ומקצת הטהור על אותו משכב.א״א לא ידעתי מהו על אותו משכב שאפילו על משכב שהוא טמא גמור אם לא ישב עליו הטהור רובו טהור דהכי דריש לה בסיפרא ואם על המשכב הוא עד שינשא רובו עליו (אשר היא יושבת עליו או על מקצתו הא למדת שאין הטהור מטמא במשכב עד שינשא רובו עליו) כדרך שנכנסת לו הטומאה כך היא יוצאה ממנו:
מפני שהוא רפוי.א״א כל מ״ש בזה הרבה יגיעות שאין הדעת מקבלת ואין השכל מודה ואין הלב מתיישב עליו שהכובש מהדק ומחזיק בכל כחו כדי שיהו בגדיו עומדים זקופין ואיך יהיה רפוי ואם יהיה רפוי כ״ש כשישב עליו ידרוס יותר על הכלים שבתוכו וימעך אותם. אבל עשה אזנך כאפרכסת ושמע דבר יי׳ כי אמרה התוספ׳ ישב על גבי מכבש של כובס בזמן שטעון באבנים כלים שתחתיו טהורים ור׳ נחמיה מטמא ובזמן שמהודק בחבלים כלים שתחתיו טמאים. עתה אפרש כי בזמן שטעון באבנים האומן מקפיד שלא לישב עליו שלא יפלו האבנים מעליו ויתרפה והרי הוא אז כסאה או תרקב ואף ע״פ שהבגדים בתוכו ראויים לישיבה השתא מיהא כרוכים הם בדבר שהוא מקפיד עליו ורבי נחמיה מטמא קסבר אין הולכין אלא אחר הבגדים שבו אבל בזמן שאינו מהודק אלא בחבלים אין כאן קפידא מלישב עליו וטמאים וע״כ תפשו מכבש של כובס ולא מכבש של בעלי בתים מפני שדרך כובס לטעון באבנים ואין דרך בעלי בתים אלא להדק בחבלים. ברוך י״י אשר גלה סודו ליראיו [יצפון לישרים תושיה]:
