סאה תרומה שנפלה למאה וכו׳ עד נעשה הכל מדומע.א״א אינו כן אלא שאם נפלו שם חמשים ואחת סאה אחר סאה אע״פ שהגביה ראשונה ראשונה נדמעו שהרי רבתה התרומה על כדי החולין שבתחלה בחשבון הנפילות ושמא הוא מגביה החולין והתרומה נשארת שם והרי שיש באותו הכרי נ״א של תרומה ונ׳ של חולין:
סאה תרומה שנפלה למאה וכו׳ עד שתיהן כאחת.א״א כמה רב גובריה דעביד כיחידאה דר״א בר״ש הוא דמפליג בהכי אבל תנא קמא לא מפליג אלא בין ידע בין לא ידע אוסר ואשכחן בהדיא בההוא פירקא סאה תרומה שנפלה למאתים ידע בה ואח״כ נפלה אחרת ה״ז מותרת לפחות מיכן הרי זו אסורה הרי למאה ותשעים ותשע נפלו וידע בה אסור כ״ש למאה בפ״ו דתרומות תוספתא:
וכן אם נפל לוג וכו׳ עד שאין המים מעלה את היין.א״א הפירוש שהוא מפרש לטעם התוספתא טעות הוא בידו שהרי דבר ידוע שהמים מבטלין את היין אם אין בו בנותן טעם אלא לפי שהמים נפלו לתוך היין ואין בהם כדי לבטל התרומה בטעם אע״פ שיש שם מאה חולין אין מצטרפין לפי שהן שני שיעורין שהמים ביין בנותן טעם ויין במים שיעורו במאה וכיון שאין שיעוריהם שוין לבטול התרומה אין מצטרפין וכן הדין אפילו לוג יין של תרומה שנפל לחמשים מים וחמשים יין אם אין בחמשים מים כדי לבטל טעם הלוג של תרומה אין מצטרפין למאה:
שתי קופות אחת של חולין וכו׳ עד שירבו חולין על התרומה.א״א דבר זה מן הטעות הראשונה שטעה למעלה שאמר בתרומה בזה״ז מדבריהם ואולי הטעתו מה שראה בפסחים דמתרצי אליבא דר״י בתרומה בזה״ז דרבנן ולא היא דבזמן הזה בחטים ויין נמי איכא תרומה דרבנן אותן מקומות שלא החזיקו עולי בבל מה שלא היה בימי יהושע:
סאה תרומה שנפלה למאה וכו׳ עד נעשה הכל מדומע.א״א אינו כן אלא שאם נפלו שם חמשים ואחת סאה אחר סאה אע״פ שהגביה ראשונה ראשונה נדמעו שהרי רבתה התרומה על כדי החולין שבתחלה בחשבון הנפילות ושמא הוא מגביה החולין והתרומה נשארת שם והרי שיש באותו הכרי נ״א של תרומה ונ׳ של חולין:
סאה תרומה שנפלה למאה וכו׳ עד שתיהן כאחת.א״א כמה רב גובריה דעביד כיחידאה דר״א בר״ש הוא דמפליג בהכי אבל תנא קמא לא מפליג אלא בין ידע בין לא ידע אוסר ואשכחן בהדיא בההוא פירקא סאה תרומה שנפלה למאתים ידע בה ואח״כ נפלה אחרת ה״ז מותרת לפחות מיכן הרי זו אסורה הרי למאה ותשעים ותשע נפלו וידע בה אסור כ״ש למאה בפ״ו דתרומות תוספתא:
וכן אם נפל לוג וכו׳ עד שאין המים מעלה את היין.א״א הפירוש שהוא מפרש לטעם התוספתא טעות הוא בידו שהרי דבר ידוע שהמים מבטלין את היין אם אין בו בנותן טעם אלא לפי שהמים נפלו לתוך היין ואין בהם כדי לבטל התרומה בטעם אע״פ שיש שם מאה חולין אין מצטרפין לפי שהן שני שיעורין שהמים ביין בנותן טעם ויין במים שיעורו במאה וכיון שאין שיעוריהם שוין לבטול התרומה אין מצטרפין וכן הדין אפילו לוג יין של תרומה שנפל לחמשים מים וחמשים יין אם אין בחמשים מים כדי לבטל טעם הלוג של תרומה אין מצטרפין למאה:
שתי קופות אחת של חולין וכו׳ עד שירבו חולין על התרומה.א״א דבר זה מן הטעות הראשונה שטעה למעלה שאמר בתרומה בזה״ז מדבריהם ואולי הטעתו מה שראה בפסחים דמתרצי אליבא דר״י בתרומה בזה״ז דרבנן ולא היא דבזמן הזה בחטים ויין נמי איכא תרומה דרבנן אותן מקומות שלא החזיקו עולי בבל מה שלא היה בימי יהושע:
התרומה ודאה אוסר במאה וכו׳ עד הותר השאר לזרים.א״א בירושלמי הוא פרק המפריש מקצת תרומות ומעשרות ולא מפיו אנו חיים בפירוש הירושלמי הזה ולשון הירושלמי כך הוא ר׳ זעירא בשם רבי פרחיה תרומה אוסרת בודאה במאה וספיקה בחמשים הא ששים לא שבעים לא פירוש בתמיהא עד חמשים צריכה רוב מכאן ואילך אינה צריכה רוב עתה אפרש ספיקה האמורה בכאן הוא שאבדה אחת מן המדומע שהוא תשעה ותשעים חולין ואחת תרומה וכיון שאבדה אחת מהן אפשר שהיא היא התרומה ואמרו שאם נשארו מאותו הדמוע חמשים אסורין ותמהו על זה הא ששים או שבעים נשארו לא יהו אסורין והלא א״ר יוחנן למעלה שאע״פ שאבדה אחת כולן נעשו אסורין ולא תבטל התרומה בנשאר אע״פ שהוא ספק ויש שם רוב חולין אא״כ ריבה עליו חולין אחרים במדת התרומה שלא נאסרו בו מועט זה ותריץ ליה דהכי קאמר אם אותו הדמוע שהוא מאה אבדו מהם עד חמשים צריכין רוב פירות כל אחת הפורשת משם צריכה שתבטל ברוב חולין ממקום אחר אבל אם אבדו יותר מחמשים אינה צריכה רוב חולין ממקום אחר והכל מותר מ״ט דאמרינן איסורא ברובה איתיה ועיקר זה הדבר בזבחים פרק התערובות:
שתי קופות וכו׳ עד או ילושו במי פירות.א״א זאת הפסקא לא מצאתיה לא במשנה ולא בתוספתא ולא בירושלמי ולא יתכן בה לומר תאכל קליות או תלוש במי פירות שהרי כבר נטמאה התרומה ונטמאו החולין אלמא בשהוכשרו עסיקינן:
חבית סתומה שנתערבה וכו׳ עד של תרומה היא שנפלה.א״א דבר זה שלא כהלכה דבמסכת זבחים מוקים לה כיחידאה ור״ל הוא דאמר לה כי הכא בירושלמי כדכתבינן לעיל ורבי יוחנן פליג עליה והלכה כר׳ יוחנן ואע״ג דבגמרא דילן לא פליג כיון דמימריה דר״ל לא מיתוקמא אלא כר״א ודלא כרבנן ורבי יוחנן פליג הכא ממילא אדחיא ליה:
קדרה שבשל בה תרומה וכו׳ עד מקום הבשול בלבד.א״א הפליג ושטף שלא מצינו שטיפה אלא בצונן ודרך העברה וזה צריך הגעלה בחמין ואח״כ שטיפה בצונן משמעתא דזבחים פרק דם חטאת ודוקא קדרה של נחשת אבל של חרס אין לה תקנה:
