המחמם וכו׳.כתב הראב״ד ולמה לא משום מבשל כמו סיכתא לאתונא דמרפא רפי והדר קמיט, עכ״ל. א״א והמחמם את הברזל והמצרפו במים אינו מכבה אבל הוא מכה בפטיש שגומר את חסומו מ״מ חיוב אין בו דצרוף דרבנן הוא, עכ״ל:
אחד המכבה וכו׳.כתב הראב״ד ואם הוא מכבה למה אינו חייב אע״פ שאינו מתכוין ופסיק רישיה ולא ימות הוא ואפילו לא יהא צריך לצרופו והא איהו כר״י ס״ל, ועוד מה בין גחלת של מתכת לגחלת של עץ והלא בשתיהם לדבריו יש בהן משום מבעיר ומשום מכבה ובפרק מילה אמרינן ממתקין החרדל בגחלת של מתכת בי״ט אבל לא בגחלת של עץ ועוד דבמסכת יומא אמרינן צירוף דרבנן הוא וחיובא ליכא וביו״כ שרי ליה בטבילת כ״ג משום מצוה ואפילו לר׳ יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור, עכ״ל:
המעביר חפץ וכו׳.א״א אין זה הפירוש נכון למה שאמר דרך עליו. אלא כך פירושו האדם העומד במקומו ונוטל חפץ מצד ימינו ומניחו בצד שמאלו לסוף ד׳ אמות אע״פ שכשהגיע לנגד עצמו הרי הוא כמי שהניחו באמצע שהוא מקום פטור כיון שלא הניחו חייב ואם הניחו או עכבו בידו שם מעט פטור כמו שאמרו אדם עומד על האסקופה ונוטל מבעה״ב עכ״ל:
בור שבכרמלית הרי וכו׳.א״א ברייתא זו הטעתו דתניא פרק הזורק הזורק מן הים לסרטיא או מסרטיא לים פטור ר״ש אומר אם יש מקום עמוק עשרה ורחב ד׳ חייב. הוא סבר מדפליג את״ק מכלל דת״ק אכל כרמלית קאמר. ולא היא לא אמר ת״ק אלא בבור שבים דכוליה ים כרמלית הוא הואיל והמים צפים על פיו אבל בור שביבשה ועל שפתו כרמלית רה״י גמורה היא משמעתא דפרק בכל מערבין נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה ע״ש. ולא עוד אלא אפילו סלע שבים גבוה ד׳ ורחב ד׳ אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה וכן ספינה שבים, ע״כ:
נעץ בגבהו יתידות וכו׳.א״א לא כיון יפה לפרש השמועה כי השמועה בשנעץ על ראש העמוד והוא מפרש מן הצד. ואין שמועתו עולה יפה לפי הגמ׳ שלנו וגם לשונו אין יפה לו שהוא אמר אפילו אינו גבוה שלשה טפחים ולדברו מאי גבוה ארוכה מבעי ליה, ע״כ:
