Daily Rambam: 17 Cheshvan, 5769

א. כֹּתֶל חָצֵר הַמַּבְדִּיל בֵּין שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁנָּפַל. יֵשׁ לְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם לָכֹף עַל חֲבֵרוֹ לִבְנוֹתוֹ עַד גֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ זֶה אֶת זֶה. אֲבָל יֶתֶר עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. רָצָה הָאֶחָד וְהִגְבִּיהַּ הַכֹּתֶל יוֹתֵר עַל אַרְבַּע אַמּוֹת. אִם בָּא חֲבֵרוֹ וּבָנָה כֹּתֶל אַחֵר גָּבוֹהַּ כְּנֶגֶד הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בַּגֹּבַהּ שֶׁכְּנֶגֶד כָּתְלוֹ. כֵּיצַד. בָּנָה אֶחָד כֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן וְהִגְבִּיהוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת וּבָא חֲבֵרוֹ וּבָנָה כֹּתֶל אַחֵר כְּנֶגְדּוֹ אוֹ בְּצִדּוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ בַּיִת וְהִגְבִּיהַּ הַכֹּתֶל הָאַחֵר שֵׁשׁ אַמּוֹת מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בִּשְׁתֵּי אַמּוֹת שֶׁמּוֹסִיף עַל אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁהֲרֵי נִרְאֶה מִמַּעֲשָׂיו שֶׁהוּא רוֹצֶה בָּהֶן. וְכֵן אִם חָקַק בְּרֹאשׁ הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן מָקוֹם לְהַנִּיחַ בּוֹ הַקּוֹרוֹת אוֹ שֶׁבָּנָה עָלָיו קוֹרָה גְּדוֹלָה שֶׁהַקּוֹרוֹת נִשְׁעָנִין עָלֶיהָ מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בְּשֵׁשׁ הָאַמּוֹת כֻּלָּן שֶׁהוֹסִיף חֲבֵרוֹ עַל הָאַרְבַּע אַמּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּנָה כָּל הַכֹּתֶל שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּכָל הַגֹּבַהּ הַזֶּה:

ב. אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁבָּנָה הַכֹּתֶל שֶׁמַּבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת וְתָבַע חֲבֵרוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בָּהוֹצָאָה וְאָמַר נָתַתִּי חֶלְקִי. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁנָּתַן וְנִפְטָר עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה הַתּוֹבֵעַ שֶׁלֹּא נָתַן. אֲבָל אִם בָּא לִתְבֹּעַ אוֹתוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בְּהוֹצָאַת שְׁאָר הַגֹּבַהּ שֶׁהוֹסִיף עַל אַרְבַּע אַמּוֹת מִפְּנֵי שֶׁסָּמַךְ לוֹ אוֹ כְּנֶגְדּוֹ וְאָמַר נָתַתִּי אֵינוֹ נֶאֱמָן. אֶלָּא חֲבֵרוֹ נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ כְּדִין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין. עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה זֶה שֶׁנָּתַן לוֹ:

ג. מִי שֶׁהָיָה לוֹ חֻרְבָּה בֵּין חֻרְבּוֹת חֲבֵרוֹ וְעָמַד חֲבֵרוֹ וְגָדַר רוּחַ רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית עַד שֶׁנִּמְצֵאת חֻרְבָּה זוֹ מִשְּׁלֹשׁ רוּחוֹתֶיהָ גְּדוּרָה. אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן לוֹ הַהוֹצָאָה כְּלוּם שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹעִיל לוֹ וַהֲרֵי חֻרְבָּתוֹ פְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים כְּשֶׁהָיְתָה. לְפִיכָךְ אִם גָּדַר לוֹ רוּחַ רְבִיעִית עַד שֶׁנִּמְצֵאת חֻרְבָּתוֹ מֻקֶּפֶת גָּדֵר מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל וְנוֹתֵן חֲצִי הַהוֹצָאָה שֶׁהוֹצִיא זֶה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה מְקוֹם הַכֹּתֶל שֶׁל שְׁנֵיהֶם:

ד. אֲבָל אִם הָיָה הַכֹּתֶל שֶׁל זֶה שֶׁבָּנָה וּבְחֶלְקוֹ בָּנָה יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶלָּא דָּבָר מוּעָט כְּמוֹ שֶׁיִּרְאוּ הַדַּיָּנִין שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכְּתָלִים. וְכֵן אִם הַנִּקָּף עַצְמוֹ הוּא שֶׁגָּדַר רוּחַ רְבִיעִית הֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ וְנוֹתֵן חֲצִי הַהוֹצָאָה שֶׁל שָׁלֹשׁ רוּחוֹת אִם הָיוּ הַכְּתָלִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

אבל אם היה הכותל של זה שבנה וכו׳ עד בכותלים.

א״א זה המשפט מעוקל שאם הרויח לו המקום וגדר אותו שיפחות לו ההוצאה ומה שאמר שאינו יכול להשתמש בכותלים כן ישתמש אלא המקום לו יהיה ויהיה לו שטר על זה שאם יפול הכותל האבנים והעפר לשניהם והמקום שלו עכ״ל:

ה. וְכֵן שְׁנֵי בָּתִּים זֶה בְּצַד זֶה וְהָיוּ גַּגֵּיהֶן עֲשׂוּיִין לְדִירָה אֲפִלּוּ הָיוּ בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים זֶה עוֹשֶׂה מַעֲקֶה לַחֲצִי גַּגּוֹ שֶׁהוּא דָּר בּוֹ וְזֶה עוֹשֶׂה מַעֲקֶה לַחֲצִי גַּגּוֹ. וְזֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה וּמַעֲדִיף כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ זֶה אֶת זֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים רוֹאִין אוֹתוֹ יָכוֹל כָּל אֶחָד לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ אֵלּוּ אֵין רוֹאִין אוֹתִי אֶלָּא בַּיּוֹם בְּעֵת שֶׁאֶעֱמֹד עַל גַּגִּי וְאַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי תָּמִיד:

ו. גַּג הַסָּמוּךְ לַחֲצַר חֲבֵרוֹ עוֹשֶׂה לוֹ מַעֲקֶה גָּבוֹהַּ אַרְבַּע אַמּוֹת. אֲבָל בֵּין גַּג לְגַג מִשְּׁאָר הַגַּגִּין אֵינוֹ זָקוּק לְאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם דָּרִין בַּגַּגּוֹת לְפִיכָךְ אֵין בַּגַּגּוֹת הֶזֵּק רְאִיָּה. אֲבָל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בֵּין שְׁנֵי הַגַּגִּין גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁיִּתְפֹּס אוֹתוֹ כְּגַנָּב אִם נִכְנַס לִרְשׁוּתוֹ:

גג הסמוך לחצר חבירו עד אם נכנס לרשותו.

א״א משאר הגגין פי׳ שאין ראויין לתשמיש עכ״ל:

ז. שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ לֹא יֹאמַר הָעֶלְיוֹן הֲרֵינִי בּוֹנֶה מִכְּנֶגְדִּי וְעוֹלֶה אֶלָּא בּוֹנִים שְׁנֵיהֶם מִלְּמַטָּה וְעוֹלֶה וּבוֹנֶה הָעֶלְיוֹן לְבַדּוֹ מִכְּנֶגְדּוֹ וָמַעְלָה. וְאִם הָיְתָה חֲצֵרוֹ לְמַעְלָה מִגַּגּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵין הָעֶלְיוֹן זָקוּק לַתַּחְתּוֹן כְּלָל:

שתי חצירות זו למעלה מזו עד אין העליון זקוק לתחתון כלל.

א״א אין דבריו ברורין כלל עכ״ל:

ח. מִי שֶׁהָיָה כָּתְלוֹ סָמוּךְ לְגִנַּת חֲבֵרוֹ וְנָפַל כּוֹפִין אוֹתוֹ לְפַנּוֹת אֲבָנָיו. אָמַר לוֹ הִגִּיעוּךָ וַהֲרֵי הֵן שֶׁלְּךָ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאִם רָצָה בָּהֶן בַּעַל הַגִּנָּה וְאָמַר לוֹ הֵן אִם פִּנָּה אוֹתָם קָנָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ וַאֲפִלּוּ אָמַר הֵילָךְ יְצִיאוֹתֶיךָ וְאֶטּל אֲבָנַי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אֲבָל אִם לֹא פִּנָּה לֹא קָנָה שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ אֶלָּא לִדְחוֹתוֹ:

ט. חָמֵשׁ גִּנּוֹת הַמְסַפְּקוֹת מַיִם מִמַּעְיָן אֶחָד וְנִתְקַלְקֵל הַמַּעְיָן כֻּלָּן מְתַקְּנוֹת עִם הָעֶלְיוֹנָה. נִמְצֵאת הַתַּחְתּוֹנָה מְתַקֶּנֶת עִם כֻּלָּן וּמְתַקֶּנֶת לְעַצְמָהּ. וְהָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְתַקֶּנֶת עִם הַשְּׁנִיָּה וְלֹא מֵהַשְּׁנִיָּה וּלְמַטָּה. וְכֵן חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁשּׁוֹפְכִין מַיִם לְבִיב אֶחָד וְנִתְקַלְקֵל הַבִּיב כֻּלָּן מְתַקְּנוֹת עִם הַתַּחְתּוֹנָה. נִמְצֵאת הָעֶלְיוֹנָה מְתַקֶּנֶת עִם כֻּלָּן וּמְתַקֶּנֶת לְעַצְמָהּ וְהַתַּחְתּוֹנָה אֵינָהּ מְתַקֶּנֶת עִם הַשְּׁנִיָּה וְלֹא מִשְּׁנִיָּה וּלְמַעְלָה:

י. בְּנֵי הַנָּהָר מַשְׁקִין עַל הַסֵּדֶר. רָצָה אֶחָד מֵהֶן לִסְכֹּר כְּדֵי שֶׁיַּחֲזֹר לוֹ הַמַּיִם וְיַשְׁקֶה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִפְתַּח. וְאַחֵר רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹת תְּחִלָּה. כָּל הַמִּתְגַּבֵּר זָכָה. וּבוֹר הַקָּרוֹב לָאַמָּה מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:

בני הנהר וכו׳ ובור הקרוב לאמה עד מפני דרכי שלום.

א״א בגמ׳ מעמיד אותה באמה המהלכת ע״פ בורו אבל הרב ז״ל לא כתב בזה ואפשר לפי שחזר הדין לכל דאלים גבר טוב הוא שנחוש לדרכי שלום ומי שקרוב לה הוא דאלים עכ״ל:

Daily Rambam

י״ז חשון ה׳תשס״ט

שכנים

ג

ספר קניין

י״ז חשון ה׳תשס״ט