Daily Rambam: 19 Sivan, 5785

א. בְּהֵמָה חַיָּה אוֹ עוֹף שֶׁנְּשָׁכָן הַנָּחָשׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ שֶׁאָכְלוּ סַם הַמֵּמִית הָאָדָם קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה בְּגוּפָן הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. לְפִיכָךְ בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף שֶׁנִּמְצְאוּ חֲתוּכֵי רַגְלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻתָּרִין מִשּׁוּם טְרֵפָה הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין מִשּׁוּם סַכָּנָה שֶׁמָּא אֶחָד מִזּוֹחֲלֵי עָפָר נְשָׁכָן עַד שֶׁיִּבָּדְקוּ. כֵּיצַד בּוֹדְקָן. צוֹלֶה אוֹתָן בְּתַנּוּר. אִם לֹא נִתְחַתֵּךְ הַבָּשָׂר וְלֹא נִשְׁתַּנָּה מִשְּׁאָר הַצָּלִי הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין:

ב. וְכֵן נִקּוּרֵי תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְהַקִּשּׁוּאִים וְהַדִּלּוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִין וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת אֲפִלּוּ הָיוּ גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר בֵּין תְּלוּשִׁין בֵּין מְחֻבָּרִין וַאֲפִלּוּ הָיוּ בְּתוֹךְ הַכְּלִי כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לֵחָה וְנִמְצָא נָשׁוּךְ אָסוּר שֶׁמָּא נָחָשׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נְשָׁכוֹ. וַאֲפִלּוּ רָאָה צִפּוֹר אוֹ עַכְבָּר יוֹשֵׁב וּמְנַקֵּר הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין שֶׁמָּא בִּמְקוֹם נֶקֶב נִקַּב:

ג. תְּאֵנָה אוֹ עֵנָב שֶׁנִּטַּל הָעֹקֶץ שֶׁלָּהֶן אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גִּלּוּי. לְפִיכָךְ אוֹכֵל אָדָם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים בַּלַּיְלָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. תְּאֵנָה נְקוּרָה שֶׁיָּבְשָׁה וְנַעֲשֵׂית גְּרוֹגֶרֶת וּתְמָרָה נְקוּרָה שֶׁיָּבְשָׁה שְׁתֵּיהֶן מֻתָּרוֹת:

ד. אָסוּר לְאָדָם לִתֵּן מָעוֹת אוֹ דִּינָרִים לְתוֹךְ פִּיו שֶׁמָּא יֵשׁ עֲלֵיהֶן רֹק יָבֵשׁ שֶׁל מֻכֵּי שְׁחִין אוֹ מְצֹרָעִין אוֹ זֵעָה. שֶׁכָּל זֵעַת אָדָם סַם הַמָּוֶת חוּץ מִזֵּעַת הַפָּנִים:

ה. וְכֵן לֹא יִתֵּן אָדָם פַּס יָדוֹ תַּחַת שֶׁחְיוֹ שֶׁמָּא נָגַע בְּיָדוֹ בִּמְצֹרָע אוֹ בְּסַם רַע שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת. וְלֹא יִתֵּן הַתַּבְשִׁיל תַּחַת הַמִּטָּה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּסְעוּדָה שֶׁמָּא יִפּל בּוֹ דָּבָר הַמַּזִּיק וְהוּא אֵינוֹ רוֹאֵהוּ:

וכן לא יתן אדם פס ידו וכו׳.

א״א בירושלמי אסור למיתן פיסתא תותי בי שחיא ומפרשין חתיכה של בשר או של לחם מפני הזיעה עכ״ל:

ולא יתן התבשיל וכו׳.

א״א גם זה בירושלמי ומפרשים משום רוח רעה:

ו. וְכֵן לֹא יִנְעֹץ הַסַּכִּין בְּתוֹךְ הָאֶתְרוֹג אוֹ בְּתוֹךְ הַצְּנוֹן שֶׁמָּא יִפּל אָדָם עַל חֻדָּהּ וְיָמוּת. וְכֵן אָסוּר לָאָדָם לַעֲבֹר תַּחַת קִיר נָטוּי אוֹ עַל גֶּשֶׁר רָעוּעַ אוֹ לִכָּנֵס לְחֻרְבָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ מִשְּׁאָר הַסַּכָּנוֹת אָסוּר לַעֲבֹר בִּמְקוֹמָן:

וכן לא ינעוץ וכו׳.

א״א גם זה מפרשים משום ביזוי שעושה מהן תיק לסכין:

ז. וְכֵן אָסוּר לִיהוּדִי לְהִתְיַחֵד עִם הָעַכּוּ״ם מִפְּנֵי שֶׁהֵן חֲשׁוּדִים עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְלֹא יִתְלַוֶּה עִמָּהֶן בַּדֶּרֶךְ. פָּגַע עַכּוּ״ם בַּדֶּרֶךְ מַחְזִירוֹ לִימִינוֹ. הָיוּ עוֹלִין בְּמַעֲלֶה אוֹ יוֹרְדִים בִּירִידָה לֹא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְעַכּוּ״ם לְמַעְלָה אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְעַכּוּ״ם לְמַטָּה שֶׁמָּא יִפּל עָלָיו לַהֲמִיתוֹ. וְאַל יָשֹׁחַ לְפָנָיו שֶׁמָּא יָרֹץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ:

ח. אִם שְׁאָלוֹ לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁהִרְחִיב יַעֲקֹב לְעֵשָׂו שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לג יד) ״עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה״:

ט. אָסוּר לִקַּח רְפוּאָה מִן הָעַכּוּ״ם אֶלָּא אִם כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּחְיֶה. וְאָסוּר לְהִתְרַפְּאוֹת מִן הָאֶפִּיקוֹרוֹס וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁמָּא יִמָּשְׁכוּ אַחֲרָיו. וּמֻתָּר לִקַּח רְפוּאָה מִן הָעַכּוּ״ם לִבְהֵמָה אוֹ לְמַכָּה שֶׁבַּגּוּף מִבַּחוּץ כְּגוֹן מְלוּגְמָא וּרְטִיָּה. וְאִם הָיְתָה מַכָּה שֶׁל סַכָּנָה אָסוּר לִקַּח מִמֶּנּוּ. וְכָל מַכָּה שֶׁמְּחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת אֵין מִתְרַפְּאִין מֵהֶם:

י. וּמֻתָּר לִשְׁאוֹל לְרוֹפֵא עַכּוּ״ם וְיֹאמַר לוֹ סַם פְּלוֹנִי יָפֶה לְךָ וְכָךְ וְכָךְ תַּעֲשֶׂה אֲבָל לֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ:

יא. וְאָסוּר לְהִסְתַּפֵּר מֵהֶן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ. אִם הָיָה אָדָם חָשׁוּב מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיָרֵא לְהָרְגוֹ. וְאִם דִּמָּה לְעַכּוּ״ם שֶׁהוּא אָדָם חָשׁוּב כְּדֵי שֶׁיְּפַחֵד מִמֶּנּוּ וְלֹא יַהַרְגֶנּוּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִסְתַּפֵּר מִמֶּנּוּ:

יב. אָסוּר לִמְכֹּר לְעַכּוּ״ם כָּל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה וְאֵין מַשְׁחִיזִין לָהֶם אֶת הַזַּיִן וְאֵין מוֹכְרִין לָהֶן לֹא סַכִּין וְלֹא קוֹלָרִין וְלֹא כְּבָלִים [שֶׁל בַּרְזֶל] וְלֹא שַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הִינְדּוּאָה וְלֹא דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת וְלֹא כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֵזֶק לָרַבִּים. אֲבָל מוֹכְרִין לָהֶן תְּרִיסִין שֶׁאֵינָן אֶלָּא לְהָגֵן:

יג. וּכְשֵׁם שֶׁאָסְרוּ לִמְכֹּר לְעַכּוּ״ם כָּךְ אָסְרוּ לִמְכֹּר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁמּוֹכֵר לְעַכּוּ״ם. וּמֻתָּר לִמְכֹּר כְּלֵי זַיִן לְחַיִל שֶׁל בְּנֵי הַמְּדִינָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְגִנִּין עַל יִשְׂרָאֵל:

יד. כָּל שֶׁאָסוּר לִמְכֹּר לְעַכּוּ״ם אָסוּר לִמְכֹּר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא לִסְטִים מִפְּנֵי שֶׁנִּמְצָא מַחֲזִיק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וּמַכְשִׁילוֹ. וְכֵן כָּל הַמַּכְשִׁיל עִוֵּר בְּדָבָר וְהִשִּׂיאוֹ עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת אוֹ שֶׁחִזֵּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה שֶׁהוּא עִוֵּר וְאֵינוֹ רוֹאֶה דֶּרֶךְ הָאֱמֶת מִפְּנֵי תַּאֲוַת לִבּוֹ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יד) ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁל״. הַבָּא לִטּל מִמְּךָ עֵצָה תֵּן לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ:

טו. וְאָסוּר לְהַשִּׂיא עֵצָה טוֹבָה לְעַכּוּ״ם אוֹ לְעֶבֶד רָשָׁע. וַאֲפִלּוּ לְהַשִּׂיאוֹ עֵצָה שֶׁיַּעֲשֶׂה דְּבַר מִצְוָה וְהוּא עוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ אָסוּר. וְלֹא נִתְנַסָּה דָּנִיֵּאל אֶלָּא עַל שֶׁהִשִּׂיא עֵצָה לִנְבוּכַדְנֶצַּר לִתֵּן צְדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד כד) ״לָהֶן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ״:

Daily Rambam

י״ט סיון ה׳תשפ״ה

רוצח ושמירת נפש

י״ב

ספר נזיקין

י״ט סיון ה׳תשפ״ה