Daily Rambam

א. אָסוּר לִמְכֹּר אֶת הַדְּמאי לְעַם הָאָרֶץ אוֹ לִשְׁלֹחַ לוֹ דְּמַאי מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְסַיֵּעַ לָזֶה לֶאֱכל דָּבָר הָאָסוּר. אֲבָל מוֹכְרִין וּמְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵין תַּלְמִיד חָכָם אוֹכֵל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר אוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ אָדָם נֶאֱמָן שֶׁזֶּה מְעֻשָּׂר:

ב. כָּל הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַּסָּה כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְּבוּאָה מֻתָּרִין לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי וּלְשַׁלְּחוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹסִיפִין עַל הַמִּדָּה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה הַלּוֹקֵחַ אוֹ זֶה שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ לוֹ הוּא הַמַּפְרִישׁ מַעֲשֵׂר דְּמַאי. אֲבָל הַמּוֹדְדִין בְּמִדָּה דַּקָּה הוֹאִיל וְהַמּוֹכֵר מִשְׂתַּכֵּר הוּא מַפְרִישׁ וְלֹא יִמְכֹּר וְלֹא יִשְׁלַח אֶלָּא מְתֻקָּן:

ג. וְכַמָּה הִיא מִדָּה גַּסָּה. בְּיָבֵשׁ חֲצִי סְאָה וּבְלַח מִדָּה שֶׁמַּחְזֶקֶת שְׁוֵה דִּינָר מֵאוֹתוֹ דָּבָר הַלַּח:

ד. סַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים וְקֻפּוֹת שֶׁל יָרָק אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹכְרָן אַכְסָרָה אָסוּר לְמָכְרָן דְּמַאי:

סלי זיתים וענבים וקופות של ירק אע״פ שהוא מוכרן אכסרה אסור למוכרן דמאי. א״א לא ראינו מחלוקת על רבי יוסי שהוא מתיר במשנה:

ה. אָמַר אֶחָד מֵהֶן בּוֹא וּנְתַקֵּן הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ בֵּין שֶׁהָיָה מוֹכֵר בְּדַקָּה אוֹ בְּגַסָּה הַמּוֹכֵר מַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְהַלּוֹקֵחַ מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְדָבָר זֶה תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא:

אמר אחד מהן וכו׳ עד ודבר זה תנאי ב״ד הוא. א״א בדמאי ירושלמי פרק שני לא משמע אלא כשאמר המוכר מדעתו שלא בהכרח ב״ד ואף על פי כן מעשר שני על הלוקח:

ו. חָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן עַם הָאָרֶץ יָכוֹל הוּא לוֹמַר טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים. טֹל אַתָּה הַלַּח וַאֲנִי הַיָּבֵשׁ. מִפְּנֵי שֶׁזֶּה מוֹכֵר דְּמַאי:

ז. מִי שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא יָרָק וְכָבֵד עָלָיו מַשָּׂאוֹ וְרָצָה לְהַשְׁלִיךְ מִמֶּנּוּ עַל הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ. לֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא תַּקָּלָה לְעַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ בִּדְמַאי:

ח. הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק וּמָשַׁךְ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁקַל וְלֹא מָדַד וְלֹא נָתַן דָּמִים וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר לְבַעַל הַחֲנוּת לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר:

ט. הַמּוֹצֵא פֵּרוֹת בַּדֶּרֶךְ. אִם רֹב מַכְנִיסִין לְבָתֵּיהֶן פָּטוּר מִלְּעַשֵּׂר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְבַּע לְמַעֲשֵׂר. וְאִם רֹב מַכְנִיסִין לִמְכֹּר בַּשּׁוּק הֲרֵי אֵלּוּ דְּמַאי. וּמֶחֱצָה לְמֶחֱצָה דְּמַאי:

י. נְטָלָן לְאָכְלָן וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ לֹא יַשְׁהֶא אוֹתָן עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. וְאִם נְטָלָם מִתְּחִלָּה שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לַשְׁהוֹתָן אֶצְלוֹ עַד שֶׁיִּרְצֶה לְאָכְלָן אוֹ לְשָׁלְחָן אוֹ לְמָכְרָן וִיעַשֵּׂר אוֹתָן דְּמַאי:

יא. קְנִיבַת יָרָק הַנִּמְצֵאת בַּגִּנָּה הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַדְּמַאי. וְשֶׁל בַּעַל הַבַּיִת הַנִּמְצֵאת בַּבַּיִת חַיֶּבֶת. שֶׁעַל גַּבֵּי הָאַשְׁפָּה בְּכָל מָקוֹם מֻתֶּרֶת:

יב. הַנּוֹתֵן לְפֻנְדָּקִית לְבַשֵּׁל לוֹ וְלֶאֱפוֹת לוֹ מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים. וּמְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף שֶׁל זֶה [בָּזֶה]. אֲבָל הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ בֵּין שֶׁנָּשָׂא בִּתָּהּ בֵּין שֶׁאֵרְסָהּ אוֹ לִשְׁכֶנְתּוֹ פַּת לֶאֱפוֹת וְתַבְשִׁיל לְבַשֵּׁל אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לָהּ שְׂאוֹר לְעִיסָה וְתַבְלִין לִקְדֵרָה. אֲבָל אִם לֹא נָתַן חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם מַעַשְׂרוֹת וְחוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית. וּלְפִיכָךְ אִם הָיְתָה שְׁנַת שְׁמִטָּה אָסוּר שֶׁמָּא הַשְּׂאוֹר מִסְּפִיחֵי שְׁבִיעִית הוּא:

יג. הַמּוֹלִיךְ חִטָּיו לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לְהַחֲלִיף. הוֹלִיכָן לְטוֹחֵן עַכּוּ״ם הֲרֵי הֵם דְּמַאי שֶׁמָּא הֶחֱלִיפָן בְּחִטִּים שֶׁל עַם הָאָרֶץ. וְכֵן הַמַּפְקִיד אֵצֶל עַם הָאָרֶץ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לְהַחֲלִיף הַפִּקָּדוֹן:

המוליך חטיו לטוחן וכו׳ עד שאינו חשוד להחליף הפקדון. א״א ואם מפני הספק הזה הלא הוא ספק ספיקא אלא שמא החליפן משלו ומירוח עכו״ם חייב מדרבנן:

יד. עַם הָאָרֶץ שֶׁהָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל חָבֵר אַף עַל פִּי שֶׁהֶחָבֵר יוֹצֵא וְנִכְנָס הֲרֵי זֶה מֻתָּר וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא הֶחֱלִיף:

טו. הַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הָעַכּוּ״ם הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹתָיו שֶׁל עַכּוּ״ם שֶׁחֶזְקָתוֹ לְהַחֲלִיף הַפִּקָּדוֹן. וְהֵיאַךְ דִּינָם. אִם הָיוּ פֵּרוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְנִגְמְרוּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁלָּקַח הַפִּקָּדוֹן מַפְרִישׁ מַעַשְׂרוֹתָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם הָיוּ פֵּרוֹת שֶׁהִפְקִיד טְבָלִים וְנִגְמְרָה מְלַאכְתָּן חַיָּב לְהַפְרִישׁ שֶׁמָּא לֹא הֶחֱלִיף הָעַכּוּ״ם. וּלְפִיכָךְ יֵרָאֶה לִי שֶׁהַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁיַּפְרִישׁ סָפֵק. אֲבָל אִם הִפְקִיד חֻלִּין מְתֻקָּנִין אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ כְּלוּם שֶׁאֲפִלּוּ הֶחֱלִיף הָעַכּוּ״ם פְּטוּרִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמוֹת (דברים יח ד) ״דְּגָנְךָ״ וְלֹא דְּגַן עַכּוּ״ם:

המפקיד פירותיו אצל עכו״ם הרי הן כפירותיו. א״א בגמרא מקשה הכא את אמר דמאי והכא את אמר ודאי כאן קופה בקופות כאן פירות בפירות קופה בקופות דמאי מתיירא שמא לא יכוין במלואם:

כמו שביארנו בהלכות תרומות דגנך ולא דגן עכו״ם. א״א חייבין מדרבנן: