Daily Rambam: 12 Adar II, 5790

א. מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת כּל מִנְחָה כְּמִצְוָתָהּ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה:

ב. וְכֵיצַד עֲשִׂיַּת חֲבִיתֵי כֹּהֵן גָּדוֹל. מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וּמַקְדִּישׁוֹ וְחוֹצֵהוּ בַּחֲצִי עִשָּׂרוֹן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְרֵבָה חֶצְיָן אֵינָהּ מִתְקַדֶּשֶׁת לְחֶצְיָן. וּמֵבִיא עִמָּהּ שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין שֶׁמֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו יד) ״בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה״ לְהוֹסִיף לָהּ שֶׁמֶן כְּנִסְכֵּי הַכֶּבֶשׂ. וּבוֹלֵל הַסּלֶת בְּשֶׁמֶן וְחוֹלְטָהּ בְּרוֹתְחִין. וְלָשׁ מִכָּל חֲצִי עִשָּׂרוֹן שֵׁשׁ חַלּוֹת. נִמְצְאוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת:

ג. וְאַחַת אַחַת הָיוּ נַעֲשׂוֹת. וְכֵיצַד עוֹשֶׂה. מְחַלֵּק הַשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין בִּרְבִיעִית שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. רְבִיעִית לְכָל חַלָּה. וְאוֹפָהּ הַחַלָּה מְעַט וְאַחַר כָּךְ קוֹלֶה אוֹתָהּ עַל הַמַּחֲבַת בִּשְׁאָר רְבִיעִית הַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהּ. וְאֵינוֹ מְבַשְּׁלָהּ הַרְבֵּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו יד) ״תֻּפִינֵי״ בֵּין בָּשֵׁל וְנָא:

ד. וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵק כָּל חַלָּה וְחַלָּה לִשְׁנַיִם בְּאֹמֶד. כְּדֵי שֶׁיַּקְרִיב הַחֵצִי בַּבֹּקֶר וְהַחֵצִי בָּעֶרֶב וְלוֹקֵחַ הַחֲצָיִים וְכוֹפֵל כָּל אֶחָד מֵהֶן לִשְׁנַיִם וּפוֹתֵת עַד שֶׁתִּמָּצֵא כָּל פְּתִיתָה כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם. וּמַקְרִיב הַחֲצָיִין עִם חֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה בַּבֹּקֶר וְהַחֵצִי הַנִּשְׁאָר עִם חֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה בָּעֶרֶב. וְאִם הָיְתָה מִנְחַת חִנּוּךְ אֵינוֹ חוֹצֶה אֶלָּא מַקְרִיבָהּ כֻּלָּהּ כְּאַחַת עִם קֹמֶץ לְבוֹנָה וּשְׁתֵּיהֶן כָּלִיל לָאִשִּׁים:

ואחר כך חולק כל חלה וחלה.

א״א זו לא שמענו ואין לה שורש בשום מקום שיחלקו כל חלה וחלה אלא לשש חלות בשחרית ושש בין הערבים והתורה נתנה להם מדות גדולות וקטנות שימודו בהן כדי שלא יגרעו ולא יוסיפו על השיעורין והוא אמר שמחלקין את החלות באומד והתורה אמרה מחציתה בבקר ומחציתה בערב שלא יוסיף ולא יגרע עכ״ל:

ה. מִנְחַת הַסּלֶת כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית. מֵבִיא עִשָּׂרוֹן סלֶת אוֹ כַּמָּה עֶשְׂרוֹנוֹת אוֹ כְּפִי נִדְרוֹ וְשֶׁמֶן הָרָאוּי לָהּ וּמוֹדֵד בְּעִשָּׂרוֹן שֶׁל מִקְדָּשׁ. וְנוֹתֵן שֶׁמֶן בִּכְלִי. וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן עָלָיו אֶת הַסּלֶת. וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁמֶן אַחֵר עַל הַסּלֶת וּבוֹלֵל הַסּלֶת בּוֹ. וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת וְצָק לְתוֹכָהּ שֶׁמֶן. וְשֶׁמֶן שֶׁנָּתַן תְּחִלָּה עִם הַשֶּׁמֶן הַבָּלוּל עִם שֶׁמֶן שֶׁיָּצַק הַכֹּל לוֹג לְעִשָּׂרוֹן וְנוֹתֵן עָלֶיהָ לְבוֹנָתָהּ:

ו. מִנְחַת הַמַּחֲבַת וְהַמַּרְחֶשֶׁת כֵּיצַד. נוֹתֵן הַשֶּׁמֶן בִּכְלִי וְנוֹתֵן עָלָיו הַסּלֶת. וְנוֹתֵן עַל הַסּלֶת שֶׁמֶן אַחֵר וּבוֹלֵל הַסּלֶת וְאַחַר כָּךְ לָשָׁהּ בְּפוֹשְׁרִין וְאוֹפֶה אוֹתָהּ בְּמַחֲבַת אוֹ בַּמַּרְחֶשֶׁת כְּמוֹ שֶׁנָּדַר. וּפוֹתֵת אוֹתָהּ פִּתִּים וְנוֹתְנָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת וְיוֹצֵק עָלֶיהָ שְׁאָר הַשֶּׁמֶן וְנוֹתֵן לְבוֹנָתָהּ:

ז. מַה בֵּין מַחֲבַת לְמַרְחֶשֶׁת. מַרְחֶשֶׁת יֵשׁ לָהּ שָׂפָה וְהַבָּצֵק שֶׁאוֹפִין אוֹתוֹ עָלֶיהָ רַךְ שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ שָׂפָה וְאֵינוֹ יוֹצֵא. וּמַחֲבַת אֵין לָהּ שָׂפָה וְהַבָּצֵק שֶׁאוֹפִין אוֹתוֹ בָּהּ קָשֶׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא מִכָּאן וּמִכָּאן:

ח. מִנְחַת מַאֲפֵה תַּנּוּר כֵּיצַד. אִם חַלּוֹת הִיא בּוֹלֵל הַסּלֶת בְּשֶׁמֶן וְלָשׁ בְּפוֹשְׁרִין וְאוֹפֶה וּפוֹתֵת וְנוֹתֵן בִּכְלִי שָׁרֵת וְנוֹתֵן עָלֶיהָ לְבוֹנָתָהּ וְאֵין בָּהּ יְצִיקַת שֶׁמֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב ד) ״חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן״. וְאִם רְקִיקִין הִיא לָשׁ אֶת הַסּלֶת בְּפוֹשְׁרִין וּמוֹשֵׁחַ אֶת הָרְקִיקִין בְּשֶׁמֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב ד) ״וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן״. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאַחַר אֲפִיָּה מוֹשֵׁחַ אוֹתָם:

ט. וְכֵיצַד מוֹשְׁחָן. מֵבִיא לוֹג שֶׁמֶן לְכָל עִשָּׂרוֹן וּמוֹשְׁחָן וְחוֹזֵר וּמוֹשְׁחָן עַד שֶׁיִּכְלֶה כָּל הַשֶּׁמֶן שָׁבַּלֹּג:

י. כָּל אַרְבַּע מְנָחוֹת אֵלּוּ הָאֲפוּיוֹת. כְּשֶׁאוֹפִין אוֹתָן אוֹפִין כָּל עִשָּׂרוֹן עֶשֶׂר חַלּוֹת. וְאִם רִבָּה בְּחַלּוֹת אוֹ חִסֵּר כְּשֵׁרָה. וְכֵיצַד פּוֹתְתִין אוֹתָן. כּוֹפֵל הַחַלָּה לִשְׁנַיִם וְהַשְּׁנַיִם לְאַרְבָּעָה וּמַבְדִּיל. וְאִם הָיְתָה הַמִּנְחָה שֶׁל זִכְרֵי כְּהֻנָּה אֵינוֹ מַבְדִּיל וּפוֹתֵת. וְכֻלָּן פְּתִיתִין כְּזֵיתִים. וְאִם הִגְדִּיל הַפְּתִיתִין אוֹ הִקְטִין אוֹתָן כְּשֵׁרִים:

יא. לֹא בָּלַל לֹא פָּתַת לֹא הִגִּישׁ לֹא מָשַׁח אֶת הָרְקִיקִין כְּשֵׁרָה. לֹא נֶאֶמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֶלָּא לְמִצְוָה שֶׁכָּךְ הִיא מִצְוָתָהּ:

יב. סֵדֶר הֲבָאַת הַמִּנְחָה כֵּיצַד. מֵבִיא אָדָם סלֶת מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף אוֹ שֶׁל זָהָב אוֹ שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת כְּלִי שֶׁהוּא רָאוּי לִכְלֵי שָׁרֵת. וְאִם הָיְתָה מִנְחַת הַסּלֶת נוֹתְנָהּ לִכְלִי שָׁרֵת וּמְקַדְּשָׁהּ בִּכְלִי שָׁרֵת. וְאִם הָיְתָה מִן הַמְּנָחוֹת הַנֶּאֱפוֹת אוֹפֶה אוֹתָהּ שָׁם בַּמִּקְדָּשׁ וּפוֹתֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנוֹתֵן הַפְּתִיתִין לִכְלִי שָׁרֵת וְנוֹתֵן עָלֶיהָ שַׁמְנָהּ וּלְבוֹנָתָהּ וּמוֹלִיכָהּ אֵצֶל כֹּהֵן. וְהַכֹּהֵן מוֹלִיכָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמַגִּישָׁהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁל קֶרֶן וְדַיּוֹ. וּמְסַלֵּק אֶת כָּל לְבוֹנָתָהּ לְצַד אֶחָד וְקוֹמֵץ מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַבָּה שַׁמְנָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב ב) ״מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ״. וְנוֹתֵן הַקֹּמֶץ לִכְלִי שָׁרֵת וּמְקַדְּשׁוֹ בִּכְלִי שָׁרֵת. וְקֹמֶץ שֶׁחִלְּקוֹ בִּשְׁנֵי כֵּלִים אֵינוֹ קָדוֹשׁ. וְחוֹזֵר וּמְקַדֵּשׁ וּמְלַקֵּט אֶת כָּל לְבוֹנָתָהּ וְנוֹתְנָהּ עַל הַקֹּמֶץ שֶׁבַּכְּלִי וּמַעֲלֵהוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמוֹלְחוֹ. וְנוֹתְנוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים מִכְּלִי שָׁרֵת. וְאִם מִנְחַת כֹּהֲנִים הִיא אֵינוֹ קוֹמֵץ אֶלָּא נוֹתֵן מֶלַח עַל כֻּלָּהּ וּמַשְׁלִיךְ הַכֹּל עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים:

יג. כֵּיצַד קוֹמְצִין מְנָחוֹת הַנִּקְמָצוֹת. כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹמֵץ כָּל הָאָדָם פּוֹשֵׁט אֶצְבְּעוֹתָיו עַל פַּס יָדוֹ וְקוֹמֵץ. קָמַץ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו אוֹ מִן הַצְּדָדִין לֹא יַקְטִיר וְאִם הִקְטִיר הֻרְצָה. וְאִם הוֹסִיף בַּקֹּמֶץ כְּגוֹן שֶׁהִרְחִיק אֶצְבְּעוֹתָיו וְקָמַץ הֲרֵי זֶה פָּסוּל:

יד. אֵין קֹמֶץ פָּחוֹת מִכִּשְׁנֵי זֵיתִים. וּמִקְצָת הַקֹּמֶץ מְעַכֵּב אֶת כֻּלּוֹ. וְהַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. הַסּלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה וּמִקְצָת הַשֶּׁמֶן מְעַכֵּב אֶת כֻּלּוֹ. אֵין פָּחוֹת מִלּוֹג לְעִשָּׂרוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

Daily Rambam

י״ב אדר ב׳ ה׳תש״צ

מעשה הקרבנות

י״ג

ספר עבודה

י״ב אדר ב׳ ה׳תש״צ