ואין לוקין וכו׳.א״א לא ראיתי תימה גדול מזה והיכן מעשה גדול מנטילת החפץ אבל הל״ל מפני שהוא חייב בתשלומין שהרי הוא כגזלן שחייב להשיב את הגזלה ולפיכך אינו לוקה וגם זהו חייב להשיב החפץ לבעלים עכ״ל:
ואין לוקין וכו׳.א״א לא ראיתי תימה גדול מזה והיכן מעשה גדול מנטילת החפץ אבל הל״ל מפני שהוא חייב בתשלומין שהרי הוא כגזלן שחייב להשיב את הגזלה ולפיכך אינו לוקה וגם זהו חייב להשיב החפץ לבעלים עכ״ל:
הגוזל והשביח וכו׳.א״א ראיתי זה החכם חולק בשבח שעל גבי גזלה בין לפני יאוש ולאחר יאוש ויש לדבריו מקצת ראיה ממ״ש פ׳ מרובה יאוש אמור רבנן דקני ולא ידענא אי מדאורייתא וכו׳ אי מדרבנן משום תקנת השבים אלמא יאוש מיהא בעינן. ועוד הכריחו מה שראה בכאן מכר והוריש וק״ל אם הגזלן בעצמו זוכה בו לל״ל מכר והוריש ומן הדין מוקי לה לפני יאוש ואפ״ה לא נהיר ולעולם הא נמי לאחר יאוש ומכר והוריש איצטריכא ליה סד״א כיון דלית ליה פסידא לגזלן דהא לא קביל עליה אחריות ואי קביל איהו דאפסיד אנפשיה אימא לא לעביד תקנתא ללוקח וזה עיקר. עכ״ל:
הקדש של בעלים וכו׳.א״א קטיר קא חזינא הכא דהא אסיקנא דכל שבח שלאחר יאוש אפילו שעל גב גזלה הוא של גזלן מפני תקנת השבים ואיכא למימר כיון דהקדישה הגנב ליכא תקנתא לגזלן הילכך כל מה שהשביחה עד שעה שהקדישה של בעלים הוא. וקשה לי כיון דהקדישה מאי חוטא נשכר איכא הלא הכל של הקדש וא״כ יהיה של הקדש ולא של בעלים ואנן בגזל פרה מעוברת ורחל טעונה מפרשינן להנהו גיזותיה וולדותיה דהאי שמעתא דמסכת גיטין עכ״ל:
צמר וסמנין וכו׳.כתב הראב״ד על בבא ראשונה דמשלם לו דמי מה שהפסיד בצמר, ר״ל וזה הצבע והשבח אין הכל שוה אלא דמי הצמר עכ״ל. ועל בבא שניה דאינו מחשב לו שבח סמנין שע״ג הצמר כתב נ״ל שיש כאן שבוש והכי איבעי ליה למימר אינו משלם לו מה שהפסיד בסמנין ומחשב לו שבח סמנין שעל גב צמר ואם תפס הניזק וכו׳ עכ״ל:
הגביה את הכיס וכו׳.א״א לא מיחוור גבן הא מילתא דאם לא חשב ליטול ממנה אלא רביעית שיהא חייב בכולה אפילו נטל אלא מפני שהגביהה לגזול את כולה ולא נטל עכשיו אלא רביעית שהוא חייב בכולה ואמר שמואל לא נטל נטל ממש אלא אפילו לא נטל ואפילו למ״ד שליחות יד צריכה חסרון ונטל רביעית דקתני רבותא קאמר דסד״א כיון דלא נטל אלא רביעית בטלה ליה מחשבתו קמייתא ולא מיחייבא אלא ברביעית קמ״ל ובעיא דרב אשי בארנקי נמי בשהגביהו ליטול את כולו ואליבא דמ״ד צריכה חסרון ואנן קי״ל דאין צריכה חסרון וחייב בכל הכיס. וכל מה שבפנים שבוש הוא עכ״ל:
החוטף משכון וכו׳.א״א לא מיחוורא הא מילתא אף על פי שאמרה המשנה הנגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו למשכנו שלא ברשות וכו׳ התם הוא דאשתכח דלא הוי חייב כלום. ועוד הרי פירש הרב ז״ל לפי שאין מקבלים שבועה להכחיש את העדים אבל משום פסול גזלנות לא מהפכינן ליה וגבי נסכא נמי אמרינן לישתבע הא קא מודה עכ״ל:
