כותל גבוה וכו׳.כתב הראב״ד יש כאן שבוש ולשון הגמרא כך הוא זיז רחב ארבעה טפחים שיוצא מן הכותל והניח עליו סולם כל שהוא מיעטו, פי׳ בטל הזיז שאינו ראוי לעמוד עליו והסולם ג״כ אינו כלום ולא אמרן אלא דאותביה עילויה אבל אותביה בהדיה ארווחי מרווח ליה פירוש לזיז והזיז ממעט את הכותל שהרי הוא רחב ארבעה טפחים ואמר ר״נ כותל י״ט צריך זיז באמצע להתירו, עכ״ל:
באר שבאמצע וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל והוא שחוליית הבור גבוהה עשרה טפחים שאין אויר רה״ר אוסרו ורשות חבירו נמי אינו אוסרו דרך אויר אבל אין חוליתו גבוהה עשרה טפחים אין ממלאין ומתני׳ היא במסכת עירובין פרק המוצא תפילין, עכ״ל:
כותל גבוה וכו׳.כתב הראב״ד יש כאן שבוש ולשון הגמרא כך הוא זיז רחב ארבעה טפחים שיוצא מן הכותל והניח עליו סולם כל שהוא מיעטו, פי׳ בטל הזיז שאינו ראוי לעמוד עליו והסולם ג״כ אינו כלום ולא אמרן אלא דאותביה עילויה אבל אותביה בהדיה ארווחי מרווח ליה פירוש לזיז והזיז ממעט את הכותל שהרי הוא רחב ארבעה טפחים ואמר ר״נ כותל י״ט צריך זיז באמצע להתירו, עכ״ל:
באר שבאמצע וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל והוא שחוליית הבור גבוהה עשרה טפחים שאין אויר רה״ר אוסרו ורשות חבירו נמי אינו אוסרו דרך אויר אבל אין חוליתו גבוהה עשרה טפחים אין ממלאין ומתני׳ היא במסכת עירובין פרק המוצא תפילין, עכ״ל:
האחים שכל אחד וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל זו הפסקא כתב תחת הפסקא שבמשנת האחין השותפין שהיו אוכלין על שלחן אביהם וישנים בבתיהם צריכין עירוב לכל אחד ואחד והעמידו במקבלי פרס ואין הדרך שלו נכון על מקבלי פרס השנוי בברייתא בענין נשים ועבדים אבל פירוש מקבלי פרס שהאב והבעל והאדון נותנין להם פרנסתם ואוכלין אותה בבתיהם דכיון שהם נזונים ממקום אחד ואוכלים בבתיהם הם חלוקין במקצת ואחדים במקצת, עכ״ל:
לא עשתה העליונה וכו׳.כתב הראב״ד לא מיחוורן הני מילי דאי לא אשתתפו במחיצה אדרבה זו נועלת בפניה וזו אינה נועלת ואי נשתתפו תרווייהו אסרי אהדדי ואי לא לא, עכ״ל:
אחד מבני המבוי וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל נ״ל שלא נשנית הברייתא הזו אלא במזכה להם משלו דכיון דמאתמול אי בעי מיניה לא יהיב ליה לא גמר ומקנה בעידן דקני שביתה אבל בהנך דמשתתפי בדידהו לא שייכי הא מילתא דמנתיה מיהא קיימא בשתוף, עכ״ל:
חצר שיש לה וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל מאחר דקי״ל כר״ש בשלש חצירות שעירבו שתים החיצוניות עם האמצעית היא מותרת עמהן והן מותרין עמה איזו חובה יהיה לה אם תשתתף עם זו ותשתתף עם האחרת שלא מדעתו והלא מותרת עם שתיהן ובאמת שבוש הוא זה, עכ״ל:
כיצד אוסר וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל פירוש אחר מפרשים בו כשהוא אוסר שאין להם פתח אחר לא לו ולא להם אלא למבוי זה או לחצר זה מערבת אשתו עליו שלא מדעתו אבל יש להם או לו יציאה אחרת אינה מערבת שלא מדעתו. ולפירוש שלו הלא הטורזינא לא רצה להשכיר, עכ״ל:
נשתתפו במבוי וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל ירושלמי הוא רבי יעקב בר אחא ורבי זעירא בשם מר עוקבן נסמכים על שתופי מבוי בשבת האחד מדוחק רבי בא בשם ר״י כגון אנשי ברדליא שאין מקפידין על פרוסתן. רבי יוסה בר בון בשם ר׳ אילא כגון אנשי ברדליא שהם מקפידין על פרוסתן, עכ״ל:
מבוי שלא נשתתפו וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל מחסרון דעת כתב כל זה. חדא דהא קי״ל הלכה כר״ש בין עירבו בין לא עירבו חצר ומבוי רשות אחת הן דר׳ יוחנן ושמואל הכי סבירא להו. ועוד טעה בפירוש השמועה עצמה דרב אשי הכי אסיק טעמא להא מילתא דלא אסר רב בעירבו אלא משום בתים דכיון דעירבו שכיחי מאני דבתים בחצר ומשום הנך גזרו אפילו בכלים ששבתו במבוי שלא לטלטל אותם בתוך המבוי ויהיה להם ככרמלית וכל שכן שינהגו איסור בכלי החצר כל זה לדעת רב ואין הלכה כמותו. וזהו פירוש אותה שמועה ומי שאינו מפרש כן תועה מדרך השכל, עכ״ל:
