רבים שנתוועדו כו׳ עד להסב כאחד.כ׳ הראב״ד ז״ל תמיה אני למה הניח איכא דאמרי דמשמע לרבי יוחנן פת ויין מהניא לה הסיבה אבל שאר מילי לא מהניא להו הסיבה וכל חד מברך לנפשיה והוא חומרא עכ״ל:
ולמה לא יענה אמן אחר ברכת הפירות כו׳ עד ולפיכך עונה אמן.כתב הראב״ד ז״ל לא ידעתי מהו זה וכבר אמרו הטעם לברכת המצות ומה בין ברכת הפירות לברכת המצות ואם אמר על ברכה אחרונה של ז׳ המינים גם זה הבל כי בודאי על אותה ברכה עונין אמן אחריה ואין חוששין לדבריו עכ״ל:
כל האוכל דבר האסור כו׳ עד לא בתחלה ולא בסוף עד סוף הפרק.כתב הראב״ד ז״ל טעה בזה טעות גדולה שלא אמרו שאין מברכין אלא שאין מזמנין עליהם לומר שאין להם חשיבות קביעות הואיל ואוכלין דבר האסור והוא כעין אכילת פירות שאין להם קבע לזימון אבל ברכה תחלה וסוף למה לא יברכו הואיל ונהנו עכ״ל:
שכח ולא הזכיר בשבת או בי״ט כו׳ עד אינו חוזר.כתב הראב״ד ז״ל טעה בזה דלא גריעא ברכה רביעית ממי שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו שאם טעה ולא הזכיר של ר״ח בעבודה אע״פ שסיים שים שלום חוזר לעבודה ואינו חוזר לראש הלכך הכא נמי פוסק וחוזר לתחלת בונה ירושלים עכ״ל:
