*כמו שבארנו וכו׳כתב הראב״ד ז״ל זה הדמיון אינו מחוור אם אמרו בעדות מיתה דמהימן עד אחד אפילו בדבר שהיא אינה נאמנת משום דמילתא דעבידא לאיגלויי היא ולא משקר יאמרו בניתן לבעלה בן דאפשר דמשקר אפילו בעל עצמו שאמר יש לי בנים והוא מוחזק באחים ובלא בנים אינו נאמן להתירה בלא חליצה עכ״ל:
*ותותר לזרכתב הראב״ד ז״ל זה המחבר גמ׳ הוא עושה מדעתו כי בגמרא אמרו תמתין עד שתגדיל ותחלוץ ולא התירו למאן ביבם ולא אפילו בבעל אלא כדי לקיים מצות יבום של תורה עכ״ל:
*והחרשת יוצאת בגטכתב הראב״ד ז״ל לא אמרו זה אלא כדי שתתקיים מצות יבום שהוא מן התורה ולעולם יתרחק אדם מן המיאונין ועוד דהא איתא מ״ד ממאנת למאמרו ואינה ממאת לזיקתו עכ״ל:
