Daily Rambam: 8 Elul, 5784

א. הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וּמֵת יֵלְכוּ הַמָּעוֹת לְיָם הַמֶּלַח. וְכֵן הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ וְהִקְרִיב חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן וְנִמְצְאוּ הַמָּעוֹת אַחַר כַּפָּרָה יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח:

ב. הִפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ וְהִפְרִישׁ מָעוֹת אֲחֵרוֹת תַּחְתֵּיהֶן. וְלֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן חַטָּאת עַד שֶׁנִּמְצְאוּ מָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. יָבִיא מֵאֵלּוּ וְאֵלּוּ לְחַטָּאת וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה:

ג. הִפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ וְהִפְרִישׁ חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן וְלֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת וַהֲרֵי הַחַטָּאת בַּעֲלַת מוּם. תִּמָּכֵר וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וְאֵלּוּ חַטָּאת וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה:

ד. הִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ מָעוֹת תַּחְתֶּיהָ וְלֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶם עַד שֶׁנִּמְצֵאת חַטָּאתוֹ וַהֲרֵי הִיא בַּעֲלַת מוּם. תִּמָּכֵר וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וְאֵלּוּ חַטָּאת וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה:

ה. הִפְרִישׁ שְׁנֵי צִבּוּרֵי מָעוֹת לְאַחֲרָיוּת. מִתְכַּפֵּר בְּאֶחָד מֵהֶם וְהַשֵּׁנִי יִפּל לִנְדָבָה:

ו. הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ אוֹ דְּמֵי חַטָּאתוֹ וְכַסָּבוּר שֶׁהוּא חַיָּב וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב. הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין וְלֹא נִתְקַדְּשׁוּ. הִפְרִישׁ שְׁתַּיִם אוֹ דְּמֵי שְׁתַּיִם וְכַסָּבוּר שֶׁהוּא חַיָּב שְׁתַּיִם וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. יָבִיא אַחַת וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה:

ז. הַלּוֹקֵחַ מָעוֹת בְּיָדוֹ אוֹ שֶׁהָיָה מְלַקֵּט וְאָמַר אֵלּוּ אָבִיא מֵהֶם חַטָּאתִי. הַמּוֹתָר חֻלִּין. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁהַדָּבָר קַל וָחֹמֶר בִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהַמּוֹתָר חֻלִּין:

הלוקח מעות בידו עד ק״ו בשאר קרבנות.

א״א אני אין לי אלא קרבן חובה אבל קרבן נדבה הרי שנינו מותר עולה לעולה מותר שלמים לשלמים והטעם מי שאמר (הרי אלו שאביא מהם חטאתי או אשמי וכל מי שמחוייב קרבן שיאמר) הרי אלו שאביא מהן חובתי הרי זה פירש בפיו שאינו מפריש אלא חובתו אבל מי שאמר הרי אלו שאביא מהן עולה או שלמים מרבה בנדבה הוא:

ח. הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְמִנְחַת חוֹטֵא וְהֵבִיא מֵהֶם מִנְחָתוֹ. אוֹ שֶׁהִפְרִישׁ מִנְחַת חוֹטֵא וְהוֹתִירָה. הַמּוֹתָר יָבִיא מִנְחַת נְדָבָה. אֲבָל מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהִיא הַחֲבִיתִין יֵרָקֵב. וְכֵן מוֹתַר לַחְמֵי תּוֹדָה וּמוֹתַר לַחְמוֹ שֶׁל נָזִיר יֵרָקְבוּ. וּמוֹתַר דְּמֵי נְסָכָיו יִפְּלוּ לִנְדָבָה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים שֶׁמּוֹתַר הַשְּׁקָלִים חֻלִּין:

ט. מוֹתַר קִנֵּי זָבִים. קִנֵּי זָבוֹת. קִנֵּי יוֹלְדוֹת. חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. מוֹתְרֵיהֶם יִפְּלוּ לִנְדָבָה וְיִקָּרְבוּ עוֹלוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. מוֹתַר עוֹלָה לְעוֹלָה. מוֹתַר שְׁלָמִים לִשְׁלָמִים. מוֹתַר מִנְחָה לְמִנְחָה. מוֹתַר פֶּסַח לִשְׁלָמִים. מוֹתַר נְזִירִים לִנְזִירִים. מוֹתַר נָזִיר לְאוֹתוֹ נָזִיר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמּוֹתַר חַטָּאת לִנְדָבָה. בְּחַטָּאת קְבוּעָה. אֲבָל מִי שֶׁהוּא חַיָּב בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטַּאת בְּהֵמָה וְהֶעֱנִי. מֵבִיא תַּחְתֵּיהֶם עוֹף וּמְחַלְּלָן עַל הָעוֹף וְיֵהָנֶה מֵהֶם. וְכֵן אִם הִפְרִישׁ דְּמֵי הָעוֹף וְהֶעֱנִי. מֵבִיא תַּחְתֵּיהֶם עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וִיחַלֵּל הַמָּעוֹת עָלֶיהָ וְיֵהָנֶה בָּהֶם:

י. הִפְרִישׁ בְּהֵמָה וְנָפַל בָּהּ מוּם. תִּמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ עוֹף. אֲבָל אִם הִפְרִישׁ עוֹף וְנִפְסַל. לֹא יָבִיא בְּדָמָיו עֲשִׂירִית הָאֵיפָה. שֶׁאֵין לָעוֹף פִּדְיוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּאִסּוּרֵי הַמִּזְבֵּחַ:

יא. כָּל חַיָּבֵי קִנִּין שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהִפְרִישׁוּ מָעוֹת לְקִנֵּיהֶן. רָצָה לְהָבִיא בְּכָל הַמָּעוֹת חַטַּאת הָעוֹף לְבַדָּהּ יָבִיא. רָצָה לְהָבִיא בָּהֶן עוֹלַת הָעוֹף לְבַדָּהּ יָבִיא. אֲפִלּוּ אָמַר אֵלּוּ דְּמֵי חַטָּאתִי וְאֵלּוּ דְּמֵי עוֹלָתִי. יֵשׁ לוֹ לְעָרֵב הַמָּעוֹת וְלִקַּח בָּהֶן כְּאֶחָד חַטָּאתוֹ וְעוֹלָתוֹ. אוֹ לִקַּח בַּכּל חַטָּאת אוֹ עוֹלָה. שֶׁאֵין הַקִּנִּין מִתְפָּרְשׁוֹת אֶלָּא בִּלְקִיחַת הַבְּעָלִים אוֹ בַּעֲשִׂיַּת כֹּהֵן:

יב. לְפִיכָךְ אִם הִפְרִישׁ מָעוֹת לְקִנִּין סְתָם וּמֵת. יִפְּלוּ כָּל אוֹתָן הַמָּעוֹת הַסְּתוּמִין לִנְדָבָה. שֶׁהֲרֵי כֻּלָּן רְאוּיִין לָבוֹא עוֹלָה:

יג. מִי שֶׁהָיָה מְחֻיָּב חַטָּאת וְאָמַר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה וְהִפְרִישׁ מָעוֹת וְאָמַר אֵלּוּ לְחוֹבָתִי. רָצָה לְהָבִיא בָּהֶן חַטַּאת בְּהֵמָה יָבִיא. עוֹלַת בְּהֵמָה יָבִיא. מֵת וְהִנִּיחַ הַמָּעוֹת יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח:

מי שהיה מחוייב חטאת וכו׳ עד ואמר אלו לחובתי.

א״א מצאתי דבר זה בגמרא דנזיר בתוספתא שהוא בחילוף ולשון התוספתא שאם רצה להביא בהן חטאת העוף לא יביא עולת העוף (לא יביא) ומועלין בכולן ומועלין במקצתן וכו׳ והתוספ׳ יותר מתוקנת מן הגמ׳ ומסתבר דהכי היא דכיון דאמר הרי עלי עולה נעשה הכל חובה עליו וחטאת ועולה מעורבין בהן ולפיכך אם מת כולן ילכו לים המלח ואם היו כולן ראויים לעולה אמאי ילכו לים המלח:

Daily Rambam

ח׳ אלול ה׳תשפ״ד

פסולי המוקדשין

ה

ספר עבודה

ח׳ אלול ה׳תשפ״ד