שיעור תרועה וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל כל זה שיבוש המעתיק הוא אלא שיעור תקיעה כג׳ תרועות שיעור תרועה כג׳ שברים. ודע שאין מחלוקת בין התנאים אלא בענין התרועה מה היא וכמה שיעורה כי התנא האחד אומר כי התרועה היא טרימוט ושיעורה ג׳ טרימוטות פירוש קולות קצרים ביותר והוא שיעור קטן והתנא האחר אומר כי התרועה היא שלשה שברים והוא שיעור גדול אבל שיעור התקיעה אחד הוא לשניהם כט׳ טרמוטות או כג׳ שברים הכל שיעור אחד ומי שאומר שברים הוא שאומר שיעור תקיעה כתרועה ומי שאומר טרמוטות הוא שאומר שיעור תקיעה כג׳ תרועות, עכ״ל:
שיעור תרועה וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל כל זה שיבוש המעתיק הוא אלא שיעור תקיעה כג׳ תרועות שיעור תרועה כג׳ שברים. ודע שאין מחלוקת בין התנאים אלא בענין התרועה מה היא וכמה שיעורה כי התנא האחד אומר כי התרועה היא טרימוט ושיעורה ג׳ טרימוטות פירוש קולות קצרים ביותר והוא שיעור קטן והתנא האחר אומר כי התרועה היא שלשה שברים והוא שיעור גדול אבל שיעור התקיעה אחד הוא לשניהם כט׳ טרמוטות או כג׳ שברים הכל שיעור אחד ומי שאומר שברים הוא שאומר שיעור תקיעה כתרועה ומי שאומר טרמוטות הוא שאומר שיעור תקיעה כג׳ תרועות, עכ״ל:
ועושה אדם את חבירו וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל דוקא דופן שלישית אבל דופן רביעית מותר שהרי ברייתא שהעמידוהו לדעת לא אסרה אלא מפני אהל עראי ובדופן שלישית אבל שלא לדעת אפילו דופן שלישית מותר והטעם כיון שזה העומד שלא לדעת עומד אין כאן איסור מחיצה למעמיד דבתר כונה דידיה אזלינן עכ״ל:
סיככה בפשתי העץ וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל טעם אחר יש לנו בזה מפני שאניצי פשתן ראויים ליתן אותה בכרים וכסתות והרי הן מקבלין טומאה ע״י דבר אחר ולא פחיתי מבלאי כלים עכ״ל:
מחצלת של קנים וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל והברייתא חלקה בשל קנים ושל חלף שאפילו בקטנה אם גדולה היא כעין עבותות מסככין בה מפני שהיא קשה ואינה ראויה לשכיבה אבל כשהיא אריגה אחת אין מסככין בה שראויה לשכיבה אבל כל גדולה סתמא לסיכוך ואפילו ארוגה עכ״ל:
חצר המוקפת אכסדרה וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל נ״ל חסר בכאן סכך פסול באמצע פוסל בד׳ מן הצד פוסל בד׳ אמות במה דברים אמורים בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה בין באמצע בין מן הצד פוסל בג׳ ואיזו היא סוכה קטנה וכו׳ עכ״ל:
סיכך בדבר פסול וכו׳.א״א זה לא ידעתי למה אמרו ואולי בסוכה גדולה אמרו ובמקרה סוכתו בשפודין ובדבר כשר משום שא״א לצמצם אבל הטעם שכתב לא יבא על זה הדרך עכ״ל:
בד״א שהתחתונה וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל יפה עשה שפסק כשמואל בעשרה טפחים וכי אינה יכולה לקבל כרים וכסתות מאי הוי ואי לאו דבעינן ראויה לדירה כרים וכסתות למה אלא ש״מ דבעינן עשרה וקבלת כרים וכסתות ע״י הדחק לת״ק עכ״ל:
