Daily Rambam

א. הַמְמַלֵא בַּקִּילוֹן הַמַּיִם הַנִּשְׁאָרִים בַּקִּילוֹן הֲרֵי הֵן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים אֲבָל אַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן אֶלָּא אִם נִשְׁאַר שָׁם מַשְׁקֶה אֵינוֹ מַכְשִׁיר:

אבל אחר שלשה ימים אינן תלושין. א״א וכיון שנחשבו לתלוש בתחילתן איך יצאו מידי מחשבה לעולם אלא נראה שעל הטופח שעל הקילון אמרו עד שלשה ימים מכשיר שהוא חשוב משקה שיש בו להטפיח לאחר שלשה ימים אינו מכשיר סוף המשנה רע״א נגבו מיד טהורין לא נגבו אפילו עד שלשים יום טמאים תוספתא רע״א שנגבו וכו׳ וסתמן שלשה ימים ואין דעתי נוחה בכל זה:

ב. עֵצִים שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶן מַשְׁקִין בְּרָצוֹן וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים שֶׁלֹּא לְרָצוֹן אִם רַבּוּ הֲרֵי כֻּלָּן שֶׁלֹּא לְרָצוֹן. הוֹצִיאָן שֶׁיֵּרְדוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים אַף עַל פִּי שֶׁרַבּוּ הֲרֵי כֻּלָּן לְרָצוֹן. הָיוּ רַגְלָיו אוֹ רַגְלֵי בְּהֶמְתּוֹ מְלֵאוֹת טִיט וְעָבַר בַּנָּהָר וְרָחֲצוּ אִם שָׂמַח הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִין עֲלֵיהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן וְאִם לָאו אֵינָן בְּרָצוֹן:

ג. הַמּוֹרִיד אֶת הַגַּלְגַּלִּים וְאֶת כְּלֵי הַבָּקָר בִּשְׁעַת הַקָּדִים לַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיִּסָּתְמוּ הַסְּדָקִין שֶׁבָּעֵץ הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִין בָּהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן:

ד. הַמּוֹרִיד אֶת הַבְּהֵמָה לִשְׁתּוֹת הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּפִיהָ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן וּבְרַגְלֶיהָ אֵינָן כִּתְלוּשִׁין בְּרָצוֹן אֶלָּא אִם חִשֵּׁב שֶׁיּוּדְחוּ רַגְלֶיהָ. וּבִשְׁעַת הַחֹרֶף וְהַדַּיִשׁ אַף שֶׁבְּרַגְלֶיהָ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. הוֹרִידָהּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אַף עַל פִּי שֶׁחָשַׁב שֶׁיּוּדְחוּ רַגְלֶיהָ הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּרַגְלֶיהָ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה:

ה. הַטּוֹבֵל בְּמַיִם הֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. אֲבָל הָעוֹבֵר בְּמַיִם כָּל הַמַּיִם שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן:

ו. מִי שֶׁטָּבַל בַּנָּהָר וְהָיָה לְפָנָיו נָהָר אַחֵר וְעָבַר בּוֹ בִּטְּלוּ הַשְּׁנִיִּים אֶת הָרִאשׁוֹנִים וַהֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעָלָיו אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְכֵן אִם דָּחָהוּ חֲבֵרוֹ לִשְׂכָרוֹ אוֹ לִשְׂכַר בְּהֶמְתּוֹ בָּטְלוּ הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים. אֲבָל אִם דָּחָהוּ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק לֹא בָּטְלוּ אֶלָּא הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעָלָיו תְּלוּשִׁין לְרָצוֹן. טָבַל בַּנָּהָר וְעָלָה וְיָרְדוּ עָלָיו גְּשָׁמִים אִם רַבּוּ עָלָיו גְּשָׁמִים הֲרֵי בָּטְלוּ מַיִם הָרִאשׁוֹנִים וַהֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁעָלָיו אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן:

ז. הַשָּׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַמַּיִם הַנִּתָּזִין אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְהַמַּיִם הָעוֹלִין עָלָיו תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. אִם נִתְכַּוֵּן לְהַתִּיז עַל חֲבֵרוֹ אַף הַנִּתָּזִין תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן:

ח. הָעוֹשֶׂה צִפּוֹר בַּמַּיִם הַמַּיִם הַנִּתָּזִין וְאֶת שֶׁבָּהּ אֵינָם תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן:

ט. הַמּוֹדֵד אֶת הַבּוֹר לֵידַע עָמְקוֹ מַיִם הָעוֹלִין בְּיָדוֹ וּבַדָּבָר שֶׁמָּדַד בּוֹ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְאִם מָדַד רָחְבּוֹ מַיִם הָעוֹלִין בְּיָדָיו אוֹ בְּדָבָר שֶׁמָּדַד בּוֹ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. פָּשַׁט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ לַבּוֹר לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם הֲרֵי הַמַּיִם הָעוֹלִין בְּיָדוֹ אוֹ בְּרַגְלוֹ אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. פְּשָׁטָן לֵידַע כַּמָּה מַיִם שָׁם הָעוֹלִין בָּהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. זָרַק אֶבֶן לַבּוֹר לֵידַע אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם מַיִם הַנִּתָּזִין אֵינָן בְּרָצוֹן וְשֶׁעַל הָאֶבֶן אֵינָן כִּתְלוּשִׁין:

אינן כתלושין. א״א לשון המשנה ושעל האבן טהור׳ וכמדומה אני שעל הכשר הוא הכל:

י. הַחוֹבֵט עַל הַשֶּׁלַח חוּץ לַמַּיִם הַנִּתָּזִין מִמֶּנּוּ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן שֶׁהֲרֵי רְצוֹנוֹ שֶׁיֵּצְאוּ. חָבַט עָלָיו וְהוּא בְּתוֹךְ הַמַּיִם אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן:

יא. הַמַּיִם הָעוֹלִין בַּסְּפִינָה וּבַעִיקָל וּבַמְּשׁוֹטוֹת אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וּבַמְּצוּדוֹת וּבָרְשָׁתוֹת וּבַמִּכְמוֹרוֹת אֵינָם תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְאִם נִעֵר תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְכֵן הַמַּיִם שֶׁעַל הַקַּסְיָה [שֶׁל] שֻׁלְחָנוֹת וְעַל הַשָּׂפָה שֶׁל לְבֵנִים אֵינָן בְּרָצוֹן. וְאִם נִעֵר הֲרֵי אֵלּוּ בְּרָצוֹן:

וכן המים שעל הקסיה של שולחנות ועל השפה. א״א פירש בעל הערוך קערות מענין הגונב את הקסיה ואין דעתי נוחה הימנו ובמסכת כלים פי״ז קסיה של זורי גרנות ושל הולכי דרכים ושל עושי פשתן טמאה אבל של צבעים ושל נפחים טהורה רבי יוסי אומר אף של גרוסות זה הכלל העשוי לקבלה טמא מפני הזיעה טהור וכל אלה אין מראה פנים להיות קערה אבל נראה שהוא עור שהזורה הגורן חוגר על כל בגדיו שלא יתחברו בהם הקיסים והקסמים והמוץ שבגורן והולכי דרכים מפני האבק ועושי פשתן בשביל הקסמים והרקתא וכל אלו עושין לקבלה שהם מקבלים הפסולת ומבלים הבגדים אבל של צבעים ושל נפחים שהם מזיעים תמיד והם מקנחים בהם הזיעה טהורה וכן קסייה של שולחנות והשפה של לבנים עור הוא שפורסין על שולחנות של בעלי מטבעות ועל הלבנים שלא יתלכלכו המים היורדין עליהן אינן לרצון ואם ניער ולא הקפיד על מה שיפלו ונפלו על פירות הרי הם בכי יותן וזה טעם הניער שהוא בכי יותן:

יב. הַמּוֹלִיךְ אֶת הַסְּפִינָה לַיָּם הַגָּדוֹל לְצָרְפָהּ. הַמּוֹצִיא מַסְמֵר לַגְּשָׁמִים לְצָרְפוֹ. הַמַּנִּיחַ אֶת הָאוּד בַּגְּשָׁמִים לַעֲשׂוֹתוֹ [פֶּחָם]. הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. אֲבָל הַמּוֹצִיא אֶת הַמַּסְמֵר וְאֶת הָאוּד לַגְּשָׁמִים לְכַבּוֹתָן אֵין הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן:

יג. שִׁלְשֵׁל אֶת הַמְּשׁוֹלֶת לַבּוֹר לְהַעֲלוֹת בָּהּ כְּלִי אוֹ קִיתוֹן. שִׁלְשֵׁל אֶת הַכַּלְכָּלָה לַבּוֹר כְּדֵי שֶׁתֵּשֵׁב עָלֶיהָ (אֶת) הַתַּרְנְגלֶת. אֵין הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן:

יד. הַמְמַחֵק אֶת הַכְּרֵישָׁה לְהָסִיר הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ וְהַסּוֹחֵט שְׂעָרוֹ בִּכְסוּתוֹ הַמַּיִם הַיּוֹצְאִין תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. וְהַנִּשְׁאָרִין אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן מִפְּנֵי שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיֵּצְאוּ מִכֻּלָּן. וּכְרֵישָׁה עַצְמָהּ הֻכְשְׁרָה שֶׁבִּשְׁעַת פְּרִישָׁתָהּ מַכְשִׁירִין. וְאִם נִתֵּק הַמַּיִם מֵעָלֶיהָ בְּכָל כֹּחוֹ לֹא הֻכְשְׁרָה:

טו. הַמַּרְעִיד אֶת הָאִילָן לְהַשִּׁיר מִמֶּנּוּ אֳכָלִין אוֹ לְהַשִּׁיר טֻמְאָה הַמַּיִם הַנִּתָּזִין מִמֶּנָּה אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. הִרְעִידוֹ לְהַשִּׁיר מִמֶּנּוּ מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין הֲרֵי הֵן תְּלוּשִׁין. וְהַנִּשְׁאָרִין בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנָּשְׁרוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּצְאוּ מִכֻּלּוֹ. וְכֵן אִם נִתְּזוּ עַל הַמְחֻבָּרִין אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן:

אינן תלושין ברצון. א״א היה לו לומר שאין מקבלין הכשר במחובר מיהו אם הוכשרו במחובר לרצון ונתלשו ועדיין משקה טופח עליהם לרצון הרי הם מוכשרין. ובמרעיד את האילן ונפל על חבירו וסוכה נפלה על חבירתה ותחתיהן זרעים וירקות מחוברין פליגי ב״ש וב״ה ב״ש סברי כיון שמתכוין להפיל את האילן או את הסוכה ואין להם עוד צורך שישארו עליהם המשקין אי נמי מחשבת נפילת האילן והמשקין שעליו מחשבה אחת היא והרי הוא כמו שהרעיד להכשיר מהם המשקין על הזרעים שתחתיהן והרי הן בכי יותן וב״ה סברי אעפ״כ אינו כמרעיד להכשיר ממנו אוכלין שהרי אינו מתכוין אלא להפיל הסוכה עצמה והא דנקט זרעים וירקות מחוברים תחתיהם רבותא הוא לב״ש אע״פ שמחוברים בשעת הכשר אם נתלשו ומשקה טופח עליהם הרי הן בכי יותן א״נ אם נתלשו עם נפילת הסוכה והמשקין עליהן סברי ב״ש התלישה וההכשר באין כאחת והרי הן מוכשרין ואע״פ שנגבו מיד וב״ה סברי אינן מוכשרים והתוספתא שעל זו המשנה צריכה אומן:

טז. הַמַּרְעִיד אֶת הָאִילָן וְנָפַל עַל חֲבֵרוֹ אוֹ סֻכָּה וְנָפְלָה עַל חֲבֶרְתָּהּ וְתַחְתֵּיהֶן זְרָעִים וִירָקוֹת מְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע וְנָפְלוּ הַמַּיִם עַל הַפֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִין שֶׁתַּחְתֵּיהֶן אוֹתָן הַמַּיִם שֶׁבַּזְּרָעִים וְשֶׁבַּיְרָקוֹת אֵינָן תְּלוּשִׁין בְּרָצוֹן:

יז. שְׁמָרִים שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶן מַיִם כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁהָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי אָסוּר לְזָרִים וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת אַף הַשְּׁלִישִׁי אָסוּר. וְשֶׁל קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לְעוֹלָם אָסוּר. וְשֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַוַּדַּאי רִאשׁוֹן בִּלְבַד אָסוּר. כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְעִנְיַן אִסּוּרָן כָּךְ אָמְרוּ לְעִנְיַן הֶכְשֵׁרָן. כְּגוֹן שֶׁנִּתְמְדוּ מֵאֲלֵיהֶן וְהָיְתָה בְּהֵמָה שׁוֹתָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. שֶׁאִם הָיָה הָאָדָם הוּא שֶׁמֵּסִיר הַמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים אַף עַל פִּי שֶׁמֵּאֲלֵיהֶן נָפְלוּ כֵּיוָן שֶׁחֲשָׁבָן וְהִקְפִּיד עֲלֵיהֶן מַכְשִׁירִין: