ראובן אומר במאה וכו׳ עד הרי הודה במקצת.א״א אין כאן שבועת התורה לפי שראובן אינו תובע אלא בגדו ואינו יודע שנמכר אלא מפי שמעון ואינו טוען לא במנה ולא בשום דבר מסויים אלא בגדו ומאן דלא סבר כן לא סבר כלום הילכך ישבע הסרסור שבועת היסת ויפטר:
ואם ידע הלוקח שחפץ זה של ראובן הוא וכו׳.א״א וגם זה אינו כלום שלא יחזור ולא עוד אלא שאפילו הסרסור מודה יאמר הלוקח קנוניא אתם עושים עלי עכ״ל:
כל סרסור שהודיע ללוקח וכו׳ עד שהרי לא פסק לו דמים וכו׳.א״א כשהפקידו לו לא אמר לו כלום ואם אמר לו מכור לי חפץ זה בכמה שתמצא והרי מצא איך יחזור ויאמר איני רוצה דמים הללו עכ״ל:
ראובן אומר במאה וכו׳ עד הרי הודה במקצת.א״א אין כאן שבועת התורה לפי שראובן אינו תובע אלא בגדו ואינו יודע שנמכר אלא מפי שמעון ואינו טוען לא במנה ולא בשום דבר מסויים אלא בגדו ומאן דלא סבר כן לא סבר כלום הילכך ישבע הסרסור שבועת היסת ויפטר:
ואם ידע הלוקח שחפץ זה של ראובן הוא וכו׳.א״א וגם זה אינו כלום שלא יחזור ולא עוד אלא שאפילו הסרסור מודה יאמר הלוקח קנוניא אתם עושים עלי עכ״ל:
כל סרסור שהודיע ללוקח וכו׳ עד שהרי לא פסק לו דמים וכו׳.א״א כשהפקידו לו לא אמר לו כלום ואם אמר לו מכור לי חפץ זה בכמה שתמצא והרי מצא איך יחזור ויאמר איני רוצה דמים הללו עכ״ל:
ראובן שבא בהרשאת שמעון ותבע וכו׳ עד שיבא שמעון וישבע ויטול.א״א דומה שסותרין דבריו זה את זה שהרי אמר למעלה דהיכא דכפריה לא כתבינן הרשאה ואפשר שהוא מחלק בין שכפר קודם הרשאה לכופר אחר הרשאה וצריך אריכות בזה עכ״ל:
האומנין שנשתתפו באומנות וכו׳ שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.א״א ורבותי הורו שאדם יכול להקנות את עצמו לחבירו בקניין כדין עבדים וכשם שמצינו באומרת יקדשו ידי לעושיהן עכ״ל:
השותפין שהטילו לכיס וכו׳ עד אם מכרוהו חי והותירו או פחתו השכר או הפחת לאמצע.א״א לא נתחוורו דברים הללו כשמכרוהו חי אלא בריוח שהרויחו בו כשהוא חי במלאכתו מפני שהחלק הקטן צריך לגדול: