ויטביל כשהוא כלי.א״א אני לא הכרתי דבריו לא מן המשנה ולא מן התוספתא ומה שאמר רבי יהושע בתחלה במשנה אין מטהרין אלא שלמים זה הוא שאמר בסוף אין הזאה פחות משלישי ושביעי כלומר דהיינו כעין שלמין שאין שבירתן עולה להם במקום מים כמו שאמר רבי אליעזר ולעולם אם היזה עליהם בשלישי ונשברו והתיכן בו ביום מזה עליהן פעם שנייה בשביעי וטהורים שהרי מטהרין ג׳ וז׳ כשהם שלמים וכך נ״ל והמחמיר יותר מזה עליו הראיה:
נפגם בו שליש.א״א דעת כריסו היא זאת לשון המשנה נפגם שלש ברובו טהור ויש שקורין כרובו וענין אחד הוא ותחלת המשנה כוס שנפגם רובו טהור נפגם בו שלש ברובו טהור ופירושו נפגם רובו שנטלה ממנו חתיכה אחת גדולה שהיא רוב הקיפו או אפילו שלש פגימות שהן מפוזרות ברובו טהור שהן נחשבות רוב שבו:
שנאמר אל תוכו לרבות את האוהלים.א״א הלכתא כוותיה ולא מטעמיה דכלי שכפהו על הטומאה כלי הוא ותוכו של כלים נקרא אהל אבל האהלים שהוצרכו לרבות הם השידה התיבה והמגדל הבאים במדה שהם כאהלים שאינן צריכין צמיד פתיל באהל המת שאפילו בכיסוי בעלמא הם מצילין באהל ואפילו הכי לענין אויר כלי חרס מיטמאין בכלים ולא נחשוב אוירם כאויר בית אע״פ שהוא כבית לענין הצלה ומרבה אותם בספרא מכל כלי חרס ולא מאל תוכו כאשר כתב:
וכן אם נמצאת.א״א זה כתב מפני שראה במשנה ואם היה באויר אפילו היה שם כזית מן המת טהור וסבור שעל השרץ אמר שהיה באויר ולא כן דמה שלא אמר אלא על התנור אם היה עומד באויר שלא תחת תקרה אפילו היה שם כזית מן המת טהור התנור:
היה השרץ בתחתונה וכו׳ עד וחוזר ומטמא את האילפס.א״א אני כתבתי עודפות אך לא מצאתי בנוסחאות אלא עודפת ואולי שהוא דוקא וכך פירושה שהעליונה עודפת על האמצעית והתחתונה עודפת על כולם והשרץ בעליונה נמצא השרץ לאמצעיות תוך תוכו או אפילו נאמר שהעליונה שוה לאמצעיות והתחתונה עודפת מה שבאמצעיות טהור מפני שהשרץ שבעליונה תוך תוכו הוא להם אבל התחתונה ודאי טמאה וסוף דבר אין זה כלום שא״כ הכל טמא מאויר התחתונה שהיא עודפת על כולה אלא העיקר ששתיהן שוות ועודפות על האמצעיות כולן טהורות וחוץ מן העליונה שהשרץ בתוכה ואם יש עליהן משקה טופח כולן טמאות שהעליונה מטמאה את המשקה שעל גבה והמשקה מטמא את האלפס שבצדו ואותו האלפס חוזר ומטמא המשקה שעל גבו וכן כולן אפי׳ מאה ומכאן יש סיוע למה שכתבתי שהמשקה מטמא כלי חרס מגבו:
ואין שפת התחתונה עודפת.וחוזר ומטמא את הלחם אבל אם השרץ בעליונ׳ והתחתונ׳ עודפת כל שיש בה משקה טופח טמא שהמשקה מטמא:
שסוף משקה לצאת.א״א יש בכאן שיבוש וכן שנינו בתוספתא פתילה מליאה משקין טמאין מבפנים ונגבו מבחוץ ונפלו לאויר התנור בשעת היסקו טמא שלא בשעת היסקו טהור אבל ספוג בין כך ובין כך טמא מפני שהוא עשוי למיכנס ובמשנה ספוג שבלע משקין טמאין ונגוב מבחוץ ונפלו לתנור טמא שסוף משקה לצאת וכן חתיכה של לפתות ושל גמי ר״ש מטהר בשני אלו אלמא שאני ספוג משאר בולעים מפני שהוא כלי שמצניעין בו משקין ולדעת תנא קמא אף בלפת כמוש וגמי עושים כן שמניחין אותם על גבי מכה להיות מוצץ בו את הלחם ובודקין בהן את היין והם כמו כלים והכי איתא בתוספתא:
אם היה בכלי שטף.א״א זה ההפרש לא נמצא בשום מקום לענין צמיד פתיל וההפרש שביניהן לענין קבולי טומאה הוא דבכלי חרס אזלינן למה שהוא מיוחד ובכלי עץ במוציא רימון מפני שהוא ראוי לתקנו ואין אדם פורש ממנו עד שינקב במוציא רמון ולפיכך שנו במשנה כל כלי בעלי בתים שיעורן ברמונים בכלל לזה השיעור כולן שוים אבל יש שיעורים אחרים שאינן כל הכלים שוים שיש לכלי חרס שיעורים קטנים יותר מזה אבל לענין הצלה מאויר הטומאה כולן שוים כלומר למה שהוא מיוחד אזלינן ומשנה שלימה היא פ״ח עיין ותמצא:
סתם נקב כלי חרס בזפת.א״א טעה בכל זה שאינו אלא בסתמו בטיט אבל אם סתמו בזפת התנור טהור מפני שהזפת חיבור לה וכסתום דמי ופיה למעלה והוי תוך תוכו אבל שאר הכלים אין הזפת חיבור להם והתנור טמא דכנקובים דמי וכ״ש אם סתמן בטיט שאינו חיבור והכי איתא בתוספתא:
