אינן חשובין אצלו ואין דעתו לפנותן.א״א אומר אני דלחלון שהוא ד׳ על ד׳ אם בא למעטו צריך שיבטל בו אותו המיעוט אבל לחור של טפח אם בא למעטו אע״פ שאינו מבטל המיעוט:
או נתמעט בקורי עכביש.א״א זה כתב במקום והכבי שאין בו ממש ובמסכת כלים פרק שביעי שפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהורה עד שיוציא את הכבי והיא אותה יריעה שנמצאת בתוכה:
Current Time 0:00
/
Duration -:-
Loaded: 0%
0:00
Stream Type LIVE
Remaining Time --:-
1.5x
3x
2.75x
2.5x
2.25x
2x
1.75x
1.5x, selected
1.25x
1x
Chapters
descriptions off, selected
captions settings, opens captions settings dialog
captions off, selected
This is a modal window.
The media could not be loaded, either because the server or network failed or because the format is not supported.
Beginning of dialog window. Escape will cancel and close the window.
אינן חשובין אצלו ואין דעתו לפנותן.א״א אומר אני דלחלון שהוא ד׳ על ד׳ אם בא למעטו צריך שיבטל בו אותו המיעוט אבל לחור של טפח אם בא למעטו אע״פ שאינו מבטל המיעוט:
או נתמעט בקורי עכביש.א״א זה כתב במקום והכבי שאין בו ממש ובמסכת כלים פרק שביעי שפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהורה עד שיוציא את הכבי והיא אותה יריעה שנמצאת בתוכה:
אם היה בארובה פותח טפח הבית כולו טמא וכנגד כל הארובה טמא.א״א כמדומה אני שיש כאן שיבוש המשנה לא אמרה כן שאם יש בה פותח טפח כ״ש שכנגד ארובה טהור אבל לשון המשנה מקצת הטומאה בבית ומקצתה תחת ארובה הבית טמא וכנגד הטומאה טמא אבל לא מה שכנגד ארובה דכ״ש הוא וה״מ שיש בה פותח טפח אבל כשאין בה פותח טפח ומקצת טומאה בבית ומקצתה תחת ארובה חלקו בה ר״מ ורבי יהודה ורבי יוסי דר״י אמר אף כנגד הטומאה טהור ור״מ סבר כנגד הטומאה טמא ורבי יוסי אמר אם יש בטומאה כדי שתתחלק וכו׳ הכל טמא ואם לאו הבית טמא וכנגד הטומאה טהור ולעולם כל מה שכנגד ארובה שלא כנגד הטומאה טהור לדברי הכל וזהו העיקר:
או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.א״א לא יורדת עד התהום כטומאה רצוצה שהרי זו אינה רצוצה שהרי היא בתוך הקדרה או על גבה אלא בוקעת את הקדרה ומטמאה כלים שתחתיה בינה ובין הארץ מפני שהוא כלי טמא ואין כלי טמא חוצץ מ״מ כיון שאין על גבה טפח על טפח שהרי פתוחה לאויר אינו מביא את הטומאה לצדדין אבל מטמא מה שתחתיו עד הארץ:
או על גבה הבית כולו טהור.א״א זה המחבר משבש את המשנה מדעתו והוא דעת משובשת והמשנה אמרה בתוכה או על גבה בכלי טמא וכן עיקר לפי שהוא כלי טמא ואינו חוצץ ובוקעת הטומאה לתחתיה כאילו היא פתוחה מלמטה וכיון שהיא גבוהה מן הארץ טפח ואינה רוצצת נעשית היא עצמה אהל טפח להביא את הטומאה לבית שהכלי הטמא מביא את הטומאה ואינו חוצץ:
ותוכה וגבה טהור.א״א זה האיש מפרש במקומות שאין להם צורך ומניח המקומות הצריכים ולמה לא פירש כאן תוכה וגבה למה טהור והלא המשקוף מאהיל עליה כטפח ואומר אני שזאת הקדירה צרה מפיה ויש לה כוליא טפח כאותה ששנינו ואת התנור ג׳ מן הכוליא שהן ד׳ מן השפה דכוליא דתנור טפח וכן דרך רוב הקדרות וזאת הקדירה הכוליא שלה נכנסת תחת השקוף אבל פיה מבחוץ לפיכך אין הטומאה נכנסת לה אבל כשהטומאה בתוכה או על גבה הכל טמא מפני שהוא כלי טמא וכאילו היא פתוחה תחת השקוף כטפח:
ובכל קורה מהן פותח טפח וביניהן אויר.א״א אע״פ שאין ביניהן אויר טפח לפי שאין הטומאה עוברת לקורה הואיל ויש שם אויר דוק ותשכח:
היתה הטומאה על גבי קורה העליונה.א״א וכן על גבי קורה התחתונה:
לפי שכל טומאה שאינה תחת פותח טפח ברום טפח הרי היא כרצוצה.א״א כמה זה לשון מקולקל אלא שאין חוצץ לפני הטומאה ואינו נעשה אהל להביא את הטומאה אלא בטפח מרובע ולא אמרינן חבוט רמי אלא כשיש בקורה רוחב טפח:
בית שנסדק וכו׳.א״א כמה קלקל עלינו את הענין כי הוא מפרש השיעורין שבמשנה לטהרה והם אינם אלא לטומאה ומפני זה השיבוש סיבב פירוש המשנה לדרך אחרת ובתוספתא כותל שנסדק והוא כותל הבית שהוא לצד החצר ויש לפניו תקרה עודפת ואין פתח לזה הבית זולתי זה הסדק א״נ יש לו פתח אחר אבל אין פתח מציל אלא על פתחים מגופים אבל על הסדק שהוא פתוח ועל החור שהוא פתוח אינו מציל ב״ש סברי אינו מוציא את הטומאה עד שיהא בו ד׳ טפחים ואפילו לכזית לפי שאין לסדק תואר פתח ובה״א כעובי חוט המשקולת אע״פ שאין בו טפח מפני שהוא ארוך וסופו להיות גדול והולך ורבי יוסי אומר משום ב״ה בפותח טפח כדין חור שבין בית לבית לכזית:
אכסדרה שנסדקה וכו׳.א״א שנסדקה גגה וזה אין לו שיעור שאין הטומאה מעברת הקורות אפי׳ בפחות מטפח ונראה לי מה שאמרו בבית שנסדק שאם היתה הטומאה מבחוץ והכלים מבפנים טהורים אע״פ שיש בסדק כשיעורים הללו דוקא בסדק מפני שסופו להבנות אבל חור אחד דברי הכל בטפח בין בחוץ בין לפנים:
עירב את הטומאה.א״א כמה שיבושין נשתבש בדברים הללו שלא נאמרו על מי שנתן רגלו למעלה מן הסדק שאין הרגל חלול ואין צורך לחללו שהרי דבר המקבל טומאה מביא את הטומאה ולא הוצרכו לחללו אלא לאדם שהוא חוצץ את הטומאה תחתיו ואין שם חלל טפח להביא את הטומאה חוץ ממקומה ועל זה אמרו אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה:
זיז שהוא יוצא מפתח הבית וכו׳ עד אא״כ היה בו פותח טפח.א״א תמה אני איך הוא מוציא את הדברים מפשטן ובזיז היוצא מע״ג הפתח עד י״ב טפחים אמרו שמביא את הטומאה בכל שהוא יותר מכאן בטפח אבל בקנה היוצא מע״ג הפתח החמירו אפי׳ גבוה מאה אמה מביא הטומאה בכל שהוא מפני שהקנה מיטלטל ונראה שניתן שם להאהיל תחתיו וזיז אינו מיטלטל ואינו אלא לבנין וכך סייע רבי את דברי רבי יהושע בתוספתא:
בנין היוצא לפני החלון.א״א זו הפיסקא לא נמצאת לא במשנה ולא בתוספתא אולי כתבה תחת הבטח שהוא שנוי פי״ב ואין מפרשין כן ולשון התוספתא אבטי והוא הבטח האמור במשנה שאינו מביא את הטומאה ובזיז יש עליו מחלוקת וזה המחבר הפליגו לדברים אחרים שלא מן הענין והם עצמם מאין טעם והרב היוני ג״כ פירש בו סברא רחוקה בעבור שראה בתוספתא אבטי ופירש אינו מביא את הטומאה חוצץ והם דברים זרים ואין הדעת מיושבת עליהן אמרתי אחר שאין להם קבלה אענה אף אני חלקי גם לי לבב כמוהם. הבטח מלה מורכבת היא ונקראת על שם מלאכתה והיא ממלאכת התנור כשהוא צריך טפלה מוציאין ממנה זיז לקבל עליו את הטיט שטופלין בו ומפני אסיפת הטיט ששם פעמים שמותיר והוא בולט ממנו טפח ונשאר שם עם הזיז שלא לצורך ושלא בכוונה ואותו הטיט אינו מביא טומאה אף למה שתחתיו לפי שמתחלה לא בא בשום כוונה שלא היו יודעין שיותיר ועל הזיז נחלקו רבי אליעזר סבר כיון שאינו בא אלא בשביל הטיט דינו כמוהו ורבי יהושע סבר הזיז מיהא בכוונה בא שם הילכך מביא ומודים שאם נתנו שם את הטיט הרבה על דעת שיותיר שהוא מביא. פירוש בטח בית טיחה מקום קבוץ הטיט:
שני זיזין זה על גב זה וכו׳ תחת התחתון תחתיו בלבד טמא.א״א חסר מכאן עיין המשנה:
תחתיו בלבד טמא.א״א הנוסחא נסוחא מן האחרת:
טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.א״א זה הטעם שיבוש אלא שאין שם כדי שיביא את הטומאה לצדדין:
אם הטומאה גבוהה מן הארץ.א״א זה שיבוש ראוי להיות אם היתה מן הארץ גבוהה הכלי:
ומביא את הטומאה לכל הכלים שתחתיו.א״א ראיתי שלא פירשו לא הוא ולא הרב היוני ז״ל כפי זה המשנה ומה הוא הפרש שיש בין סגוס עבה ולקפולין זו על גב זו ולטבלאות של עץ מונחות זו על גב זו שהסגוס הואיל וכלי אחד הוא אין רואין הצד העליון אע״פ שגבוהה מן הארץ טפח שיהא כאהל ויטמא מה שתחתיו באהל אלא נדון כטומאה רצוצה ובוקעת כנגדו ולא יותר אבל כשהוא שני כלים אע״פ שדבוקים זה בזה העליון שהוא גבוה טפח מן הארץ נעשה אהל ומביא וכן הטעם לאדם שהוא נתון על המת לפי שהוא חלול נעשה כשתי טבלאות:
או על גבה הכל טמא.א״א חסר מכאן ואומר אני שכן צריך לפרש ולא הכל הכל ממש אלא שנוספת לה טומאה בכל אחת מאלו שאם היתה הטומאה תחת דפנה מבחוץ טהורה כל מה שבתוכה טהור שהצד הפנימי של עובי הדופן חוצץ ועכשיו שהיא טמאה אינו חוצץ מכל מקום כנגד פיה טהור שאין עליו אהל ואם היתה גבוהה מן הארץ טפח כל מה שתחתיה טמא וברצוצה אין טמא אלא כנגד הטומאה מכוסה או שכפאה על פיה הרי היא מה שכנגד פיה טמא וכל מה שבתוכה טמא הרי שהטומאה נוספת לה בכל אלו:
