טבעת של וכו׳.א״א לפי הסוגיא השנויה בזבחים בעינן שנתערב עוד מאותן שלשה לשנים אחרים ואותן האחרונים מותרין שהם נקראים ספק ספיקא:
שאני אומר אותה הטבעת האסורה ברוב היא.א״א כל זו הסוגיא אינה כהלכה דיחידאה היא דכר׳ אליעזר אתיא ורבנן פליגי עלה. והא דאמרינן איסורא ברובא איתא נמי ליתא דשמואל ורב יהודה פליגי אדרב דסבירא ליה הכי:
טבעת של וכו׳.א״א לפי הסוגיא השנויה בזבחים בעינן שנתערב עוד מאותן שלשה לשנים אחרים ואותן האחרונים מותרין שהם נקראים ספק ספיקא:
שאני אומר אותה הטבעת האסורה ברוב היא.א״א כל זו הסוגיא אינה כהלכה דיחידאה היא דכר׳ אליעזר אתיא ורבנן פליגי עלה. והא דאמרינן איסורא ברובא איתא נמי ליתא דשמואל ורב יהודה פליגי אדרב דסבירא ליה הכי:
במה דברים אמורים בבהמת עצמו אבל אם שחט וכו׳.א״א אינו כן אלא אדם אוסר דבר שאינו שלו על ידי מעשה כדרב הונא ובהכי קיימא לן שמעתא במסכת ע״ז אליבא דהלכתא מיהו דוקא בעובד כוכבים או בישראל מומר אבל בישראל אחר אמרינן לצעוריה קא מכוין:
מים שעקרן הגל והשתחוה להן לא אסרן נטלן בידו והשתחוה להן אסרן.א״א ואם מים של רבים הם אינן נאסרים ואם של יחיד הן אע״ג שעקרן הגל אסורים ובפלוגתא דבני ר׳ חייא ורבי יוחנן היא ולא ידעינן בני רבי חייא מאי סבירא להו וספיקא לחומרא:
השתחוה לחצי דלעת וכו׳ אסור מספק שמא זו החצי כמו יד לחצי הנעבד.א״א לא אמרו זה היד אלא לענין טומאת עבודת כוכבים בלבד אבל לענין איסור לא אמרו שאין אסור משום יד:
ואם אינו יכול להחזיר כיון שביטל אבר אחד ממנה בטלו כל השברים.א״א לא מחוורא הא מילתא שאם צריכה ביטול כולן צריכין ביטול אלא בעבודת כוכבים של חוליות והחוליות הם שברי שברים כמו חצאי איברים שאם לא היה הדיוט יכול להחזירה אינה צריכה ביטול וכשהדיוט יכול להחזירה אינה כשבורה וצריך לבטל כל קיסם וקיסם:
אבל עובד כוכבים שעושה הוא חג לעצמו ומודה לכוכב שלו ומקלסו ביום שנולד בו.א״א לפי סוגיא דגמרא יום הלידה של מלך הרי הוא כשאר יום חגם ויש להם פנים אבל יום תגלחת זקנו ובלוריתו וכן כולן עד סוף בין של מלך בין של הדיוט אינו אסור אלא אותו היום בלבד אבל משועבדיו אינן אסורין אלא אם כן עובדין אותן אפי׳ בקלנדא וסנטריא וכי קתני אותו האיש למעוטי משועבדיו ואכולהו קאי: