אע״פ ששהה שם אינו לוקה כו׳.א״א אין דרך הסוגיא כן אלא הבעיא כך היא נכנס בשידה תיבה ומגדל ונזר שם ובא חבירו ופרע עליו את התקרה ונטמא מי בעינן שהייה או לא וכו׳ אלמא היכא דשהה לית בה ספקא דחייב מלקות ואם לא שהה הוי ספיקא:
אי זו היא טומאת התהום כו׳ אבל הרוג לא.א״א בחיי ראשי אומר אני שלא עלה על דעת למעוטי הרוג שכבר אמרו אי זו היא טומאת התהום כל שאין מכירה אחד בסוף העולם אלא אעושה פסח קאי למעוטי טומאת התהום דזיבה:
אע״פ ששהה שם אינו לוקה כו׳.א״א אין דרך הסוגיא כן אלא הבעיא כך היא נכנס בשידה תיבה ומגדל ונזר שם ובא חבירו ופרע עליו את התקרה ונטמא מי בעינן שהייה או לא וכו׳ אלמא היכא דשהה לית בה ספקא דחייב מלקות ואם לא שהה הוי ספיקא:
אי זו היא טומאת התהום כו׳ אבל הרוג לא.א״א בחיי ראשי אומר אני שלא עלה על דעת למעוטי הרוג שכבר אמרו אי זו היא טומאת התהום כל שאין מכירה אחד בסוף העולם אלא אעושה פסח קאי למעוטי טומאת התהום דזיבה:
נגע באהל המת או בכלים הנוגעים במת וכו׳ ימי טומאתו בכלים ממנין ימי נזירותו.א״א כל זה אינו כלום אלא מה שאמרו שהאדם מיטמא בכלים הנוגעים במת לטומאת שבעה לא אמרו אלא בחיבורין חיבורי אדם בכלים וכלים במת אבל שלא בחבורין טומאת ערב:
אמר הרי עלי חצי קרבנות נזיר וכו׳ אבל אם אמר הרי עלי קרבנות חצי נזיר.א״א אינו מחוור זה ואין זה לשון הגמ׳ ומה בין זה לאומר הרי עלי לגלח וכו׳ אבל לשון הגמרא שאם אמר קרבנות חצי נזיר עלי מביא קרבנות נזיר שלם שאין לנו חצי נזיר אבל כשאמר הרי עלי לגלח חצי נזיר או הרי עלי קרבנות חצי נזיר הנזיר נזיר שלם אבל הוא לא חייב עצמו אלא בחצי קרבנותיו שהחצי שאמר לחייב עצמו אמר שבו פתח תחלה אבל כשאמר תחלה קרבנות כל קרבנות קאמר וכשאמר חצי נזיר לא כלום קאמר שאין לנו חצי נזיר ואין קרבנות לחצי נזיר ואפשר לבעל הגמרא שכך כיון: