בזמן שהיה מטבע וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל הדרך זה ע״ד המשנה אמרו ששנינו בראשונה היו שוקלים דרכונות חזרו לשקול דינרין חזרו לשקול סלעים בקשו לשקול טבעין וכו׳. זו היא דרך המשנה מ״מ לא אמרו שיהו הולכין אחר יציאת המטבעות אלא היה המטבע מה שהיה אבל הם היו שוקלים לפי שהיו מתי מעט והוצרכו לשקול תחלה דרכונות ועל זה הדרך הלכו בכל שקליהם. ואין השכל נותן שהיה להם בתחלה מטבע של דרכונות והם עניים היו והעשירו עכ״ל:
בזמן שהיה מטבע וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל הדרך זה ע״ד המשנה אמרו ששנינו בראשונה היו שוקלים דרכונות חזרו לשקול דינרין חזרו לשקול סלעים בקשו לשקול טבעין וכו׳. זו היא דרך המשנה מ״מ לא אמרו שיהו הולכין אחר יציאת המטבעות אלא היה המטבע מה שהיה אבל הם היו שוקלים לפי שהיו מתי מעט והוצרכו לשקול תחלה דרכונות ועל זה הדרך הלכו בכל שקליהם. ואין השכל נותן שהיה להם בתחלה מטבע של דרכונות והם עניים היו והעשירו עכ״ל:
ואע״פ שנזהרים וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל מפני שראה בירושלמי קווץ לא יתרום ונדמה בלבבו שהוא עני ונבהל להון מן ויקוצו או מן קצתי בחיי. ואינו כן אלא בעל שיער מן קווצותיו תלתלים שמא יביא בשערו, עכ״ל:
האחין שעדיין לא חלקו.כתב הראב״ד ז״ל לא מצאתי לזה שרש בגמרא ולא בתוספתא ולא בירושלמי, ואני אומר שהטעהו מה שראה במקצת ספרים האחין והשותפין והוא טעות סופרים אלא האחין השותפין, עכ״ל:
המפריש שקלו וכו׳.כתב הראב״ד ז״ל בירושלמי אינו כן אלא האחד חולין לפי שהוא או כמי שהוא סבור שהוא חייב ואינו חייב או כמי שאמר הרי אלו לשקלי דלבית הלל מותרן חולין, עכ״ל: