Daily Rambam: 26 Nisan, 5770

הִלְכוֹת נְדָרִים

יֵשׁ בִּכְלָלָן שָׁלֹשׁ מִצְוֹת: שְׁתֵּי מִצְוֹת עֲשֵׂה, וְאַחַת מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וְזֶה הוּא פְּרָטָן:

שֶׁיִּשְׁמֹר מוֹצָא שְׂפָתָיו, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁנָּדַר.
שֶׁלֹּא יַחֵל דְּבָרוֹ.
שֶׁיָּפֵר הַנֵּדֶר אוֹ הַשְּׁבוּעָה, וְזֶה הוּא דִּין הֲפָרַת נְדָרִים הַמְּפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב.

וּבֵאוּר מִצְוֹת אֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ:

א. הַנֵּדֶר נֶחְלָק לִשְׁתֵּי מַחֲלוֹקוֹת. הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן הוּא שֶׁיֶּאֱסֹר עַל עַצְמוֹ דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים לוֹ כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר פֵּרוֹת מְדִינָה פְּלוֹנִית אֲסוּרִין עָלַי כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ לְעוֹלָם. אוֹ מִין פְּלוֹנִי מִפֵּרוֹת הָעוֹלָם אוֹ פֵּרוֹת אֵלּוּ אֲסוּרִין עָלַי. בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁיֶּאֱסֹר הֲרֵי זֶה נֶאֱסָר בָּהֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם שְׁבוּעָה כְּלָל וְלֹא הַזְכָּרַת שֵׁם וְלֹא כִּנּוּי. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (במדבר ל ג) ״לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ״. שֶׁיֶּאֱסֹר עַל עַצְמוֹ דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵי הֵן עָלַי אִסָּר הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְחֵלֶק זֶה הוּא שֶׁאֲנִי קוֹרֵא אוֹתוֹ נִדְרֵי אִסָּר:

ב. וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הוּא שֶׁיְּחַיֵּב עַצְמוֹ בְּקָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בּוֹ. כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר הֲרֵי עָלַי לְהָבִיא עוֹלָה. אוֹ הֲרֵי עָלַי לְהָבִיא שְׁלָמִים אוֹ מִנְחָה. הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים. וְהָאוֹמֵר [הֲרֵי] עָלַי הוּא הַנִּקְרָא נֵדֶר. וְהָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ הוּא הַנִּקְרָא נְדָבָה. וְהַנְּדָבָה וְהַנֵּדֶר מִמִּין אֶחָד הוּא אֶלָּא שֶׁהַנְּדָרִים חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן וּנְדָבוֹת אֵין חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים יב יז) ״וּנְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ״ וְגוֹ׳. וְחֵלֶק זֶה הוּא שֶׁאֲנִי קוֹרֵא אוֹתוֹ נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ:

ג. וְדִינֵי הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן וְעִנְיָנוֹ הֵם שֶׁאָנוּ מְבָאֲרִים בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ. אֲבָל דִּינֵי נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ וּמִשְׁפְּטֵיהֶם כֻּלָּם יִתְבָּאֲרוּ בִּמְקוֹמָם בְּהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת:

ד. מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה שֶׁיְּקַיֵּם אָדָם שְׁבוּעָתוֹ אוֹ נִדְרוֹ בֵּין שֶׁהָיָה מִנִּדְרֵי אִסָּר בֵּין שֶׁהָיָה מִנִּדְרֵי הֶקְדֵּשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג כד) ״מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ״ וְנֶאֱמַר (במדבר ל ג) ״כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה״:

ה. הָאוֹסֵר עַל עַצְמוֹ מִין מִמִּינֵי מַאֲכָל כְּגוֹן שֶׁאָמַר תְּאֵנִים אֲסוּרִין עָלַי אוֹ תְּאֵנִים שֶׁל מְדִינָה פְּלוֹנִית אֲסוּרִים עָלַי אוֹ תְּאֵנִים אֵלּוּ אֲסוּרִין עָלַי וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ וְאָכַל מֵהֶן כָּל שֶׁהוּא לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ל ג) ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״. שֶׁאֵין לִנְדָרִים שִׁעוּר. שֶׁכָּל הַנּוֹדֵר מִדָּבָר הֲרֵי זֶה כִּמְפָרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא. אָמַר אֲכִילָה מִפֵּרוֹת מְדִינָה פְּלוֹנִית אֲסוּרִין עָלַי אוֹ אֲכִילָה מִפֵּרוֹת אֵלּוּ אֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת:

ו. אָסַר עַל עַצְמוֹ אֲכִילָה מִן הַתְּאֵנִים וַאֲכִילָה מִן הָעֲנָבִים בֵּין בְּנֵדֶר אֶחָד בֵּין בִּשְׁנֵי נְדָרִים הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לִכְזַיִת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

אסר על עצמו אכילה מן התאנים וכו׳.

א״א הגמרא לא אמרה כן דהא אקשינן אי אמר אכילה מזו עלי קונם אכילה מזו עלי קונם זיל הכא ליכא שיעורא וכו׳ וקונמות אמאי מצטרפין ואוקמוה דאמר אכילה משתיהן עלי קונם:

ז. הָאוֹמֵר פֵּרוֹת אֵלּוּ עָלַי קָרְבָּן אוֹ שֶׁאָמַר הֲרֵי הֵם כְּקָרְבָּן אוֹ שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ כָּל מַה שֶּׁאֹכַל עִמְּךָ עָלַי קָרְבָּן אוֹ כְּקָרְבָּן אוֹ הֲרֵי הֵן עָלַי קָרְבָּן. הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּדֹּר אָדָם קָרְבָּן וְיַעֲשֶׂה בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה חֹל קָרְבָּן וְתֵאָסֵר:

ח. אֲבָל הָאוֹמֵר פֵּרוֹת אֵלּוּ עָלַי אוֹ מִין פְּלוֹנִי עָלַי אוֹ מַה שֶּׁאֹכַל עִם פְּלוֹנִי עָלַי כִּבְשַׂר חֲזִיר אוֹ כְּעַכּוּ״ם אוֹ כִּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין וְאֵין כָּאן נֵדֶר. שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בְּשַׂר חֲזִיר כִּבְשַׂר חֲזִיר:

ט. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמֵּשִׂים דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים כַּדְּבָרִים הָאֲסוּרִים אִם אוֹתוֹ דָּבָר הָאָסוּר יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ בְּנֵדֶר הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ בְּנֵדֶר הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין:

י. הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בָּאִין בְּנֵדֶר וּנְדָבָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ אֶפְשָׁר לַנּוֹדֵר לְהָבִיא אוֹתָם מֵחֲמַת נִדְרוֹ. שֶׁהַנּוֹדֵר בְּנָזִיר מֵבִיא חַטָּאת וְאִם נִטְמָא מֵבִיא אָשָׁם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר פֵּרוֹת אֵלּוּ עָלַי כְּחַטָּאת אוֹ כְּאָשָׁם אוֹ שֶׁאָמַר הֲרֵי הֵן חַטָּאת אוֹ הֲרֵי הֵן אָשָׁם הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּאוֹמֵר הֲרֵי הֵן עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים אוֹ מִנְחָה אוֹ תּוֹדָה שֶׁהֵן אֲסוּרִין שֶׁכָּל אֵלּוּ בָּאִין בְּנֵדֶר וּנְדָבָה:

יא. אֲבָל הָאוֹמֵר פֵּרוֹת אֵלּוּ עָלַי כְּחַלַּת אַהֲרֹן אוֹ כִּתְרוּמָתוֹ הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין שֶׁאֵין שָׁם דֶּרֶךְ לְהָבִיא אֵלּוּ בְּנֵדֶר וּנְדָבָה:

האומר פירות אלו עלי כו׳ שאין שם דרך להביא אלו בנדר ונדבה.

א״א אנו רגילין לפרש מפני שהחלה והתרומה לכהן נכסיו הן וכחולין לגבי ישראל הן והחטאת והאשם כיון שקדושתן ע״י אדם מתפיס בנדר הוא שאין דוקא נדר ונדבה וזהו שרבי יעקב אומר מתפיס בבכור אסור מפני שמצוה להקדישו ואף ע״פ שאינו נדר אבל מתפיס בחלת אהרן ותרומתו מותר אע״פ שחייב להקדישן והטעם כמו שפירשתי שזו נכסי כהן ונכסי אשתו ובנותיו אבל הבכור אינו אלא לזכרים שכל דברים אלו ענינם כאומר הרי הן כקרבן הקרב בירושלים:

יב. הָאוֹמֵר הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ עָלַי כְּנוֹתָר כְּפִגּוּל כְּבָשָׂר טָמֵא שֶׁל קָדָשִׁים הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאָן כִּבְשַׂר קָרְבָּן מִכָּל מָקוֹם:

יג. הָאוֹמֵר הֲרֵי הֵן עָלַי כְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין הוֹאִיל וּקְדֻשָּׁתוֹ בִּידֵי אָדָם. הֲרֵי הֵן עָלַי כִּבְכוֹר הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין שֶׁאֵין קְדֻשָּׁתוֹ בִּידֵי אָדָם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַתְפִּיסוֹ בְּנֵדֶר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז כו) ״לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ״:

יד. אָמַר הֲרֵי הֵן עָלַי כְּחֶרְמֵי שָׁמַיִם הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. שֶׁחֶרְמֵי שָׁמַיִם לְבֶדֶק הַבַּיִת. הֲרֵי הֵן עָלַי כִּתְרוּמַת הַלִּשְׁכָּה כִּתְמִידִים כְּדִירִים כְּעֵצִים כְּאִשִּׁים כְּמִזְבֵּחַ אוֹ כְּאַחַד מִמְּשַׁמְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ. כְּגוֹן שֶׁאָמַר הֲרֵי הֵן עָלַי כְּיָעִים כְּמִזְרָקוֹת כְּמִזְלָגוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכֵן הָאוֹמֵר הֲרֵי הֵן עָלַי כְּהֵיכָל כִּירוּשָׁלַיִם הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הַזְכִּיר שֵׁם קָרְבָּן. שֶׁכָּל דְּבָרִים אֵלּוּ עִנְיָנָם כְּאוֹמֵר הֲרֵי הֵן עָלַי קָרְבָּן:

טו. הָיָה לְפָנָיו בְּשַׂר קֹדֶשׁ אֲפִלּוּ הָיָה בְּשַׂר שְׁלָמִים אַחַר זְרִיקַת דָּמִים שֶׁהוּא מֻתָּר לַזָּרִים וְאָמַר הֲרֵי הֵן עָלַי כְּבָשָׂר זֶה הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. שֶׁלֹּא הִתְפִּיס אֶלָּא בְּעִקָּרוֹ שֶׁהָיָה אָסוּר. אֲבָל אִם הָיָה בְּשַׂר בְּכוֹר אִם לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים הֲרֵי זֶה אָסוּר וְאִם לְאַחר זְרִיקַת דָּמִים הֲרֵי זֶה מֻתָּר:

היה לפניו בשר קדש אפי׳ היה בשר שלמים אבל אם היה בשר בכור וכו׳.

א״א חיי ראשי אין הדברים הללו מחוורין אצלי ולא נראה דרכם בעיני דר׳ יהודה שהוא מתיר מתפיס בבכור הטעם מפני שאינו קדוש בידי אדם ואם כן אפי׳ קודם זריקה ואי כרבי יעקב הואיל ומצוה להקדישו כנדר הוא אפילו אחר זריקה נמי דהא מעיקרו מתפיס הוא. ודומה לי שטעה בפירוש הגמרא ששאלו בגמ׳ במחלוקת דר׳ יהודה ורבי יעקב במתפיס בבכור היכי דמי אילימא לפני זריקת דמים מ״ט דר׳ יהודה והכי פירושה אם אמר בפירוש בבכור לפני זריקת דמים אמאי מותר ואם אמר בפירוש בבכור לאחר זריקת דמים אמאי אסור הא בהדיא בהיתרא מתפיסה אלא לאו דלא אמר מידי אלא אמר בשר זה כזה ואי אמר לפני זריקת דמים ודאי לדברי הכל אסור דדבר הקדוש בנדר הוא אלא לאו לאחר זריקת דמים וקא מפלגי בהא מילתא אי בעיקרא דמילתא מתפיס אי בדהשתא ודחינן דר׳ יהודה ור׳ יעקב בפלוגתא אחרת פליגי דמאן דשרי אפילו בבכור מחיים שרי משום דאינו מתפיס בדבר הנדור ומאן דאסר סבר דדבר הנדור הוא ובבכור מחיים הוא אי נמי בבשר שלפני זריקה פליגי אבל בבשר שלאחר זריקה אפשר דלדברי הכל מותר האי הוא פירוש דשמעתא בלא ספק:

טז. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאַנְשֵׁיהֶם עִלְּגִים וּמַפְסִידִין אֶת הַלָּשׁוֹן וּמְכַנִּין עַל דָּבָר בְּדָבָר אַחֵר הוֹלְכִין שָׁם אַחַר הַכִּנּוּי. כֵּיצַד כָּל כִּנּוּיֵי קָרְבָּן כְּקָרְבָּן. הָאוֹמֵר הֲרֵי הֵן עָלַי קוֹנַם קוֹנָח קוֹנָז הֲרֵי אֵלּוּ כִּנּוּיִין לְקָרְבָּן. חֵרֶק חֵרֶף חֵרֶךְ הֲרֵי אֵלּוּ כִּנּוּיִין לְחֵרֶם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה הוֹלְכִין אַחַר לְשׁוֹן כְּלַל הָעָם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתוֹ זְמַן:

יז. וּכְשֵׁם שֶׁאוֹסֵר עַצְמוֹ בְּכִנּוּיִין כָּךְ אִם הִקְדִּישׁ בְּכִנּוּיִין הֲרֵי זֶה הֶקְדֵּשׁ. וְכִנּוּיֵי הַכִּנּוּיִין מֻתָּרִין בֵּין בְּנִדְרֵי אִסָּר בֵּין בְּנִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ:

יח. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מַה שֶּׁאֹכַל עִמְּךָ לֹא יְהֵא חֻלִּין אוֹ לֹא יְהֵא כָּשֵׁר אוֹ לֹא יְהֵא דְּכִי אוֹ לֹא יְהֵא טָהוֹר הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁאָמַר לוֹ כָּל מַה שֶּׁאֹכַל עִמְּךָ יְהֵא קָרְבָּן שֶׁהוּא אָסוּר. וְכֵן אִם אָמַר לוֹ כָּל מַה שֶּׁאֹכַל עִמְּךָ טָמֵא אוֹ נוֹתָר אוֹ פִּגּוּל הֲרֵי זֶה אָסוּר:

יט. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ לֹא חֻלִּין לֹא אֹכַל לְךָ הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁאָמַר לוֹ מַה שֶּׁאֹכַל לְךָ לֹא יְהֵא חֻלִּין אֶלָּא קָרְבָּן. וְכֵן אִם אָמַר הַקָרְבָּן שֶׁאֹכַל לְךָ קָרְבָּן שֶׁאֹכַל לְךָ כְּקָרְבָּן שֶׁאֹכַל לְךָ הֲרֵי זֶה אָסוּר. אֲבָל הָאוֹמֵר הַקָּרְבָּן לֹא אֹכַל לְךָ אוֹ כְּקָרְבָּן לֹא אֹכַל לְךָ אוֹ לְקָרְבָּן לֹא אֹכַל לְךָ אוֹ קָרְבָּן לֹא אֹכַל לְךָ אוֹ לֹא קָרְבָּן לֹא אֹכַל לְךָ כָּל אֵלּוּ מֻתָּרִים. שֶׁאֵין מַשְׁמַע דְּבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא שֶׁנִּשְׁבַּע בְּקָרְבָּן שֶׁלֹּא יֹאכַל לָזֶה וְהַנִּשְׁבָּע בְּקָרְבָּן אֵינוֹ כְּלוּם אוֹ שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא יֹאכַל לוֹ קָרְבָּן:

כ. חֻלִּין שֶׁאֹכַל לְךָ הַחֻלִּין שֶׁאֹכַל לְךָ כְּחֻלִּין שֶׁאֹכַל לְךָ חֻלִּין שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ הַחֻלִּין שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ כְּחֻלִּין שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ הֲרֵי זֶה מֻתָּר:

חולין שאוכל לך.

א״א זה המחבר מזכי שטרא לבי תרי הוא למעלה פוסק כחכמים דאית להו מכלל לאו אתה שומע הן לפיכך לא חולין שאוכל לך אסור דמשמע לא חולין להוי אלא קרבן והכא קאמר חולין לא אוכל לך מותר ומוקים לה בגמ׳ כר״מ דאע״ג דאיכא למשמע מה שלא אוכל לך חולין הא מה שאוכל לך לא יהא חולין אלא קרבן דלרבנן אסור ולר״מ מותר ועוד למעלה למה פסק כחכמים והא קי״ל כר״מ דבעינן תנאי כפול:

כא. אֲבָל הָאוֹמֵר לֹא טָמֵא שֶׁאֹכַל לְךָ לֹא נוֹתָר שֶׁאֹכַל לְךָ לֹא פִּגּוּל שֶׁאֹכַל לְךָ אָסוּר. שֶׁמַּשְׁמָעוֹ שֶׁל דָּבָר דָּבָר שֶׁאֹכַל הוּא שֶׁיִּהְיֶה פִּגּוּל אוֹ טָמֵא לְפִיכָךְ לֹא אֹכַל לְךָ:

כב. בַּהֵיכָל שֶׁאֹכַל לְךָ הֵיכָל שֶׁאֹכַל לְךָ לֹא הֵיכָל שֶׁאֹכַל לְךָ אָסוּר. הֵיכָל שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ כְּהֵיכָל שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ לֹא הֵיכָל שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ מֻתָּר. שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁנִּשְׁבַּע בַּהֵיכָל שֶׁלֹּא יֹאכַל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כג. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מֻדָּר אֲנִי מִמְּךָ מַשְׁמַע דָּבָר זֶה שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עִמּוֹ. מֻפְרָשׁ אֲנִי מִמְּךָ מַשְׁמָעוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׂא וְיִתֵּן עִמּוֹ. מְרֻחָק אֲנִי מִמְּךָ מַשְׁמָעוֹ שֶׁלֹּא יֵשֵׁב בְּאַרְבַּע אַמּוֹתָיו. וְכֵן אִם אָמַר לוֹ מְנֻדֶּה אֲנִי לְךָ אוֹ מְשַׁמַּתְנָא מִמְּךָ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ מֻדָּר אֲנִי מִמְּךָ שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ. אוֹ מֻפְרָשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ אוֹ מְרֻחָק אֲנִי מִמְּךָ שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכל. וְאִם אָכַל כְּזַיִת מִכָּל נְכָסָיו לוֹקֶה מִשּׁוּם (במדבר ל ג) ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״:

כד. אָמַר לוֹ מְנֻדֶּה אֲנִי לְךָ שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ אֵינוֹ אוֹכֵל לוֹ וְאִם אָכַל אֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר לוֹ נָדִינָא מִמְּךָ הֲרֵי זֶה אָסוּר לֵהָנוֹת:

אמר לו מנודה אני לך שלא אוכל לך אסור לאכול.

א״א פירוש אסור לאכול בד׳ אמותיו וכן משמתנא מינך שלא אוכל לך:

כה. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הֲרֵי עָלַי כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים אִם אֹכַל לְךָ שֶׁמִּנִּדְרֵיהֶם נָזִיר וְקָרְבָּן וּשְׁבוּעָה וְאָכַל חַיָּב בְּכֻלָּן. וְכֵן הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי כִּנְדָבוֹת כְּשֵׁרִים שֶׁמִּנִּדְבוֹתָם נָזִיר וְקָרְבָּן הֲרֵי זֶה חַיָּב:

כו. אָמַר הֲרֵי עָלַי כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים אוֹ כִּנְדָבוֹת כְּשֵׁרִים שֶׁאֹכַל לְךָ אוֹ אִם אֹכַל לְךָ הֲרֵי זֶה אָסוּר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ. אָמַר כְּנִדְרֵי כְּשֵׁרִים לֹא נִתְחַיֵּב בִּכְלוּם שֶׁאֵין הַכְּשֵׁרִים נוֹדְרִים בְּדֶרֶךְ אִסּוּר וָכַעַס. אָמַר כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים הֲרֵינִי וְהָיָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו חַיָּב בִּנְזִירוּת. כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים עָלַי חַיָּב קָרְבָּן. כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים שֶׁלֹּא אֹכַל מִמֶּנּוּ חַיָּב בִּשְׁבוּעָה:

כז. הַנּוֹדֵר בַּתּוֹרָה כְּגוֹן שֶׁאָמַר פֵּרוֹת אֵלּוּ עָלַי כָּזוֹ לֹא אָמַר כְּלוּם וְאֵינוֹ צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה עַם הָאָרֶץ. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּנְדָרִים:

הנודר בתורה כגון שאמר פירות אלו עלי כזו.

א״א דומה ששכח ולבסוף נזכר שהרי כתב ענין אחר בהל׳ שבועות:

כח. נָדַר בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ הֲרֵי זֶה אָסוּר שֶׁהֲרֵי כָּתוּב בָּהּ אִסָּר וְנֶדֶר. נְטָלָהּ בְּיָדוֹ וְנָדַר בָּהּ הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנָּדַר בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ: