Daily Rambam

א. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָלְךָ אֲסוּרָה עָלַי. אוֹ הֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָלִי אֲסוּרָה עָלֶיךָ. הֲרֵי זֶה הַנֶּאֱסָר לֹא יִשְׁאַל מִן הָאָסוּר לוֹ נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר וְכָל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ. אֲבָל מַשְׁאִילוֹ נְזָמִים וְטַבָּעוֹת וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ. וְאָסוּר לִשְׁאל מִמֶּנּוּ שַׂק לְהָבִיא בּוֹ פֵּרוֹת וַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלָיו פֵּרוֹת:

ב. מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן שֶׁאֵין מַשְׁאִילִין כֵּלִים אֶלָּא בְּשָׂכָר. אָסוּר לִשְׁאל מִמֶּנּוּ אַף כֵּלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ. הֲרֵי שֶׁהָיוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין נוֹטְלִין שָׂכָר וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ כֵּלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ כְּדֵי לְהֵרָאוֹת בָּהֶן בִּפְנֵי אֲחֵרִים עַד שֶׁיֵּהָנֶה מֵהֶם. אוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲבֹר בְּאַרְצוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּהָנֶה בּוֹ הֲרֵי זֶה אָסוּר מִסָּפֵק. לְפִיכָךְ אִם עָבַר אֵינוֹ לוֹקֶה:

ג. אֵין בֵּין מֻדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לְמֻדָּר מִמֶּנּוּ הֲנָיַת מַאֲכָל אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ בְּמָקוֹם שֶׁמַּשְׁאִילִין אוֹתָם שָׁם בְּחִנָּם:

ד. רְאוּבֵן שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו הֲנָיַת שִׁמְעוֹן בֵּין בְּנֵדֶר בֵּין בִּשְׁבוּעָה מֻתָּר לוֹ שֶׁיִּתֵּן שִׁמְעוֹן עַל יָדוֹ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁרְאוּבֵן חַיָּב בָּהּ. וְכֵן פּוֹרֵעַ חוֹב שֶׁעָלָיו שֶׁהֲרֵי לֹא הִגִּיעַ לְיַד רְאוּבֵן כְּלוּם אֶלָּא מָנַע מִמֶּנּוּ הַתְּבִיעָה. וּמְנִיעַת הַתְּבִיעָה אֵינָהּ בִּכְלַל אִסּוּר הֲנָיָה. לְפִיכָךְ מֻתָּר לוֹ לָזוּן אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַעֲבָדָיו אֲפִלּוּ הַכְּנַעֲנִים. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם. אֲבָל לֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה שֶׁכָּל שֶׁמּוֹסִיף בִּבְשָׂרָהּ הִיא הֲנָיָה שֶׁהִגִּיעָה לְיַד רְאוּבֵן:

ה. הָיָה שִׁמְעוֹן כֹּהֵן הֲרֵי הוּא מֻתָּר לְהַקְרִיב קָרְבְּנוֹת רְאוּבֵן. שֶׁהַכֹּהֲנִים שְׁלוּחֵי שָׁמַיִם הֵם וְאֵינָם שְׁלוּחֵי בַּעַל הַקָּרְבָּן. וּמַשִּׂיא שִׁמְעוֹן בִּתּוֹ הַבּוֹגֶרֶת לִרְאוּבֵן מִדַּעְתָּהּ. אֲבָל אִם הָיְתָה נַעֲרָה שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן הִיא בִּרְשׁוּתוֹ אָסוּר. שֶׁזֶּה כְּמוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה לְשַׁמְּשׁוֹ:

ו. וְתוֹרֵם שִׁמְעוֹן תְּרוּמַת רְאוּבֵן וּמַפְרִישׁ לוֹ מַעַשְׂרוֹתָיו מִדַּעְתּוֹ. כֵּיצַד מִדַּעְתּוֹ. כְּגוֹן שֶׁאָמַר רְאוּבֵן כָּל הָרוֹצֶה לִתְרֹם יָבוֹא וְיִתְרֹם. אֲבָל לֹא יֹאמַר לְשִׁמְעוֹן לִתְרֹם לוֹ שֶׁהֲרֵי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שָׁלִיחַ וְזֶה הֲנָיָה לוֹ:

ז. וּמְלַמְּדוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהֲרֵי אָסוּר לִטּל עָלֶיהָ שָׂכָר. אֲבָל לֹא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר. וְאִם אֵין דַּרְכָּן שָׁם לִטּל שָׂכָר עַל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מֻתָּר לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ:

ח. חָלָה רְאוּבֵן נִכְנַס שִׁמְעוֹן לְבַקְּרוֹ. וּבְמָקוֹם שֶׁנּוֹטֵל שָׂכָר מִי שֶׁיָּשַׁב עִם הַחוֹלֶה לְצֶוֶת לוֹ לֹא יֵשֵׁב שִׁמְעוֹן אֶלָּא מְבַקְּרוֹ וְעוֹמֵד. וּמֻתָּר לוֹ לְרַפְּאוֹתוֹ בְּיָדוֹ שֶׁזּוֹ מִצְוָה הִיא:

ט. חָלְתָה בֶּהֱמַת רְאוּבֵן לֹא יְרַפֵּא אוֹתָהּ שִׁמְעוֹן. אֲבָל אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה לָהּ כָּךְ וְכָךְ. וְרוֹחֵץ עִמּוֹ בְּאַמְבְּטִי גְּדוֹלָה אֲבָל לֹא בִּקְטַנָּה מִפְּנֵי שֶׁמְּהַנֵּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁמַּגְבִּיהַּ עָלָיו הַמַּיִם. וְיָשֵׁן עִמּוֹ בַּמִּטָּה בִּימוֹת הַחַמָּה. אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁמְּחַמְּמוֹ. וּמֵסֵב עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה. וְאוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד. אֲבָל לֹא מִקְּעָרָה אַחַת וְלֹא מֵאֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי הַפּוֹעֲלִים. שֶׁמָּא יַנִּיחַ שִׁמְעוֹן חֲתִיכָה אַחַת טוֹבָה וְלֹא יֹאכַל אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל אוֹתָהּ רְאוּבֵן אוֹ יְקָרֵב אוֹתָהּ לְפָנָיו וְנִמְצָא מְהַנֵּהוּ. וְכֵן בְּפֵרוֹת שֶׁבָּאֵבוּס. אֲבָל אִם אָכַל שִׁמְעוֹן מִקְּעָרָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁכְּשֶׁיַּחֲזִירֶנָּה לְבַעַל הַבַּיִת יַחְזֹר בַּעַל הַבַּיִת וְיַנִּיחֶנָּה לִפְנֵי רְאוּבֵן הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא הִנִּיחַ נֵתַח טוֹב בִּשְׁבִילוֹ:

אבל אם אכל שמעון וכו׳. א״א זה הפירוש לא ידעתי מאין לו. ובירושלמי ומן הכוס החוזר תמן אמרין קונדיטון רבנן דהכא אמרין מליי מיסירוס קדחין ושתיין ומחזירין וכן פירשו בתמחוי החוזר לבעל הבית שיש לו לאכול ולשבוע ולהותיר וכל זה אינו משל מדיר אלא אם אחר משקה אותם מותרין לשתות מכוס אחד גדול או מתמחוי גדול ויין קונדיטון יספיק לאדם במעט:

י. וּמֻתָּר רְאוּבֵן לִשְׁתּוֹת כּוֹס שֶׁל תַּנְחוּמִין מִיָּדוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן מִשֶּׁל רְאוּבֵן וְכֵן כּוֹס שֶׁל בֵּית הַמֶּרְחָץ. שֶׁאֵין בָּזֶה הֲנָיָה:

וכן כוס של בית המרחץ שאין בזה הנאה. א״א ואיך אין בה הנייה אלא שיש בו חיי נפש ואולי משל עצמו קאמר שאינו מהנהו אלא ההשקאה בלבד והיא מצוה:

יא. וְאָסוּר רְאוּבֵן בְּגַחַלְתּוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן וּמֻתָּר בְּשַׁלְהֶבֶת שֶׁלּוֹ:

יב. הָיָה לְשִׁמְעוֹן מֶרְחָץ אוֹ בֵּית הַבַּד מֻשְׂכָּרִים בָּעִיר. אִם הָיָה לְשִׁמְעוֹן בָּהֶן תְּפִיסַת יָד כְּגוֹן שֶׁהִנִּיחַ מֵהֶן כָּל שֶׁהוּא לְעַצְמוֹ וְלֹא שְׂכָרוֹ. אֲפִלּוּ הִנִּיחַ בַּמֶּרְחָץ אַמְבְּטִי אַחַת וּבְבֵית הַבַּד עַקָּל אֶחָד. אָסוּר לִרְאוּבֵן לְהִכָּנֵס לְאוֹתָהּ מֶרְחָץ וְלִדְרֹךְ בַּגַּת. וְאִם לֹא הִנִּיחַ לְעַצְמוֹ כְּלוּם אֶלָּא שָׂכַר הַכּל הֲרֵי זֶה מֻתָּר:

יג. וְאָסוּר לִרְאוּבֵן לֶאֱכֹל מִפֵּרוֹת שְׂדֵה שִׁמְעוֹן וַאֲפִלּוּ בַּשְּׁבִיעִית שֶׁהַכּל הֶפְקֵר. שֶׁהֲרֵי לִפְנֵי שְׁבִיעִית נָדַר. אֲבָל אִם נָדַר בַּשְּׁבִיעִית אוֹכֵל מִן הַפֵּרוֹת הַנּוֹטוֹת חוּץ לַשָּׂדֶה. אֲבָל לֹא יִכָּנֵס לַשָּׂדֶה אַף עַל פִּי שֶׁהַקַּרְקַע הֶפְקֵר. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁהֶה שָׁם אַחַר שֶׁיֹּאכַל. וְלֹא הִפְקִירָה אוֹתָהּ תּוֹרָה אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהַפֵּרוֹת בְּתוֹכָהּ:

יד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁאָמַר לוֹ הֲנָיַת הַנְּכָסִים הָאֵלּוּ אֲסוּרִין עָלֶיךָ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הֲנָיַת נְכָסַי אֲסוּרִין עָלֶיךָ. אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע רְאוּבֵן אוֹ שֶׁנָּדַר מִנִּכְסֵי שִׁמְעוֹן. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה שְׁבִיעִית אוֹכֵל מִפֵּרוֹת שָׂדֵהוּ שֶׁהֲרֵי יָצְאוּ מֵרְשׁוּת שִׁמְעוֹן. אֲבָל לֹא יִכָּנֵס לְשָׂדֵהוּ מִן הַטַּעַם שֶׁבֵּאַרְנוּ:

טו. נֶאֶסְרָה עַל רְאוּבֵן הֲנָיַת מַאֲכַל שִׁמְעוֹן בִּלְבַד. אִם לִפְנֵי שְׁבִיעִית נֶאֶסְרָה בֵּין בְּנֵדֶר בֵּין בִּשְׁבוּעָה הֲרֵי זֶה יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ אֲבָל אֵינוֹ אוֹכֵל מִפֵּרוֹתָיו. וְאִם בִּשְׁבִיעִית נֶאֶסְרָה יוֹרֵד וְאוֹכֵל מִפֵּרוֹתָיו. שֶׁאֵין פֵּרוֹת אֵלּוּ שֶׁל שִׁמְעוֹן אֶלָּא שֶׁל הֶפְקֵר הֵן:

טז. וְאָסוּר לִרְאוּבֵן לְהַשְׁאִיל לְשִׁמְעוֹן גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ וַהֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָאָתוֹ. וְכֵן אָסוּר לְהַלְווֹתוֹ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ. וְלֹא יִמְכֹּר לוֹ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקַּח מִמֶּנּוּ:

יז. נִזְדַּמְּנָה לוֹ מְלָאכָה עִמּוֹ כְּגוֹן שֶׁהָיוּ קוֹצְרִים כְּאֶחָד. עוֹשֶׂה בְּרָחוֹק מִמֶּנּוּ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְסַיְּעֶנּוּ. הַמַּדִּיר אֶת בְּנוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְנֶאֱסַר בַּהֲנָיַת אָבִיו. הֲרֵי הָאָב מֻתָּר לְמַלְּאוֹת לוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם וּלְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר וְלִצְלוֹת לוֹ דָּג קָטָן. שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לַהֲנָאָה גְּדוֹלָה וּדְבָרִים אֵלּוּ לְגַבֵּי הַבֵּן אֵינָן חֲשׁוּבִין:

המדיר את בנו כו׳. א״א הוא מפרש הדירו הנייה מפני שאינו עוסק בתורה. ויש פירוש טוב מזה שהדיר תשמיש בנו על עצמו מפני שלא יתבטל מתלמוד תורה ואעפ״כ מותר הבן למלאות לאביו חבית של מים ולהדליק את הנר וכו׳ לפי שאין בתשמיש זה בטול תורה:

יח. מִי שֶׁנִּשְׁבַּע אוֹ נָדַר שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לוֹ לִכְתֹּב בִּכְתָב וּלְדַבֵּר עִם אַחֵר וְהוּא שׁוֹמֵעַ הָעִנְיָן שֶׁיִּרְצֶה לְהַשְׁמִיעוֹ. וְכָזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים: