושאר כל מיני זרעים אינן כלאים בכרם.א״א נראה לי טעות הוא זה והעיקר כך הוא האירוס והקיסוס ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאים בכרם והטעם לפי שאין מקיימין מהן ויש כמו כן במיני דשאים שאינן כלאים בכרם לפי שאין מקיימין מהן וכן הוא בתוספתא:
הרואה ירק בכרם וכו׳ אם שהה עד שהוסיף אחד ממאתים הרי זה קדש וכיצד משערין שיעור זה וכו׳.א״א עיקר הדברים הללו בירושלמי כיצד בודקין רב ביבי בר חנינא אמר עוקר אחד ומניח אחד כל מה שזה פוחת זה מוסיף ועל דבר זה בנה בנינו ולא האיר דבריו כל הצורך עד שריבה עליו תחבולה גדולה. ואומר אני אפי׳ בחצי שעה יוכל לדעת כיצד עוקר שתי שבלים או כמה שירצה ושוקל אותם בשעת עקירה ולחצי שעה ישקול אותם ואם היו עשרים אוקיאות ועכשיו פחתו אוקיא הרי שבחצי שעה ג״כ הוסיפו הנטיעות אוקיא הנה כי כל הנטיעות הוסיפו אחד על עשרים וכן למאה אוקיאות וכן למאתים:
