החותל של גרעינה.א״א אינו נראה כן מן המשנה אלא חותל של תמרה רוטב ונראה לי שהיא קליפה שעל התמרה וכשהתמרה רוטב הקליפה מרה ואינה אוכל אבל כשהיא יבשה הקליפה היא מתוקה ונאכלת עמה לפיכך מצטרפת ובתוספתא דכלים פ׳ כלי עור מצאתי חותל שהוא עתיד לאכול תמרה ולזרקו טהור חישב להכניס ולהוציא בו מן הבית ומן השדה טמא ובמשנת כלים פט״ז חותל שהוא נותן לתוכו ונוטל מתוכו טמא ואם אינו כו׳ עד שיקרענו או עד שיתירנו טהור עתה לפי זה הענין החותל אינו קליפה אלא כעין כיס או מבגד או מן החריות אבל חותל שבעוקצין אינו לא מבגד ולא מחריות אלא או עלה שעליהם או קליפה שלא מצאנו מעולם שומר הנעשה בידי אדם מצטרף עם האוכל:
גרעינה של רוטב.א״א כל זה שיבוש ולשון התוספתא הרוטב הנאכל חציו וחציו קיים כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף ביבשה כנגד האוכל טמא שלא כנגד האוכל טהור דברי ר״מ וחכ״א ביבשה הכל טהור ולפי זו התוספתא מה שאמרה המשנה גרעינה שמקצתה יוצאת כנגד האוכל מצטרף בשנאכל חצי תמרה רוטב קאמר אבל כשהתמרה קיימת אף מה שיוצא מצטרף כמו שכתבתי למעלה:
ושאר העצם אין מצטרף.א״א כל זה שיבוש מפני שהם דברי יחידים אבל חכמים חולקים בסוף ואומרים שאע״פ שאין עליו בשר אלא כפול גורר את כולה לטומאה והוא כולל ומפסיד הכל:
האגוזים והשקדים.א״א הוא משנה את הלשונות ומפרש כפי דעתו ולשון המשנה השקדים והאגוזים חיבור עד שירצץ ולשון התוספתא חולקת עם המשנה וכך שנו בתוספתא האגוזים והשקדים אע״פ שרצץ חיבור עד שיתחיל לפרק והוא תופס לשון התוספתא ומניח לשון המשנה:
קליעה של שום.א״א זה לא ידעתי מה הפרש יש בין קליעה של שום לחבל של בצלים ועוד מי ראה מעולם לעשות חלב מעוקצי אגוזים וע״כ נראה לי שאמנן ושחמרן שדבקן במחובר כדי שיתאימו ונדבקו זה לזה הרי הן חיבור עד שיתחיל לפרק עוד נראה לי כי אמנן וחמרן ע״י האור כמו נחמרו בני מעיה פירוש שחמרן מעט באור כדי לייבש קליפתן ואע״פ כן חיבור הוא עד שיתחיל לפרק ואומנן שביקש להסיר האומן שלהם מוהיו מלכים אומניך והוא הקליפה:
ויעשה גוש אחד.א״א אינו צריך להיותם גוש אחד אלא להטמא זה מחמת זה אבל אם נגע שרץ בכביצה פירורין מצטרפין לטמא אחרים והוא שיהיו הפירורין נוגעין זה בזה ואם אינן נוגעין אם יש תחתיהן משקה עומד המשקה מצרפן ואם הוא קטפרס משתי חתיכות לכביצה מצטרפות שלש אין מצטרפות:
