וכן כוס של חרס וכו׳.א״א אין זאת הגירסא אצלנו ולא בהלכות הרב ז״ל אלא על השתיה ולא על ההדחה. ומה שאמר בסוף אבל של חרס צריך הדחה שבוש גדול הוא זה אטו מעיקרא לא בהדחה קאמר. עכ״ל:
גת של אבן מזופפת וכו׳ ואם ישנה י״ב חדש וכו׳.א״א אומר אני לשלשה ימים צריך קליפה לפי שאין המים נכנסין שם אלא לאחר כמה ונמצאו לשלשה ימים חוזרין ויש אומר אף לשנים עשר חדש מידי דהוה אקיטרי דאמרינן אי אית בהו קיטרי שרי להו:
וכן כוס של חרס וכו׳.א״א אין זאת הגירסא אצלנו ולא בהלכות הרב ז״ל אלא על השתיה ולא על ההדחה. ומה שאמר בסוף אבל של חרס צריך הדחה שבוש גדול הוא זה אטו מעיקרא לא בהדחה קאמר. עכ״ל:
גת של אבן מזופפת וכו׳ ואם ישנה י״ב חדש וכו׳.א״א אומר אני לשלשה ימים צריך קליפה לפי שאין המים נכנסין שם אלא לאחר כמה ונמצאו לשלשה ימים חוזרין ויש אומר אף לשנים עשר חדש מידי דהוה אקיטרי דאמרינן אי אית בהו קיטרי שרי להו:
כיצד יהיה הנגיעה וכו׳ אבל אם פשט ידו לחבית ותפשו את ידו.א״א זה המחבר לא בא לפרש אלא לסתום וכשפשט ידו לחבית ותפשו את ידו מי לא נגע ביין אלא כך אמרו תפשו את ידו שלא ישכשך שאינו אוסר בהנאה אלא אם כן ישכשך:
אע״פ שלא הגביה הכלי ולא נגע ביין נאסר היין.א״א והוא שנתז מן היין:
נכנס העכו״ם לבית וכו׳.א״א זה המעשה של עכו״ם שנכנס לחנות ואמר איכא חמרא לזבוני וכו׳ ושדא ידיה לכובא ושכשך ביה ואמר האי לאו חמרא הוא ואסרוהו בהנאה מפני השכשוך:
ושתחת הנקב וכו׳.א״א אין בעלי הוראה מודין לו שיהא מותר בשתייה לא יהא אלא מערב ותניא בתוספתא דדמאי קרא שם לשולי חבית לא ישתה מפיה לפיה לא ישתה משוליה מפני שהמשקים מעורבים:
ותינוק הנמצא בין החביות וכו׳.א״א זה כתב בשביל שראה ההיא רביתא דאשתכחא ביני דני והוה נקיטא אופיא בידה נדמה לו אף על פי שלא היתה נתפסת כגנב התירו את היין מפני שהיתה תינוקת. ולא היא נתפסת כגנב היתה ואף על פי שהיתה אופיא בידה התירוהו:
ואם אמר לו אחוז לי מפתח זה עד שאביא היין מותר.א״א זה שבוש שלא אמרו כך אלא כשהיין והבית של ישראל אבל כשהבית של עכו״ם וישראל דר בחצר אחרת אפי׳ לא הפקיד לו את המפתח אלא שהניחה בדלת היין אסור משום שיש לו שייכות בבית:
ונמצא אחת מהן יין שכרו כולו אסור.א״א ומאחר דקי״ל כר׳ אליעזר דאמר יין ביין בסתם יינם יוליך הנאה לים המלח והשאר מותר בהנאה אמאי כולן אסורות א״ו יוליך אחד מהם לים המלח והשאר מותר עכ״ל:
מלך שהיה מחלק יינו לעם.א״א דבריו מבולבלים וסתומים אלא מלך שיש לו מס על העם לתת לו יין כל אחד לפי מה שהוא ויש על זה הישראל בור אחד יין ששוה מאה דינרים ופרעהו לעכו״ם לא יאמר אליו טול מאה דינרים ועול תחתי לאוצר המלך שהוא כאילו אמר לו קנה לי בור יין ופרעהו למלך בשבילי אבל אמר לו מלטני מן האוצר דמשמע סלקני במעות האלו כלומר קבל אתה עליך חוב המלך ויהיו אלו המעות שלך:
